ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

רקע וטענות הצדדים

1.התובע, יליד 23.12.1959, חבר הקיבוץ השיתופי שער הגולן (להלן: "הקיבוץ"). עת עסק התובע בפעילות התנדבותית בקיבוץ ביום 22.4.2015 לרגל חג העצמאות, נפל התובע מבמת החג וכתוצאה מכך קרע את גיד אכילס (להלן: "התאונה").

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה" אולם הנתבע דחה ביום 16.6.2015 את תביעתו. נימוקי הדחייה היו כי "התאונה אירעה במהלך חגיגות יום העצמאות בקיבוץ ואינם קשורים לעבודתך. בנסיבות אלה, אין לראות בפגיעתך כפגיעה תוך כדי ועקב עבודתך אצל מעבידך או מטעמו, ואף לא כפעילות נלוות הקשורה לעבודה".

התובע הגיש תביעה זו כנגד החלטת הנתבע.

2.ביום 5.1.2016 התקיים דיון מוקדם בהליך. לתיק בית הדין הוגשו תצהיר עדות ראשית של התובע וכן תצהיר עדות ראשית של מר י. ש., אביו של התובע. מטעם הנתבע הוגשו הודעות אשר גבה חוקר מטעמו: של התובע, מיום 28.5.2015 ושל הגב' רבקה אמיר, מיום 28.5.2015, הממונה בקיבוץ על הגשת תביעות חברים לביטוח לאומי. כן הוגש מסמך המפרט את רשימת החברים אשר ביצעו בחודש 4/2015 עבודה בתמורה. ביום 24.5.2016 התקיימה ישיבת הוכחות שבה נחקרו התובע ואביו. ב"כ הנתבע ויתרה על חקירת האב. כן נחקרה על ידי ב"כ הנתבע ובחקירה נגדית על ידי ב"כ התובע, הגב' רבקה אמיר. לאחר ישיבת ההוכחות הודיע הנתבע כי הוא נותר בעמדתו כי יש לדחות את התביעה. לפיכך הגישו הצדדים סיכומיהם לתיק.

3.הצדדים למעשה חלוקים בשאלה האם יש לראות את התובע כעובד של הקיבוץ על פי תנאי סעיף 3 חוק הביטוח הלאומי, (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), אשר זהו נוסחו:

"לענין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד ואת האגודה רואים כמעבידו; ואולם בחבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ או מושב שיתופי רואים את החבר כעובד, ואת הקיבוץ או המושב השיתופי כמעבידו, אם החבר עוסק בתפקידו במסגרת סידור העבודה ולא על פי התקשרות אישית בינו לבין מעביד אחר, אף אם אין התפקיד מבוצע במפעל האגודה או מטעמה".

4.לטענת התובע, הוא נפגע במהלך פעילות שביצע לטובת הכלל בטקס יום העצמאות בקיבוצו. פעילויות התרבות בקיבוץ מבוססות על השתתפות החברים בפעילות. מי שמבקש תמורה עבורה – מקבל 25 ₪ לשעה ומי שמוותר על התשלום – אינו מקבל תוספת לתקציב. אילולא היו החברים מבצעים פעילויות אלו, היו עומדות בפני הקיבוץ שתי חלופיות: או שלא לבצען, או לבצען באמצעות גורמי חוץ תמורת תשלום. לטענתו, על פי החוק ועל פי הפסיקה ועל פי המדיניות המשפטית הראויה – יש להכיר בו בנסיבות אלו כנפגע בתאונת עבודה.

5.לטענת התובע, מדובר בקיבוץ שיתופי אשר לא עבר הפרטה כאשר המשמעות היא כי תקציבם האישי של החברים אינו מושפע מהכנסתם וכך גם הדיווח לנתבע. אשר לתקציב – צוין כי חלק מהאנשים מקבלים תשלום נוסף בעד עבודה מעבר ל"עבודה הרגילה". הזכאות לתשלום מותנית בקביעה הענפית וברצונו של החבר לקבל תשלום. כך גם בענף התרבות בכלל ובאופן ספציפי בטקס יום העצמאות במהלכו נפגע. לטענתו, על פי פסיקה אשר ממנה צטט, חבר אגודה שיתופית יחשב כעובד, מעבר למי שמילא חובה חברתית, כאשר אלמלא פעל – האגודה היתה מעסיקה פועל שכיר לשם ביצוע אותה פעולה.

6.לעניין פרשנות המונח "סידור עבודה" שבסעיף 3 לחוק, מפנה התובע לפסק דין של בית הדין האזורי בנצרת (סעיף 8 לסיכומים) אשר דן במקרה שבו לא היה קיים עוד בקיבוץ "סידור עבודה" ולפרשנות המובאת שם לפיה כוונת המונח הינה למצב שבו יראו כעובד אגודה שיתופית בכל מי שנוטל חלק בפעילויות הנחוצות לה. לטענת התובע, אין להבחין כטענת הנתבע בין מי שקיבל תמורה בעד פעילותו בטקס ובין מי שלא קיבל תמורה שכן אבחנה זו אינה רלוונטית בהיותה תלויה ברצונו של החבר. התובע הפנה לעדויות המלמדות על כך.