ג' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.תביעת התובע להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בצווארו כתאונת עבודה נדחתה, ועל כך הוגשה התובענה שבפנינו.

2.התובע עבד במנופי אבי הובלה ושירותים בע"מ מיולי 2006 ועד יוני 2016. העבודה הינה על מנוף נייד שמרים משא של 140 עד טון לגובה של 52 עד 72 מטר. התובע החל לחוש בכאבי עורף וצוואר בינואר 2013 ועל רקע הליקוי סיים את עבודתו במרץ 2013. התובע הציג חוות דעת של רופא מטעמו חיגלה עוראבי, לפיה הליקוי ממנו סובל התובע בצווארו הינו תולדה של עבודתו.

3.לטענת התובע הליקוי בצווארו הינו תולדה של מנגנון המיקרוטראומה ובא כתוצאה של עבודתו.

4.לטענת הנתבע בסיכומיו תביעת התובע היתה אך ביחס לכאבים והליקויים בצוואר ובעורף. התובע בסיכומיו הרחיב ביחס לליקוי בידיו. ענין זה ,כך טען הנתבע בצדק, לא הופיע כחלק מהמוסכמות והפלוגתאות ואף לא היתה התייחסות אליו בהחלטת הנתבע שאותה תוקף התובע בהליך זה. אכן אין מקום להידרש לעניין הידיים בשלב הסיכומים מבלי שניתנה קודם החלטה של הנתבע בענין הליקוי בידיים.

באשר לליקוי בצוואר והעורף הרי שמדובר בליקוי שבא כתוצאה ממצבו הרפואי הטבעי של התובע. אין בראיות שהובאו כדי להקים תשתית ראייתית לקרות מנגנון הנזק של מיקרוטראומה. במהלך עבודתו נדרש התובע להביט למעלה – לראש המנוף וכך במשך שעות - החזיק את צווארו ומבטו אל על. מדובר אפוא בתנוחה לא נכונה שאולי קשורה לליקוי הנטען. יחד עם זאת מנח לא נכון אינו חלק ממנגנון המיקרוטראומה שהוכר על ידי הפסיקה. במקרה דומה אליו הפנתה ב"כ הנתבע נדחתה תביעתו של מנופאי בחברת חשמל שהיה עליו להביט אל על במשך שעות ארוכות על המנוף . יש לפעול אפוא בהתאם לפסק הדין הנ"ל בענין כהן עב"ל 30947/03/14 עידן כהן נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן ענין כהן).

5.בפנינו העיד התובע ולאחר מכן הגישו ב"כ הצדדים סיכומים.

הכרעה

6.לאחר עיון בסיכומי הצדדים אנו סבורים שיש לקבל את עמדת התובע ואנו קובעים כי הוכחה תשתית ראייתית מספקת המצדיקה מינוי מומחה רפואי שיבחן את שאלת המיקרוטראומה ביחס לליקוי מהם סובל התובע בצווארו ובעורפו.

7.מעדותו של התובע עולה כי במקרה זה מדובר במשאית מנוף ששוקלת כ 70 טון. התובע עבד מתוך הקבינה של המנוף שהיתה מוצבת על המשאית. עם הגיעו למקום שם צריך היה לבצע את העבודה ,היה התובע מייצב את המשאית. ייצוב המשאית נעשה באמצעות עוזר שעמד לעזרתו. עוזר זה גם שימש בתפקיד אתת – כנדרש על ידי משרד העבודה (שתפקידו היה לאכוף את דרישות הבטיחות ).על התובע היה לעקוב כל העת אחר האתת והסימנים שעשה (פרוט' עמ' 7 ש' 7-12). עוד עולה כי במהלך יום העבודה היה התובע מעלה ומוריד מטענים כ- 70 הרמות ביום ואף יותר (פרוט' עמ' 6 ש' 27,31). עוד עולה כי התובע עבד שעות ארוכות כל יום למצער 9 שעות ,כך מידי חודש בחודשו נמצא שעבד שעות נוספות רבות. לצורך ביצוע העבודה היה עליו להסתכל על האתת שעמד מחוץ לקבינה של המנוף - על הקרקע בסמוך למשא (פרוט' עמ' 4 ש' 4-16) . כמו כן היה עליו לעקוב אחר העומס הגובה והרדיוס כמו גם אורך הכבל של המנוף כפי שאלה נרשמו במחשב שהיה בתוך הקבינה. לצורך הפעלת המנוף היה עליו להשתמש בידיות שהיו אף הם בקבינה (פרוט' עמ' 4 ש' 23-32). במהלך הרמת המשא כמו גם הורדתו וכיוונו היה עליו לעקוב באמצעות מבט אחר המשא כשהוא עולה ויורד (פרוט' עמ' 5 ש' 13-14 וכן עמ' 6 ש' 6-9 ש' 22-25) .

מדובר אפוא בתנועות ראש וצוואר כאשר התובע צריך לעקוב אחרי שלושה מוקדים כל העת: א.המחשב והידיות הנמצאות בקבינה מולו, ב.האתת העומד מחוץ לרכב ומסמן באמצעות ידיו כיצד להרים ולהוביל את המשא, ג.המשא עצמו שתלוי באנקול בקצה המנוף וגובהו משתנה כל העת – מהרמתו מהקרקע ועד להגעה לנקודה שם יש להציבו ,במרומי המנוף (שמתנשא כאמור לגובה של עד 72 מטר). מדובר במבט אחר שלושת המוקדים כאשר המשא עצמו גובהו משתנה כל העת ועל התובע לעקוב אחריו בתשומת לב רבה.

כדי לבצע את המעקב בעין אחר שלושת המוקדים והמשא שגובהו משתנה כל העת ,נדרש התובע להניע את צווארו למעלה ולמטה מספר רב מאוד של פעמים. התובע עבד כל יום שעות רבות ומידי חודש עבד שעות נוספות רבות (פרוט' עמ' 8 ש' 22-30).

8.אכן יש מקרים בהם המשא נשאר תלוי ועומד במשך זמן מה באויר בנקודה אחת עד שניתן יהיה להשלים את ההרמה והנחת המשא במקומו. אך נראה שהיה זה החריג לעבודה הרגילה שבמהלכה הרים התובע משא כ 70 פעמים ביום.

אין מדובר כפי שטענה ב"כ הנתבע בתנוחה קבועה שבה היה קבוע צווארו של התובע במשך כל היום. מדובר אפוא בסדרה של תנועות חוזרות ונשנות שבהם נדרש התובע להסיט מבטו למעלה למטה בין כל המוקדים כאמור. נדמה שזהו אפוא ההבדל בין המקרה שבפנינו לבין ענין מר כהן שנזכר בפסק הדין הנ"ל. שם מדובר היה בעובד חברת חשמל שכל תפקידו היה להפעיל מנוף (קטן לעין שיעור) שאליו חובר כלוב (תא עבודה) שמתוכו עבדו טכנאי חברת חשמל לתקן ולהתקין עמודי חשמל. באותו מקרה היה על העובד להרים את הכלוב לנקודה קבועה ומאותו נקודה עסקו הטכנאים בתיקון התקלה במשך יום העבודה. הוא לא נדרש לשנות את הגובה כל העת להרים ולהוריד לעקוב אחר מספר מוקדים כפי שנדרש התובע שבפנינו . אכן שם מדובר היה בתנוחה לא נכונה כאשר העובד נדרש במשך שעות להביט את הכלוב שהיה קבוע באותו גובה ,כדי לראות האם הטכנאים צריכים עזרה או הורדה . לא כך הן העובדות במקרה שלפנינו.

9.על יסוד כל האמור אנו קובעים אפוא שהוכח כי התובע נדרש במשך היום להניע את צווארו עשרות ומאות פעמים כדי לבצע את עבודתו. זוהי אפוא התשתית הראייתית שמצדיקה מינוי מומחה רפואי, שיבחן את הקשר הסיבתי הרפואי בהתאם למנגנון המיקרוטראומה - בין אופן עבודתו כאמור לבין הליקוי ממנו סובל בצווארו ועורפו.

10.על יסוד התשתית העובדתית המתוארת לעיל, אני ממנה בזאת כמומחה רפואי מטעם בית הדין את ד"ר יעקב פעילן (להלן: "המומחה"), בכדי שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקויים להם הוא טוען בעמוד שדרה צווארי, על פי מנגנון המיקרוטראומה.

11.המומחה ישווה לנגד עיניו את העובדות שפורטו לעיל בסעיף 7-9 הנ"ל.

12.בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בסוגית המיקרוטראומה, על המומחה לבחון קיומו של הקשר הסיבתי באופן הבא: