פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

1.האם זכאית התובעת גב' פלונית לקבלת מלוא תוספת התלויים עבור בתה, המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע 1), ללא חלוקה עם הגרוש שלה, הנתבע 2, כשבתם נמצאת בחזקתה הבלעדית, או לחילופין האם זכאית התובעת לקבלת תוספת התלויים מכח זכאותה האישית לקצבת נכות? ואם כן-מאיזה מועד? אלה השאלות העומדות להכרעה.

2.התובעת והנתבע 2 גרושים מיום XX.XX.06. משנת 1989 משולמת על ידי הנתבע 1 לנתבע 2 קצבת נכות בשיעור 100% על סך 2,495 ₪ לסירוגין. כן, מכוח סעיף 200(ג)(2) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק) זכאי הנתבע 2 לתוספת תלויים עבור בתו, בסך 937 ₪ (מיום 5.7.03), כאשר עד ליום 1.5.17, חולקה התוספת, בין בני הזוג.

3.במהלך השנים 2005-2006 פנתה התובעת אל הנתבע 1 לקבלת מלא התוספת, מהסיבה שהיא מגדלת הילדה בגפה, אולם היא נדחתה בהתאם להמלצת פקיד השיקום (נ/3-נ/4). בחודש 12.15 פנתה התובעת בבקשה זהה לקבלת מלוא תוספת התלויים הנתבע 1 החליט ביום 29.12.15 שלא לשנות את החלוקה (העתק ההחלטה צורף אל כתב התביעה הראשון אשר הוגשה בפני).

4.במהלך השנים הורע מצבה הבריאותי של התובעת ונקבעה לה על ידי הנתבע 1 דרגת אי כושר בשיעור 100%. משנת 2014, התובעת זכאית לקצבת נכות מלאה וזאת בהתאם לתביעה לנכות כללית שהוגשה על ידה בחודש 5/15 ( נ/1).

5. ביום 3.3.16, פנתה התובעת בבקשה נוספת אל הנתבע 1, לקבלת מלוא התוספת, בה תיארה את נסיבות המקרה, לרבות היותה המחזיקה היחידה של בתה, כאשר הנתבע 2 אינו בקשר עמה. בסוף המכתב כתבה כי אין לה הכנסות חודשיות והיא מתקיימת מקצבה של הנתבע 1 ( נ/6). ביום 3.5.16, התקבלה החלטתה שלא לשנות את המצב הקיים ולהותיר את החלוקה על כנה, כפי שנרשם במכתב מיום 29.12.15. בנסיבות אלה, הגישה התובעת תביעתה זו.

טענות הצדדים וגדר המחלוקת

6.לטענת התובעת, הנתבע 2 נכה בשיעור 100% ומאושפז במחלקה סגורה במרכז לבריאות הנפש, כאשר הילדה נמצאה במשמורתה ואין לילדה כל קשר עם הנתבע 2. התובעת משתכרת מקצבת נכות כללית בשיעור של 100%, בצירוף מחצית תוספת התלויים המגיעה לבתה, כאשר הנתבע 2 השוהה במרכז לבריאות הנפש, המקבל את המחצית השנייה מתוספת התלויים, אינו נוטל חלק ולו מזערי בטיפול, חינוך וגידול הקטינה, אינו תומך כלכלית בה, אין לו הוצאות כלכליות ולפיכך, זכאית היא למלוא תוספת התלויים, עבור בתה ולטובתה, כשזו תכלית התוספת. מיום 1.1.14, הוכרה התובעת כנכה בשיעור של 64% רפואי וכן אובדן כושר עבודה בשיעור של 100%. בהסכם הגירושין הוסכם על תשלום מזונות בסך של 1,150 ₪ כאשר התובעת ויתרה על מחצית חובה בהוצאה לפועל. מפעם לפעם פנתה התובעת אל הנתבע 1, כאמור בבקשה לקבל את מלוא תוספת התלויים ולא מחציתה, אולם נדחתה.

לטענתה, בשל הכרתה כנכה מיום 1.1.14 ובהיותה מקבלת קצבת נכות בשיעור 100%, היא זו אשר זכאית לקבלת תוספת תלויים באופן מלא (סעיף 15 בכתב התביעה המתוקן). בנוסף טוענת כי החלטת הנתבע 1, שגויה, שכן בסמכות הנתבע 1 להעביר אליה את מלוא תוספת התלויים, וזאת בהתאם להוראות סעיף 304 לחוק, שכן תכליתו של החוק הוא לדאוג לקטינה ושהגמלה תהא לטובתה, בעוד שהנתבע 2 עושה שימוש אישי בתוספת התלויים. העובדה כי מהקצבה מנוכים סכומים כאלה ואחרים על ידי ההוצל"פ בגין חוב מזונות, אין בה כדי להצדיק את שיקול דעתו של הנתבע 1 לשלם לו את הגמלה, המגיעה לקטינה דווקא. זאת ועוד, אף הנתבע 1 החל בחודש מאי 2017 לשלם לה תוספת תלויים. אולם שגה, עת לא הורה על תשלום באופן רטרואקטיבי. על כן, טוען ב"כ התובע בסיכומיו, יש להורות לנתבע 1 על תשלום תוספת תלויים מחודש 10.14 ועד לחודש 5.17 (עמוד 22, שורות 26-27).