נ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.מבוא וסקירת ההליכים בתיק – עניינה של התביעה שלפנינו הינו בהכרה בליקוי ממנו סובל התובע לטענתו במרפק ימין על דרך תורת המיקרוטראומה, וזאת לאור הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. תביעת התובע לנתבע להכיר בליקוי במרפק ככזה הנובע מתנאי עבודתו נדחתה על ידי הנתבע ביום 2.3.2015, וזאת מהנימוק שלא הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת לעניין תורת המיקרוטראומה, וכן מהנימוק שהליקוי ממנו סובל התובע נובע ממצב תחלואי טבעי שאינו קשור לתנאי עבודתו, וכי אין המדובר במחלת מקצוע. מכאן התביעה שבפנינו.

2.ביום 27.2.2017 התקיימה ישיבת הוכחות בהליך, במהלכה העיד בפנינו התובע. בתום הישיבה סיכמו הצדדים בעל-פה. נבהיר, כי גדר המחלוקת בין הצדדים נוגע לשאלה האם יש באופי העבודה שמתואר על ידי התובע, כדי לענות על התנאים הנדרשים ובהתאם לתורת המיקרוטראומה על מנת להצדיק את מינויו של מומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר ידון בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין הליקוי שממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו. עוד יודגש, כי בכתב התביעה התובע התייחס לאירוע שאירע לו בעבודתו ביום 20.10.2014, אולם בדיון המוקדם שנערך בפני אב"ד ביום 12.9.2016, הבהיר בא-כוח התובע כי התביעה הוגשה בגין עילת המיקרוטראומה, ולא בגין טענה לקיומו של אירוע תאונתי.

3.התשתית הנורמטיבית – תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הינו "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע... התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל (ארצי) 7807-10-12 ג'בור – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.1.2014).

4.בעניין חג'יאג (עב"ל (ארצי) 18324-05-14 חג'יאג – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.3.2016) שב וחזר בית הדין הארצי לעבודה על עיקר ההלכות אשר התוו את הדרישות להכרה בפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, וכך נפסק על ידו:

"תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה"...

על פי הפסיקה כמובא לעיל, על הטוען לקיומה של עילת המיקרוטראומה להוכיח קיומם של שלושה יסודות:

תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות;

קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה;

קביעה לפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני.

הוכחת קיומו של היסוד הראשון – תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות, היא תנאי להעברת עניינו של המבוטח למומחה (יועץ רפואי) לבחינת הקשר הסיבתי ומנגנון הפגיעה (ר' סעיף 16 לפסק הדין בעניין אסתר נוח, וכן עניין חקניזרי).

עוד נקבע כי אותן תנועות חוזרות ונישנות אינן חייבות להיות זהות כי אם "זהות במהותן" באופן כזה שהינן "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר."

5.באשר לפעולה מסוימת ממגוון פעולות, אשר יש בה כדי לגרום למחלתו של מבוטח בעבודתו, הרי שנפסק לא אחת כי ניתן לעיתים לבודד פעולה מסוימת ולהתייחס אליה כראיה להנחת תשתית עובדתית, וזאת בלבד שהוכח הקשר הסיבתי בין אותה פעולה למחלה. ביחס לכך חזר בית הדין הארצי לעבודה, וציין בעניין ישראל (עב"ל (ארצי) 9262-07-14‏ ‏ישראל – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 3.12.2015), כדלקמן: