מ.ש. נ' המוסד לביטוח לאומי

השאלה העומדת להכרעתנו הינה, אם דין התביעה לתשלום גמלת שאירים להידחות על הסף מחמת התיישנותה, או אם לאו.

עובדות המקרה והשתלשלות העניינים בהליך

ביום 18/1/17 הגיש מר מ.ש. (להלן: "התובע") תביעתו דנן, במסגרתה טען, כי ביום 18/3/14 הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") תביעה לתשלום גמלת שאירים, מילא שאלונים כנדרש ואף שלח תזכורת לנתבע ביום 18/11/14 וחרף חלוף הזמן- טרם ניתנה החלטה בתביעתו.

עוד טען התובע בכתב תביעתו, כי בשנת 1977 התחתן עם המנוחה, גב' א.ש. (להלן: "המנוחה"), הם התגרשו בשנת 2009 אולם שבו לחיות ביחד בדירתם ולנהל משק בית משותף עד לפטירת המנוחה ביום 15/6/11; לטענת התובע, הוא ליווה את המנוחה לכל בדיקותיה בבתי החולים השונים ואף חתם על גבי הסכמה לעבור ניתוחים במקומה ויש לראות בו כידוע בציבור של המנוחה וכזכאי לגמלת שאירים.

בכתב הגנתו, ביקש הנתבע לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה. הנתבע הפנה למכתבו לתובע מיום 24/11/14, בו הודיע לו על דחיית תביעתו לגמלת שאירים מיום 18/3/14, כאשר התביעה הוגשה לבית דין זה רק ביום 23/1/17, שנתיים ועשרה חודשים לאחר הדחייה, זאת בניגוד להוראת תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 (להלן: "תקנות המועדים"), הקובעת, כי תובענה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי יש להגיש לבית הדין לעבודה תוך 12 חודשים מקבלת ההחלטה.

הנתבע הוסיף וטען, כי דין התביעה אף להידחות לגופה, מנימוקים אלה:

• התובע אינו עונה להגדרת "אלמן", כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") ותקנותיו, כיוון שהתובע לא היה בן זוגה של המנוחה בשעת פטירתה. הנתבע הבהיר, כי יתר תנאי הזכאות טרם נבדקו על ידו;

• התובע לא היה בן זוגה של המנוחה, ממנה התגרש ביום 1/1/10, בשעת פטירתה. כך בשאלון לידועים בציבור מיום 8/4/14 הצהיר התובע, כי הוא והמנוחה היו בעל ואשה ונשואים עד ליום 30/10/09, היום בו התגרשו אך המשיכו לגור ביחד וכך גם הצהיר התובע בשאלון נוסף מיום 14/10/14 (השאלונים צורפו לכתב ההגנה). עם זאת, למנוחה שולמו דמי מזונות על ידי הנתבע מעל 10 שנים עד לשנת 2003; כשנחקר התובע על כך בהודעתו מיום 26/6/14 השיב, כי "כל השנים א' (המנוחה) קיבלה מזונות דרך הרבנות, כי הם אמרו לי שאני לא משלם. זה המדינה משלמת." התובע אף הצהיר ביום 29/4/03, כי הוא חי בנפרד מאם ילדיו.

  המנוחה הצהירה במסגרת תביעתה לקצבת שירותים מיוחדים (הערכת התלות מיום 16/8/08, פרוטוקול ועדת ערר שירותים מיוחדים מיום 8/7/10 והערכת תלות מיום 19/7/10 צורפו לכתב ההגנה), כי היא מתגוררת לבדה וכך גם נמסר לנתבע על ידי המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית חיפה במכתב מיום 15/8/10, אשר צורף אף הוא לכתב ההגנה;

• תביעת התובע לתשלום גמלת שאירים הוגשה לנתבע בשיהוי. בהתאם לסעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי, על התובע היה להגיש תביעתו לנתבע תוך 12 חודשים ממועד היווצרות העילה- קרי מיום 15/6/11, מועד פטירת המנוחה- כאשר סעיף 296(ב) לחוק האמור קובע, כי אם הוגשה תביעה בשיהוי, לא ניתן לשלם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו לחודש הגשת התביעה; במצב דברים זה, משאין חולק, כי רק ביום 18/3/14 הגיש התובע תביעתו לגמלת שאירים לנתבע – בחלוף שנתיים ותשעה חודשים ממועד פטירת המנוחה, התובע לא יהא זכאי ממילא לתשלום בעד תקופה הקודמת לחודש 03/2013.