ג' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע ביקש בתביעתו להכיר באירוע מוחי ממנו סבל בחודש מאי 2008 כפגיעה בעבודה.

2. התובע, יליד 1969, היה בתקופה הרלוונטית לתביעה בעל חברה למסחר ברכבים, הממוקמת ברח' יוחנן הסנדלר 3 הרצליה פיתוח, בעל ותק של כ- 20 שנים כסוחר מכוניות.

התובע טען בתובענה כי ביום 11.5.08 היה ויכוח סוער עם עובד שלו, מנהל מכירות, מר אדיר טרבולסי (להלן: "אדיר").

3.במסגרת קדם המשפט שהתקיים בפני כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ביום 25.6.13 הסכימו ב"כ הצדדים כי התובע סבל מאירוע מוחי והוגדרה הפלוגתא מושא ההכרעה כך: "האם אירע אירוע חריג בעבודת התובע אשר קדם לאירוע המוחי בו לקה ביום 11.5.08 או סמוך לכך; ככל שכן – שאלת הקשר הסיבתי ומאזן ההשפעות".

4.ב"כ הצדדים הסכימו כי לא יישמעו חקירות, ויינתן פסק דין בהסתמך על חומר החקירה שעמד לפני פקיד התביעות והחומר הרפואי. ההסכמה אושרה בהתחשב, בין היתר, בעובדה כי כתוצאה מהאירוע המוחי נגרמו הפרעות בזיכרון של התובע, אשר היו עלולות לפגוע ביכולת התרשמותנו לגבי עובדות המקרה.

בפסק הדין אשר ניתן ביום 12.12.13 נקבע כי לא הוכח שהיה אירוע חריג בעבודת התובע אשר קדם להופעת האירוע המוחי ולכן התביעה לפגיעה בעבודה נדחתה.

5.ערעור על פסק הדין שהוגש מטעם התובע התקבל בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה מיום 22.10.15, שבו נקבע:

"לאחר שקילת טענות הצדדים כפי שהובאו בפנינו בעל פה ובכתב ועיון בכלל חומר התיק, הגענו למסקנה כי אין מנוס אלא להחזיר את עניינו של המערער לבית הדין האזורי, לצורך שמיעת עדויות.

כפי שעולה מהפירוט לעיל, תביעתו של המערער נדחתה על בסיס קביעה עובדתית שקבע בית הדין האזורי, לפיה לא היה אירוע חריג בעבודתו טרם קרות האירוע המוחי ביום 11.5.08. אלא, שלא ניתן היה לקבוע קביעה עובדתית זו על בסיס מסמכים בכתב בלבד, וללא שמיעת העדים ועריכת חקירות נגדיות כמקובל. בהקשר זה כבר נקבע, כי "ככלל, ככל שקיימות מחלוקות עובדתיות, על בית הדין האזורי לקיים דיון הוכחות ולשמוע עדויות, ואין להציע לצדדים לקיים דיון ללא שמיעת עדויות. יתר על כן, אפילו אם הצדדים מסכימים לניהול הדיון בדרך זו, על בית הדין להימנע מכך" (עס"ק (ארצי) 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - פלאפון תקשורת בע"מ (7.1.13); עב"ל (ארצי) 1494/02 עלי פוקרא - המוסד לביטוח לאומי (5.9.05)).

המוסד התנגד להחזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי בהתבסס על ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, ולפיו ההכרעה תתקבל על סמך המסמכים שעמדו בפני פקיד התביעות בלבד. אלא, שבהתאם לפסיקה לא בהכרח די בקיומה של הסכמה בין הצדדים בקשר לכך (ע"ע (ארצי) 1441/04 הדסה ביטון - חברת לינת הצדק בית דינה חיפה (18.5.06)). בנסיבותיו של מקרה זה, גם אם המסמכים מעלים ספקות כאלה ואחרים, על המוסד להציגם בפני המערער ועדיו במסגרת חקירה נגדית ולאפשר להם להסבירם, תוך שבית הדין האזורי ישמע את הראיות ויעריך את מהימנות הגרסאות. לא נשמט מעינינו כי ייתכן ויהא קושי בהגעה לקביעות עובדתיות בהתחשב בחלוף הזמן וכן נוכח הפגיעה הנטענת בזיכרונו של המערער נוכח האירוע המוחי בו לקה, אך איננו סבורים כי בשל כך בלבד מוצדק לדחות את תביעתו של המערער לזכויות כנפגע עבודה, ויש לאפשר לו להוכיח את גרסתו העובדתית כמקובל.

...

סוף דבר - הערעור מתקבל. פסק דינו של בית הדין האזורי, שניתן ללא שמיעת ראיות, מבוטל. עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי לצורך קיום דיון הוכחות כמקובל (לאחר הזמנת כל העדים הרלוונטיים), וקביעת תשתית עובדתית. בהתחשב בכך שההליך בבית הדין האזורי התנהל ללא עדויות בהסכמת שני הצדדים, אין צו להוצאות".