ב"ל
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
39976-12-12
05/04/2015
|
בפני הנשיאה:
ורד שפר
|
| - נגד - |
התובע:
נאסר חסן
עו"ד עותמאן הריש
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד יסמין איבגי
|
| פסק דין |
1.התובע נפגע ביום 14.08.11 ברגלו השמאלית, ולטענתו ארעה פגיעה זו במסגרת עבודתו.
בקשת התובע להכיר בפגיעה הנטענת כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה נדחתה בהתאם להודעת פקיד התביעות מיום 05.06.13, מהנימוק שלא אירע לתובע כל אירוע תאונתי.
מכאן התביעה שלפנינו.
2.התובע הגיש תצהירי עדות ראשית שלו ושל עד מטעמו, וב"כ הנתבע ויתר על חקירתם הנגדית של התובע והעד. בהתאם לכך, הצדדים הסמיכו את בית הדין להכריע בתביעה על סמך המסמכים שהוגשו על ידיהם, הנוגעים לעניינים העובדתיים הרלבנטיים, וסיכומים בכתב שהוגשו ע"י באי כוחם בשאלה המשפטית שבמחלוקת.
3.לאחר שבית הדין שקל את העדויות והראיות שהוצגו לפניו ועיין בסיכומי באי כוח הצדדים, ניתנה החלטה ביום 02.07.14, לפיה נקבע כי עלה בידי התובע להוכיח כי הפגיעה הנטענת הינה תוצאה של אירוע מוגדר שאירע לו בעבודתו. כנימוק לאותה קביעה הובאו במסגרת אותה החלטה הדברים שדלקמן –
"לטעמנו, התובע הביא ראשית ראיה לכך שמדובר בגורם חיצוני נראה לעין. לא קיבלנו את טענת ב"כ הנתבע שטען כי גרסת התובע, כפי שהובאה במסגרת תצהירו לבית הדין, לא מצביעה על התרחשותו של אירוע תאונתי כלשהו. התובע הצהיר כי "עת הליכה בין שני מפלסים שמפרידה בניהם מדרגה בגובה 20 ס"מ", ננקעה ברך רגלו השמאלית. משמע, כך ניתן להבין, שהתובע נקע את רגלו השמאלית כאשר הלך בין שני המפלסים שהפרידה בניהם מדרגה גבוהה יחסית - מעין מכשול שמפריד בין שני המפלסים. מוצאים אנו שיש לראות באותה הליכה שאיננה שגרתית והתרחשות הנקיעה, משום אירוע תאונתי. מכל מקום, אין הדברים, כפי שנטען על ידי ב"כ הנתבע, דומים למקרה של דריכה נורמאלית שאינה מוכרת על פי הפסיקה כתאונה בעבודה אלא אם הוכח שקדמה לה, "תנוחה לא נכונה, על זווית לא נוחה, על ירידה מבוהלת או כושלת מהאוטובוס, על מכשול, על איבוד נעל" (ראו דב"ע מד/0-90 צבי שפיר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ז 93; עב"ל 36470-04-11 דן סקוירסקי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 08.12.11).
נציין, שלהצהרת התובע דלעיל מצאנו חיזוק בהודעתו שנמסרה למחרת האירוע לרופאו, וזאת באשר לנקיעת ברך שמאל שהופיעה במהלך עבודתו. וכך נרשם במסמך הרפואי מיום 15.08.11 שתועד על ידי דר' דקואר ריאד, מומחה לרפואה אורטופדית: "בבדיקה שנעשתה ב: 15/08/2011...לדבריו נקע את ברך שמאל אתמול בעבודה 14/08/2011. ממצאים: הגבלה בקריעת הברך משמאל...". בתעודה הרפואית הראשונה לנפגעי עבודה מיום 07.09.11 נרשמו דברים זהים: "נקע ברך שמאל בעבודה, לדבריו, מיום 14/8/11. למחרת נבדק אצל האורטופד שאבחן קרע במניסקוס המדיאלי...".
כפי שפורט לעיל, התובע בתצהיר שהגיש לבית הדין, קשר בין האירוע לבין התופעות מהן סבל בברך החל מאותו היום, דבריו לא נסתרו, ואיננו מוצאים סיבה לדחות את גרסתו.
גם יתר הראיות שהונחו בפנינו היה בהן כדי לתמוך בגרסת התובע, ובניהן טופס 250 שבו צוין "באתר עבודה בקריית ביאליק בזמן עבודה נקעתי ברך רגל שמאל", כמו גם הצהרת התובע מיום 30.06.12 אשר הוגשה בתמיכה לתביעתו לתשלום דמי הפגיעה ותצהירו של עד התביעה מר יוסף פודה, מי שעל פי הנטען עבד ליד התובע והיה עד להתרחשות הנטענת.
אשר לטענת ב"כ הנתבע כי פגיעתו של התובע ארעה כתוצאה מגורם פנימי, היינו מגורם "אידיופטי" שאינו קשור לעבודה, הרי שמשעמדה כאמור לתובע חזקת הסיבתיות שנפגע תוך כדי עבודתו, הנטל להוכיח שהתאונה נגרמה שלא "עקב" העבודה (כגון מסיבה הנעוצה בתובע עצמו) עובר אל כתפי הנתבע. הנתבע לא הוכיח את טענתו, ואף לא הומצאה מטעמו כל ראיה שיש בה כדי להפריך את חזקת הסיבתיות העומדת לזכות התובע שהפגיעה אירעה תוך כדי עבודתו.
סיכומו של דבר, מאחר וגרסתו של התובע ודבריו כפי שהובאו במסגרת תצהירו לבית הדין לא נסתרו, ומשמצאנו שאין במסמכים הרפואיים כדי לבטל את גרסתו או להפריך את חזקת הסיבתיות אנו קובעים שהתובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו והוכיח כי ביום 14.08.11, בשעת עבודתו כמנהל עבודה בעבודות בנייה, ננקעה ברך רגלו השמאלית עת הליכה בין שני מפלסים שמפרידה ביניהם מדרגה בגובה כ- 20 ס"מ (להלן ולעיל: "האירוע")".
לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בברך רגלו השמאלית לבין האירוע, מינה בית הדין בהחלטתו את דר' בלנקשטיין אורי כמומחה רפואי בתחום הכירורגיה אורטופדית, אליו הופנו השאלות הבאות -