ב"ל 39878-07-13

1.זוהי תביעה להכרה במחלת סרטן הלוקמיה בה לקה התובע כ"תאונה בעבודה" מכח תורת המיקרוטראומה ולחילופין כמחלת מקצוע, והכל על פי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2.המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה בנימוק, כי לא הוכח קיום אירועים תאונתיים תוך כדי ועקב עבודתו של התבוע אשר הביאו למחלתו.

מכאן התביעה שבפנינו.

3.התובע יליד 1949, עבד במשך 34 שנים (משנת 1971 ועד שנת 2003) ככבאי מבצעי באיגוד ערים לכיבוי אשר באזור איילון.

4.התובע הצהיר, כי לאורך תקופת שירותו ככבאי השתתף באופן יום יומי במגוון סוגים של שריפות, הן במסגרת מבצעית והן במסגרת של אימונים. בין היתר השתתף בשריפות יער, קוצים ושדות, פחי אשפה, בתים, מכוניות, צמיגים, שריפות של תוצרי ומוצרי גומי, שריפות של מאיצי בעירה (בנזין, סולר ושמנים), שריפות של מבני אסבסט, שריפות במפעלים, אירועים של חומרים מסוכנים וכיו"ב.

5.במסגרת חקירתו הנגדית נשאל על תדירות השתתפותו בכיבוי שריפות והשיב כי בתקופה בה התחיל לעובד ככבאי הוא היה יוצא יום יום לכיבוי שריפות כאשר בכל יום דובר במינימום שתי שריפות (כשהממדים משתנים משריפה לשריפה) וזאת בשל מצוקה בכח אדם (עמ' 4 ש' 22-25). בהמשך כשהתחנה גדלה (באמצע שנות ה-90 לערך) עברו לעבוד במתכונת של 24 שעות ו-48 שעות בבית כ-10, 11 משמרות.

6.במסגרת עבודתו נחשף התובע בעת כיבוי השריפות בתדירויות שונות לחומרים כגון בנזן, פורמולדהיד, תוצרי גומי ופלסטיק המצויים במרבית מתוצרי הבעירה.

7.התובע הצהיר, כי בשריפות יער, חורש, פחים, מכוניות, שדות, אשפה ושריפות רבות אחרות אשר התחוללו במקומות פתוחים, הוא וחבריו לא נדרשו להשתמש בציוד מגן נשימתי. מעבר לכך גם כאשר היה מדובר בשריפות במקומות סגורים, לא הקפיד על שימוש בציוד מגן זאת בין היתר בשל חוסר מודעות לסכנות וכן משום שציוד המגן הנשימתי כבד ומסורבל ומקשה על העבודה (ראה גם עדותו עמ' 5 לפרוט' ש' 13-18).

8.עוד הצהיר, כי בעת אירועים מבצעיים, כאשר הוא וגורמי חירום אחרים עם בקרבת השריפה אך לא במוקד עצמו (הכנות לכניסה למוקד, טיפול בכבאית ועוד). אין כל שימוש בציוד מגן אף החשיפה לעשן היתה רבה.