ב"ל 39859-09-13 יהודה מיארה נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 03/07/2013, אשר קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 19%.

2.הוועדה לעררים העניקה למערער נכות בשיעור 19% בגין הפגיעה האורטופדית. בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני העניקה הוועדה נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37 (7) (א), ובגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי העניקה הוועדה נכות בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 37 (5) (א). בגין הפגיעה הנוירולוגית הוועדה העניקה למערער נכות בשיעור 0% לפי סעיף ליקוי 32 (3) (א) (1).

3.הערעור נסוב על החלטת הוועדה לגבי הפגימה הנוירולוגית.

4.בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם איתי אדרת, המליץ בית הדין להחזיר את עניינו של המערער לוועדה:

"לאור ממצאי בדיקת ה-EMG מיום 11/06/2013 שם נמצאה פגיעה בעצב הפרונלי העמוק והן בעצב הטיביאלי הוועדה מתבקשת לשקול בשנית את הנכות הנוירולוגית שהעניקה למערער. ככל שהוועדה תעמוד על עמדתה, תנמק מדוע אין להעניק למערער נכות רפואית לפי סעיף 32 (4) או לפי סעיף 32 (5). הוועדה תזמן את המערער ובאת כוחו לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושא הנ"ל. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה".

5.ב"כ המשיב ביקש להתייעץ לגבי המלצת בית הדין, ולאחר שהתייעץ הודיע כי אינו מסכים להמלצת בית הדין וכי עומד הוא על הטענה כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. מכאן שעלינו להדרש לטענות הצדדים.

6.עיקר טענות ב"כ המערער

א.על פי בדיקת ה-EMG אובחן המערער כסובל מפגיעה שורשית הן בעצב הפרונלי, והן בעצב הטיביאלי. טעתה הוועדה עת התאימה למערער נכות רפואית על פי סעיף ליקוי שאינו מתאים. על הוועדה היה להתאים למערער נכות רפואית לפי סעיף 32 (2), סעיף העוסק בפגיעה בעצב הפרונלי.

ב.שגתה הוועדה עת התעלמה מפגיעתו של המערער בעצב הטיביאלי, ולא העניקה למערער נכות לפי סעיף 32 (3) (א) (5) בגין פגימה זו.