ס' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 14/3/16 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/7/12 ("ההחלטה").

הרקע העובדתי

2.לפי העולה מהתיק, המערערת ילידת 1983, נפגעה ביום 17/11/11 במהלך שוד במסגרת עבודתה בבנק, ופגיעתה הוכרה כתאונה בעבודה.

3.ביום 2/6/14 התכנסה ועדה רפואית לעררים, אשר קבעה למערערת נכות נפשית זמנית בשיעור 10% מיום 18/11/11 ועד 30/6/12. בנוסף נקבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/7/12.

4.כנגד החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית דין זה (ב"ל 42957-06-14), ובדיון הסכים המשיב כי בפני הוועדה הונחה חוות דעת פסיכודיאגנוסטית מיום 14/3/14 בה צויינה אבחנה של הפרעה פוסט טראומתית עם מרכיב חרדתי וצורך בטיפול תרופתי להפחתת ההתקפים, אולם הוועדה בישיבתה המסכמת מיום 2/6/14, לא ציינה את האבחנה של הפסיכולוג. לאור האמור אישר בית הדין (כב' הרשמת דרורי כתוארה דאז) את הסכמת הצדדים לפיה עניינה של המערערת יוחזר לוועדה "על מנת שתשקול את אבחנתה ואת פריט הליקוי שיושם וזאת בהתייחס לאבחנה העולה מהאבחון הפסיכודיאגנוסטי ובהתחשב בקריטריונים שנקבעו בתקנות" (פסק דין מיום 15/12/14 – "פסק הדין המחזיר").

5.הוועדה התכנסה ביום 14/3/16 בהרכבה הקודם שכלל מומחה באורטופדיה, מומחה ברפואת אף אוזן גרון ומומחה בפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ולטיעוני בא כוחה שהתלוותה אליה, ובפרק הסיכום והמסקנות קבעה כך:

"הוועדה עיינה שנית באבחון פסיכו דיאגנוסטי של פסיכולוג חינוכי ראדי מוסא, וכפי שציינה בפעם קודמת מציינת גם הפעם כי לפיו

'בתחום התפקודי היום יומי מגלה עצמאות. בתחום הרגשי לא היו עדויות לפסיכוזה. בוחן המציאות תקין. האבחון מצביע על צלקת בתר חבלתית המקשה על התמודדותה עם האירוע שהיא חוותה ובאה לידי ביטוי בחודרנות, בהימנעות וגם בעוררות יתר. עם זאת משאבי הנפש שלה מאפשרים לה להתמודד בצורה זו או אחרת עם מצבה ולהמשיך הלאה, למרות הסבל הנפשי שלה'.

דהיינו, מתוארת הפרעה בעלת אופי בתר חבלתי אך ללא עדות להנמכה תפקודית של ממש.

טענת ב"כ התובעת כי עצם הטיפול התרופתי מותנה בסעיף ליקוי של תקנות המל"ל אינה תואמת את המציאות. סוג ומינון הטיפול אינה עילה להקניית אחוזי נכות באופן אוטומטי. לאור האמור לעיל הוועדה חוזרת על החלטותיה ומשאירה אותן על כנן".

הוועדה אבחנה את המערערת כסובלת מ"תגובה הסתגלותית קלה וחלקית", ובסיכומו של דבר הותירה על כנה את החלטתה הקודמת בדבר נכות זמנית וצמיתה.