ב"ל 38303-11-14 ע' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 5/8/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 10% בגין קישיון נוח לפי פריט ליקוי 44(2) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("התקנות"). לאחר הפעלת תקנה 15 במחצית נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 15% מיום 1/9/13 ("ההחלטה").

2.ביום 5/8/14 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בהרדמה ומומחה בפסיכיאטריה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן בסעיף 20 לפרוטוקול, הוועדה סרקה את המסמכים הרפואיים שעמדו לעיונה. בהתייחסה לצילום רנטגן מיום 21/1/13, ציינה הוועדה שקיים באגודל קיבוע של השבר בגליל המקורב על ידי שני ברגים, קיים חיבור של השבר ולא נראה פורוזיס. הוועדה התייחסה גם לדו"ח המחלקה לכירורגיית כף יד בתל השומר, לפיו מדובר בפציעה של אגודל עם שבר וחתך שנתפר; תחושה תקינה; הגיד המכופף תקין; בתום הניתוח אספקת הדם הייתה תקינה.

המערער אובחן כסובל ממצב לאחר פצעי חתך באגודל שמאל עם שבר בגליל המקורב שהתאחה.

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ופירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול: מבנה אגודל תקין; צלקות עדינות; תחושה שמורה; המפרק הבין-גלילי נמצא בקונטרטורה של 55 מעלות; הטווח של ה- MP: כיפוף 50 מעלות ויישור מלא; המערער מסוגל לבצע קמיצת אגרוף מלאה; מסוגל לבצע פינץ' בין האגודל לאינדקס – אמנם נמנע מלהפעיל כוח אך המגע תקין; קיים דלדול של שני ס"מ בשרירי האמה השמאלית.

הוועדה סיכמה וקבעה כי לאור הבדיקה הקלינית המצב של האגודל אינו תואם להגדרת קישיון לא נוח. הוועדה דחתה את הערר בנוגע לדרגת הנכות וקבעה כי נכותו של המערער בגין קישיון נוח הינה בשיעור 10%, לפי פריט 44(2). באשר להפעלת תקנה 15 קיבלה הוועדה את הערר, מאחר שלדעת הוועדה עקב התאונה המערער מוגבל באופן משמעותי בביצוע עבודות פיזיות. לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה נקבעה למערער נכות משוקללת בשיעור 15%.

טענות הצדדים

3.טענת הערעור העיקרית היא שהחלטת הוועדה אינה מנומקת ואינה ברורה, ובדיקתה הייתה שטחית. לטענת המערער, שגתה הוועדה משקבעה כי מצבו תואם קישיון נוח והעניקה לו נכות בשיעור 10% בלבד, ואין בהחלטתה הנמקה לעניין הפעלת פריט ליקוי 44(2). נטען עוד כי שגתה הוועדה עת לא נעתרה לבקשתו לעצור את הדיון ולאפשר לו להגיש לוועדה חוות דעת רפואית מטעמו.

4.לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שכן ההחלטה מנומקת ומפורטת כדבעי; נערכה בדיקה קלינית יסודית ומסקנת הוועדה תואמת את קביעותיה הרפואיות.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

6.המערער טען כי ביום 19/7/14 נשלח לו זימון לדיון בוועדה, שהתקיים ביום 5/8/14 ולכן לא עמד לרשותו זמן סביר להמצאת חוות דעת רפואית מטעמו. לפי הטענה, הוועדה התעלמה מטיעוני המערער ובא כוחו ולא הסכימה לדחות את מועד הדיון, דבר אשר פגע בזכותו להציג את מצבו הרפואי כראוי. דין הטענה להידחות. מדובר בטענה עובדתית, אשר עומדת בסתירה לרישום בפרוטוקול הוועדה. המערער לא טען, וממילא לא הציג לבית הדין אסמכתא, לפיה טרם התכנסות הוועדה פנה בכתב למזכירות הוועדה בבקשה לדחות את מועד הדיון בוועדה כדי לאפשר לו להמציא חוות דעת רפואית. גם פרוטוקול הוועדה לא משקף טענה כאמור. ויובהר, המערער הופיע לדיון בפני הוועדה בליווי בא כוחו. המערער השמיע את תלונותיו בפני הוועדה, כפי שאלה נרשמו בסעיף 20 לפרוטוקול. לא נשמעה מפי המערער טענה שהוא מבקש להגיש לוועדה חוות דעת רפואית. בא כוח המערער טען בפני הוועדה שהערר מוגש על החלטת הוועדה מדרג ראשון, אשר קבעה למערער נכות בשיעור 13.33%. גם מפי ב"כ המערער לא נשמעה טענה לגבי הגשת חוות דעת. יתרה מזו: טענת המערער לפיה הוועדה לא הסכימה לדחות את הדיון, גם היא אין לה זכר בפרוטוקול הוועדה. המערער גם לא טען בפני בית הדין כי הוגשה מטעמו בקשה לתיקון הפרוטוקול. המסקנה המתבקשת מכל האמוד לעיל היא שלא ניתן בהבל פה לאחר שעבר זמן מאז שהתכנסה הוועדה לטעון כנגדה טענות עובדתיות בעלמא ללא כל ביסוס.