ב"ל 38050-12-14 ח.ש. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 4.11.14 (להלן – הוועדה), שקבעה כי המערער איבד 100% מכושרו להשתכר החל מיום 1.1.13.

2.לטענת המערער, חלה טעות בקביעתה של הוועדה בכל האמור בקביעת מועד התחולה.

המערער טוען כי הנכות הרפואית הרלוונטית העומדת ביסוד הקביעה בדבר אי כושר נקבעה החל מיום 1.5.10, בהתאם להחלטת רופא מוסמך מיום 27.10.10, וכי מאז לא ניתנו החלטות שונות של ועדות רפואיות.

3.מנגד, טוען המשיב כי ועדות קודמות לעררים לאי כושר קבעו דרגות אי כושר חלקיות עד ליום 31.12.12 (האחרונה שבהן היא ועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 30.4.13 שקבעה אובדן כושר בשיעור 74% מיום 1.1.12 עד 31.12.12), ולכן בדין קבעה הוועדה נשוא הערעור דרגת אי כושר החל מיום 1.1.13.

המשיב צרף לעמדה שהוגשה מטעמו בכתב תדפיס ממוחשב בדבר החלטות קודמות שניתנו בעניינו של המערער, אך לא צורפו ההחלטות עצמן.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי יש לקבל את הערעור.

4.המשיב לא השכיל להראות כי אכן כטענתו ניתנה ביום 30.4.13 החלטה חלוטה בדבר אי כושר בשיעור 74% מיום 1.1.12 – 31.12.12. החלטה כאמור לא צורפה לעמדת המשיב.

יתר על כן, המשיב לא התייחס בתגובתו לעובדה כי המערער הגיש בחודש 6/13 ערעור לבית הדין כנגד אותה חלטה מיום 30.4.13 (בל 48999-06-13), ערעור שהתקבל. פסק-הדין באותו הליך מיום 21.10.13 קבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים לעניין אי כושר בהרכב חדש, שתדון בעררו.

מהאמור עולה כי בהחלט ייתכן כי הוועדה נשוא הערעור היא הוועדה שהתכנסה בעקבות פסק-הדין הנ"ל כדי לדון מחדש בערר, ומשכך אותה החלטה מיום 30.4.13 אינה בגדר החלטה חלוטה.

5.בנסיבות אלה, יש מקום לקבל את הערעור, להורות על השבת עניינו של המערער לוועדה לעררים לעניין אי כושר על מנת שתדון מחדש במועד תחולת הנכות ותנמק החלטתה בעניין זה.

6.על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.