ב"ל 3782-04-14 מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע הגיש תביעה להכיר בליקוי הנפשי ממנו הוא סובל, כפגיעה בעבודה.

2.התובע הינו יליד 10.5.55, נשוי ואב ל-2 ילדות, שירת בצבא קבע, וביום 17.8.03 החל לעבוד בחברת "קונקס" תחבורה ישראל בע"מ (להלן: "החברה" ו/או "קונקס"), תחילה בתפקידים שונים ולאחר מכן כמנהל משק ארצי בחברה.

3.בשנות עבודתו הראשונות, יחסיו של התובע עם מר לסקר משה (מי שקיבל את התובע לעבודה ב"קונקס" ולימים מונה למנכ"ל החברה) היו חבריים, הדוקים וטובים מאוד והתובע היה יד ימינו, איש סודו ושותף להצלחותיו והתקדמותו של מר לסקר בחברה. אולם, לטענת התובע, זמן מה לאחר שמר לסקר מונה למנכ"ל החברה, החלה מערכת היחסים בין התובע למר לסקר להתערער אט אט, עד כי בסופו של דבר, יחסיהם הגיעו לשיא שלילי, שעה שהתובע פוטר מעבודתו, ע"י מר לסקר, ביום 15.8.12. סיפור הפיטורין, כפי שיפורט להלן, מורכב משלושה אירועים מיוחדים, אשר גרמו לתובע לפגיעה נפשית קשה.

4.מערכת היחסים המעורערת בין המנכ"ל לסקר לתובע, עוד בטרם הוגנבה לאוזנו של התובע השמועה, כי הוא מועמד לפיטורין, ומן הסתם עוד בטרם קיבל את הודעות הפיטורין (הלא פורמלית והפורמלית), אכן השפיעה על התובע מבחינה רגשית ועל מצב רוחו. אך השמועה הראשונה על פיטורין והפיטורין עצמם, הכריעו את הכף וגרמו לתובע לבעיותיו הנפשיות, כפי שאלו עולות מהרשומה הרפואית ומחוות דעתו הרפואית של הפסיכיאטר, הדר גיישין.

5.סיפור הפיטורין החל, כאמור, בשמועה שהגיעה אל התובע ביום 18.5.11, שעה שקצין הבטיחות של החברה (מר יחיאל שרביט) פנה אל התובע וציין בפניו שהוא שמע כי רוצים לפטרו. לטענת התובע, מרגע השמועה על כוונת הפיטורין, ובהמשך, שעה שמנהלו של התובע (מר מוטי ששון) הגיע, לטענתו, למשרדו של התובע ביום 20.12.11, וציין בפניו שרוצים לפטרו, ובכל התקופה שלאחר מכן, לא הפסיק התובע המאוכזב שנתן את כל חייו ל"קונקס" ולקידומה (למעשה מאז ימיה הראשונים בישראל), לחשוב על נושא הפיטורין, הן במהלך היום והן בלילות, ובשל כך הוא הפך מדוכדך, סבל מנדודי שינה ואף החלו אצלו תופעות של הזעה, סגירת לסתות לא רצוני וכד' (הכל כמפורט ברשומה הרפואית), ולמעשה התובע כבר לא ידע האם להאמין (או אולי לא רצה) לאותה שמועה אם לאו (עוד בטרם נאמר לו מפורשות ע"י מר ששון כי רוצים לפטרו). בכל אותה העת נותרים בליבו של התובע הספק והאמונה שמא לא יפוטר וכי מדובר רק בשמועה. מאידך, אירוע ההודעה על הפיטורין כרסם בו יום יום, שעה שעה, הטריד את מוחו, הדיר שינה מעיניו ולא נתן לו מנוח.

6.באותה עת החל התובע לסבול גם מלחצים בקדמת החזה (בנוסף למצבו הנפשי), אשר הובילו בסופו של יום לביצוע צנתור לב (ביום 5.3.12) ולבדיקות נוירולוגיות שלא הובילו לכל ממצא. עד להכרה, כי מדובר בהסתמנות סומאטית הקשורה למצבו הנפשי כפי שאף קבע ד"ר גיישין (פסיכיאטר) בחוות דעתו.

7.עקב מצבו הנפשי, נוכח השמועה וההודעה (הלא פורמלית) על הפיטורין (ועוד טרם ביצוע הצנתור), נאלץ התובע להיות בביתו בחופשת מחלה, ולא היה מסוגל עוד לעבוד.

8.הפיטורין לא איחרו להגיע, ולאחר שביום 2.8.12 נערך לתובע שימוע במקום עבודתו, קיבל התובע הודעת פיטורין פורמלית ביום 15.8.12, לפיה, עבודתו בחברה תופסק החל מיום 19.8.12 (יחסי עובד מעביד הסתיימו ביום 19.9.12).