ב"ל 3745-12-14 המוסד לביטוח לאומי נ' א'

1.זהו ערעור המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 20.11.14 (להלן - הוועדה).

הוועדה קבעה כי בעקבות הפגיעה נותרו למשיבה (להלן – הנפגעת) 7% נכות לפי פריט ליקוי 44(3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות), וכי יש להפעיל בעניינה של הנפגעת את תקנה 15 ב-1/3, כך שנכותה הכוללת תעמוד על 9.33%.

השאלה העיקרית שבמחלוקת בהליך זה היא האם רשאית הוועדה להפעיל את הוראות תקנה 15 לתקנות הנכות באופן חלקי שעה שהירידה בהכנסות עומדת על 18%.

2.המשיבה נפגעה ביום 1.7.13 בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, במהלכה נגרם לה חתך באצבע 2 ביד ימין.

הוועדה הרפואית (דרג 1), לאחר שביקשה לעיין בתוצאות בדיקת ירידה בהכנסות וקיימה שלוש ישיבות, קבעה ביום 7.1.14 כי יש לקבוע נכות בשיעור 7% לפי פריט ליקוי 44(3) בנוסף לנכויות זמניות, ולהפעיל תקנה 15 ב- 1/3. בהחלטתה ציינה (סעיף 11) כי "הוועדה עיינה בדו"ח חישוב בדיקה ירידה בהכנסות מיום 11/12/13 בו נמצאה ירידה של 11% בשכר. לדעת הוועדה תתקשה בביצוע עבודתה כעובדת מעדניה ולכן יש להפעיל התקנה בשליש".

על החלטת הועדה הרפואית הוגש ערר מטעם המשיב.

הוועדה הרפואית לעררים התכנסה לישיבתה הראשונה ביום 3.4.14, ועצרה את הדיון על מנת להיוועץ בוועדת הרשות.

ועדת הרשות קיימה ישיבה ביום 6.8.14 וקבעה, בעקבות הפניית העניין אליה בהחלטת הוועדה נשוא הערעור מיום 3.4.14. בהחלטתה קבעה ועדת הרשות כך: "בתאריך 1.9.12, החלה לעבוד כעובדת מעדניה אצל מ.נ. מאיר שיווק ומסחר בע"מ". נפגעה ביום 29.12.12 באצבע II כף יד ימין, נחתכה ממכונה לחיתוך נקניקים. נקבעה נכות צמיתה מיום 1.7.13 בשיעור 7% בגין מצב "תואם לקישיון נוח של האצבע". עפ"י הנתונים שבתיק, תלושי שכר ומכתבי מעסיק, החלה לעבוד בתאריך 13.2.13 ברשת "מחסני כמעט חינם" (ע.ר צים שיווק ישיר בע"מ) במחלקת מעדניה. לציין כי עבדה שם גם מ- 17.8.08 ועד 10.7.12, לפני תחילת עבודתה במקום בו נפגעה. בבדיקת הכנסותיה בחודשים 1-2-3/2014 לעומת רבע השנה שלפני הפגיעה נמצאה ירידה בשיעור 18%, שאינה ניכרת. המלצה: לא מתקיימים בתובעת שני התנאים ההכרחיים של אי מסוגלות לעבודה ושל ירידה ניכרת בהכנסות ולא לזמן מוגבל. לפיכך, ומשאין השפעה לגילה ממליצה ועדת הרשות שלא להפעיל תקנה 15".

הוועדה קיימה ישיבה מסכמת ביום 20.11.14, בה פרטה את טענות ב"כ הנפגעת בפניה, לרבות טענתו כי יש לראות בירידה בת 18% משום ירידה ניכרת בהכנסות. הוועדה לא פרטה את ממצאיה ומסקנותיה, וקבעה את הנכות תוך הפעלת תקנה 15 ב- 1/3 תוך שהיא דוחה את הערר. בהחלטתה ממועד זה ציינה הוועדה (סעיף 11 לפרוטוקול) כי "עקב ירידה בהכנסות המתקרבת ל- 20% (18%) הוועדה מחליטה להפעיל ב- 1/3 תקנה 15. כמו כן חזרה אמנם לעבודתה אך בתפקיד אחר – לפיכך מתקיים התנאי של אובדן מקצוע".

3.טענות המערער:

א.הלכה היא כי ירידה הפחותה מ- 20% בהכנסות אינה בגדר "ירידה ניכרת". הוועדה אינה מוסמכת להפעיל את תקנה 15, ולו באופן חלקי, אם לא מתקיים התנאי היסודי של ירידה ניכרת בהכנסות.

ב.הוועדה התעלמה מהנתונים העולים מחוות-הדעת של ועדת הרשות, והגיעה לכלל מסקנה מוטעית כי הנפגעת חזרה לעבודה אחרת. על-פי נתוני ועדת הרשות עיסוקה של הנפגעת נותר כפי שהיה לפני הפגיעה, כעובדת מעדניה.