ב"ל 36995-01-13 וורקו נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני כתב ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.1.12. הערעור על החלטה זו הוגש ע"י המערער בעצמו לבית-הדין ביום 20.1.13.

רק ביום 9.9.13 הוגש כתב ערעור מתוקן בו הועלו טענות המערער כנגד החלטת הוועדה הרפואית.

2.המשיב בכתב ההגנה טען כי דין התביעה להדחות על הסף בשל טענת ההתיישנות שכן ממועד החלטת הוועדה (18.1.12) ועד למועד הגשת הערעור חלפה לה שנה. עוד נטען כי משנקבע בחיקוק המועד להגשת ערעור אין לביה"ד סמכות להאריך מועד זה.

3.בדיון שהתקיים במעמד הצדדים נטען ע"י ב"כ המערער כי לא ניתן לו יומו בוועדה ,והדבר עולה אף מהחלטת הועדה. יוער כי עלה בדיון כי המערער עם קשיי שפה קשים וכן דר רחוב.

ביה"ד המליץ בדיון המוקדם כי המשיב ישקול עמדתו לטענת ההתיישנות בשנית וזה נאות לבדוק עמדתו באם יקבל הודעה מתי פנה המערער לראשונה לסיוע המשפטי.

בהודעה שהתקבלה מב"כ המערער עולה כי למערער נפתח תיק בסיוע המשפטי ביום 20.1.13.

על כן התבקש ביה"ד להכריע בשאלה באם התיישנה תביעתו של התובע.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בפני וכן את מכלול העובדות ובשים לב לנסיבות החריגות ביותר של התובע כפי שאפרט להלן מחד, ומאידך בבוחני את טענות הנתבע באשר לקבוע בדין באשר למועד הגשת ערעור על החלטת ועדה רופאית, יש במקרה חריג זה לאפשר הגשת ערעור על החלטת הועדה ולדחות את בקשת המשיב לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנותה.

להלן אנמק החלטתי זו:

א.כעולה מהעובדות של מקרה מצער זה של המערער, המערער אמנם נשוי ואב ל- 4 ילדים, אך הינו פרוד כשנה וחצי והינו דר רחוב.

המערער סובל מבעיות רפואיות רבות ביותר ואף הועדה הרפואית לעררים רק בהתבסס על המסמכים הרפואיים החלקים שקיבלה מהמערער ולאחר שציינה בפרוטוקול הועדה על קשיי תקשורת ושפה עם המערער , קבעה לו 43% אחוזי נכות.

ב.אמנם לא הוגש תצהיר ע"י המערער המסביר את הנסיבות לפנייתו המאוחרת לביה"ד, אך די בפירוט החלקי שניתן ע"י בא כוחו בכתב הערעור וכעולה אף מפרוטוקול הועדה כי לתובע קשיי שפה ותקשורת, והוא יצא ונכנס בתקופה זו מבתי חולים. לכן יש קושי לצפות כי יגיש את הערעור על החלטת הועדה במועד.