עב"ל
בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע
|
36907-02-13
14/07/2014
|
בפני השופט:
אילן סופר
|
| - נגד - |
התובע:
הצואל דוד
עו"ד אבי קריסי
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ילנה צ'וקלר
|
| פסק דין |
1.לפני תביעה שעניינה החלטת פקיד התביעות מיום 24.1.13, לפיה, הוועדה הרפואית שדנה בהחמרת המצב של התובע אינה יכולה לקבוע נכות מעבר למועד שנקבע, וכן החלטה קודמת שניתנה ע"י הוועדה הרפואית חלוטה ולא ניתן לערער עליה.
2.רקע עובדתי
התובע יליד 1953, נחבל ביום 8.7.1974 בתאונת עבודה.
התובע סבל בעקבות התאונה מאיבוד הכרה מלווה בחשד לשטף דם תוך מוחי ומהמטומה סביב עין שמאל ואישון רחב מאוד.
התובע הגיש תביעה לגמלת נכות מעבודה עקב פגיעתו וזו הוכרה ע"י הנתבע.
התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות והוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה כי התובע סובל מתסמונת פירמידלית בצד שמאל של הגוף כתוצאה מפגיעה בהמיספירה הימנית וכן פגיעה בעין שמאל שמקורה בנזק לעצב הראיה מצד שמאל.
הוועדה קבעה לתובע נכות בגין חבלת ראש, לפי סעיף 29(2) מותאם לסעיף 29(1)א(1) בשיעור 20%, הגדילה את שיעור הנכות לפי תקנה 15 בגלל גיל ומקצוע, והעמידה את שיעור נכותו הסופית של התובע על 25%.
3.ביום 7.3.12 הגיש התובע תביעה להחמרת מצב. הדיון בוועדה מדרג ראשון התקיים ביום 6.6.12 והוועדה סיכמה את ממצאיה ביום 15.8.12. הוועדה קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הרחבת אישון, לפי סעיף 63ב'. הוועדה הותירה על כנה את הנכות הנוירולוגית שנקבעה לתובע משנת 1975 בשיעור 20% אך החליטה שלא להפעיל את תקנה 15. סך הכל נכותו הצמיתה של התובע עמדה על 25%.
4.ביום 26.7.12 פנה התובע לנתבע בבקשה לקבל תשלום כספי רטרואקטיבי עבור 38 השנים האחרונות, וזאת בשל הפגימה בעין, שלא נקבעה בגינה נכות ע"י הוועדה בשנת 1975. הנתבע השיב כי לוועדה הרפואית שהתכנסה ב- 6.6.12 וב- 15.8.12, אין סמכות לקבוע נכות בגין הפגימה בעינו של התובע מעבר למועד שקבעה. עוד צוין ע"י הנתבע כי משלא הגיש ערר במועד, אינו יכול התובע להשיג כיום על החלטת הוועדה הרפואית משנת 1975.
5.טענות התובע
התובע טוען כי הוועדה הרפואית מ- 1975 טעתה בתום לב ועל כן, לכל הפחות, מטעמי צדק, ובהתאם לעקרונות הביטחון הסוציאלי, יש לקבוע את נכותו החל ממועד התאונה בשיעור של 5% נוספים, ובנוסף להפעיל על נכות זו תקנה 15.
התובע טוען כי הנתבע מעולם לא אמר כי לתובע אין נכות בשיעור 5% מאז 1975, אלא נתלה בטענות פרוצדורליות טכניות על מנת להצדיק בדיעבד את מעשיו.
התובע טוען כי לא ידע ולא יכול היה לדעת בהעדר הבנה רפואית ומשפטית, כי הוועדה לא סיכמה את עניינו בנושא הפגימה בעיניו.
רק היום, לאחר הבנת העובדות, וכאשר ברור לכל כי נעשתה טעות בעניינו של התובע, פנה האחרון לתיקון הטעות.