מ.א. נ' המוסד לביטוח לאומי

זהו ערעור על החלטת ועדה לעררים (שר"ם) מיום 10.4.16.

המערער נמצא זכאי בעבר לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור 50%, החל מיום 7.7.13 ועד ליום 31.8.14. הועדה הנדונה החליטה להפסיק את זכאותו החל מיום 1.9.14.

בכתב הערעור טען המערער כי הוא נפגע בתאונת דרכים ומאז סובל סבל רב. הוא נעזר בזולת לצורך רחצה, הלבשה, ניקיון ובישול.

בדיון הערכה מוקדמת, שהתקיים בפני הרשמת מירב חבקין ביום 29.1.17, טען המערער כי הוא מקבל גמלת סיעוד מאז 15.1.16 ולכן הוא תובע את גמלת השר"ם מ-9/14 ועד מועד תחילת הזכאות לגמלת הסיעוד.

בהתאם לאשר הוסכם באותו דיון, בעקבותיו הגיש המשיב תשובה לערעור ולמערער ניתנה זכות תגובה לתשובה. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על פי כלל החומר שבתיק ומכאן פסק דין זה.

ביום 23.2.17 הגיש המשיב תשובתו ובה טען כי המערער לא הצביע על קיומו של פגם משפטי, המצדיק התערבות בהחלטת הועדה. המשיב הוסיף כי הסף המזכה בגמלה הינו 19 נקודות, מתוכן צבר המערער 12 בלבד ולכן לא נמצא זכאי לגמלה.

המערער השיב לדברים ובעיקרו של דבר חזר על הטענות שהעלה במסגרת הודעת הערעור.

ביום 30.3.17, לפי החלטת בית הדין, הגיש המשיב את הפרוטוקול המלא של הועדה הנדונה. כעולה מפרוטוקול הועדה, ממצאיה היו כי המערער זקוק לסיוע מועט בהלבשה (4 נקודות) וברחצה (4 נקודות); זקוק לסיוע מועט בהכנת אוכל (1 נקודות) ובקניות (1 נקודות) וכן זקוק לסיוע במידה רבה באחזקת הבית (2 נקודות).

הניקוד שנקבע למערער על ידי הועדה תואם את התלונות המפורטות מפיו בפרוטוקול הדיון ומכל מקום – המערער לא הצביע על טעות המצדיקה התערבות בהחלטת הועדה.