ה' נ' המוסד לביטוח לאומי

לפניי תביעתו של התובע כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 1957, גרוש ואב לשני ילדים, אינו עובד לפרנסתו בשל מצבו הבריאותי, אשר בעטיו קיבל גמלאות במשך שנים ארוכות עד לשנת 2009.

2. ביום 09.06.14 קיבל הודעה מהנתבע (נספח א' לכתב התביעה), בו הודיע לו האחרון, כי תביעתו להבטחת הכנסה מיום 31.12.2009 נדחתה בשל העובדה שלא שלח צו קיום צוואה. בנוסף, התבקש להבהיר מדוע לא דיווח על הירושה לכאורה שקיבל מאמו, המנוחה ר.ה. ז"ל – חנות בעיר ברחוב XXX, הידועה כחלקה XX בגוש XXXX (להלן – "הנכס").

3. במענה להודעה הנ"ל, השיב התובע (נספח ג' לכתב התביעה), כי לא הגיש בקשה לקיום צוואה בשל גובה האגרה ומשום שלא מצא בכך צורך, שכן הנכס שירש הוא "סוג של מחסן הרוס ומוזנח שאי אפשר לעשות בו כל שימוש, ללא חשמל בגין נזילת מים ורטיבות של האינסטלציה. לא רק זאת, על המחסן רובץ חוב ארנונה לעיריית תל אביב שחל על העיזבון לפני הירושה בסדר גודל של כ- 400,000 ₪. "עכשיו, מאז שאני היורש, הצטבר עלי אישית חוב ארנונה נוסף בסך כ- 25,000 ₪ שאין באפשרותי לשלמו, כמובן. כלומר, כלכלית הורע מצבי עוד יותר." (ההדגשות במקור – א.ש.).

4. התובע טען עוד כי ביום 25.03.14 מסר הצהרה בפני הנתבע על אודות הפרטים הנוגעים לצוואה (נספח ד' לכתב התביעה). התובע צרף עותק מפסק דין בעתירה מנהלית שהוגשה ע"י אמו המנוחה כנגד עיריית תל אביב ונסח טאבו של הנכס, בו מופיע רישום העיקול לטובת עיריית תל אביב.

5. לחיזוק טענתו, הפנה לעמדת פקידת התביעות של הנתבע מיום 25.05.14, שם ניתנה המלצתה שלא לראות בנכס הנ"ל כנכס השייך לתובע (נספח ז' לכתב התביעה).

6. הנתבע שב ופנה ביום 16.07.14 בדרישה נוספת לתובע לקבל את אישור העירייה להיות הנכס מעוקל, חרף נסח הרישום מלשכת רישום המקרקעין, ולטענת התובע, התעלם מהמסמכים שהגיש על אודות החוב בסך 400,000 ₪ הרובץ על הנכס (נספחים ח ו- ט לכתב התביעה).

7. לאור כל האמור לעיל, טען, כי הנתבע מתעמר בו ועתר לכך שביה"ד יורה לנתבע לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה החל מהמועד בו הפסיק לשלמה.