ב"ל 35268-11-12

להלן החלטה בבקשת התובע למנות מומחה חלופי:

1.הבקשה מבוססת על שני טיעונים מרכזיים: האחד, כי המומחה שמונה על ידי בית הדין, ד"ר חורי, חרג מהעובדות שהוצגו לו; השני – כי המומחה אוחז באסכולה המנוגדת לפסיקת בית הדין.

2.ביחס לטענה בדבר חריגה מעובדות שנקבעו, התובע טען כי המומחה שגה בכך שייחס לו כעס בעקבות הארוע, כאשר מדובר בתחושת לחץ ולא בכעס.

בעניין זה מקובל טיעונו של הנתבע לפיו דרך המלך היא להעמיד את המומחה על הנסיבות העובדתיות שנקבעו על ידי בית הדין ואין הדבר מהווה נימוק למינוי מומחה אחר או נוסף. בנושא זה ר' האמור בהנחיה מס' 18 להנחיות הנשיאה מיום 13.4.10 וכן הנפסק בעב"ל (ארצי) 12826-06-12 שמעון - המוסד לביטוח לאומי, 15.5.14; עב"ל (ארצי) 29420-02-14 ליברמן – המוסד לביטוח לאומי, 11.3.15.

3.ביחס לטענה כי ד"ר חורי אינו מכיר באסכולה המקובלת על בית המשפט לפיה בנסיבות המתאימות ייתכן קשר סיבתי בין ארוע חריג להופעת אוטם שריר הליב, אציין כי הבדיקה הסטטיסטית שמפורטת בבקשה היא חלקית ואינה משכנעת. התובע הפנה לשבעה מקרים בהם ד"ר חורי קבע כי לא מתקיים קשר סיבתי כאמור. אין כל נתונים בדבר מספר הפעמים בהן ד"ר חורי מונה, על מנת שניתן יהיה להעריך את היחס בין מספר חוות הדעת שניתנו על ידו ובין המקרים בהן לא קיבל את עמדת המבוטח. בנוסף, ראוי להזכיר כי החלטות המומחה ניתנות על בסיס פרטני, על יסוד הנתונים האישיים של כל מבוטח ומבוטח. כך שספק מהי המסקנה שניתן היה להסיק, אף אם הנתונים הרלוונטיים היו מוצגים במלואם.

4.מעבר לזאת ומבחינה עניינית, גם לגופה של טענה אין לקבלה. התובע מבסס את טיעונו בדבר אסכולה, על קביעת המומחה כי פרק זמן של כ – 11 שעות בין הארוע החריג ובין האוטם שולל את הקשר הסיבתי, וזאת על רקע נתונים אישיים של עישון כבד והיפרליפידמיה. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, "הכרעה בדבר קיום קשר סיבתי בין אירוע חריג לבין הופעת האוטם מסורה לשיקול דעתו של בית הדין, על יסוד מכלול החומר שלפניו. אולם, בהכרעה זו יש משקל משמעותי לחוות דעתו של המומחה הרפואי." (עב"ל (ארצי) 35392-05-13 מועלם - המוסד לביטוח לאומי, 28.1.15). עוד נפסק כי "על מנת לבחון את מאזן ההשפעות, יש לבחון בעיקרו של דבר את שאלת מידת ההשפעה של האירוע החריג על עיתוי קרות אירוע הלב." (עב"ל (ארצי) 27849-09-13 המוסד לביטוח לאומי – ואנונו, 30.3.15, ההדגשה במקור – ד.ו.).

לאור כל האמור לעיל, בשים לב לכך שתשובות המומחה מבוססות הן על נתוניו האישיים של התובע והן על הספרות הרפואית, איני סבורה כי יש לראות בו כמי שתומך באסכולה המנוגדת לפסיקת בית הדין.

5.סוף דבר – הבקשה למינוי מומחה נוסף או אחר נדחית.

תוצג למומחה הבהרה לפיה לתובע לא היתה אפיזודה של כעס, אלא שהתובע נלחץ מהסיטואציה המתוארת בפרק העובדות, חשש מאד שהנערים יפגעו בו, לאורך כל הנסיעה, וכי הוא היה נרגש ונסער ולבו פעם בחוזקה.