ב"ל 3473-01-13 . לפני

1בפנינו כתב תביעה שהגישה התובעת כנגד החלטת הנתבע מ-3.12.12 הדוחה תביעתה להכיר במחלת ורידים ברגליים כפ"ע.

התובעת, ילידת 1967, מורה-מחנכת לכתות א- ו בבי"ס יסודי, 25 שנה. לטענתה, נפגע כושר עמידתה על הרגליים מ-8 עד 15, כשקשה לה לעמוד זמן רב על הרגליים בלי שתשב בכיתה.

בעבודתה נדרשת עמידה ממושכת על הרגליים, בעיקר בכיתות הנמוכות ואף בהפסקות מסויימות היא משמשת כמורה תורנית, ללא אפשרות לנוח או לשבת במשך 20 דקות הפסקה.

היא ורופאיה מבינים שעמידה ממושכת מחמירה את בעיית הורידים.

2.בכתב הגנתו (5.2.13) עתר הנתבע לדחיית התביעה (שהוגשה לנתבע ב-6.8.12), משדחה תביעתה כדין במכתבו מ- 3.12.12 ובהעדר פ"ע וקש"ס רפואי.

3.ביום 17.6.13 התקיים דיון מוקדם בפני כב' השופטת מ. לויט.

ביום 17.7.13 הגיש ב"כ התובעת , מטעם לשכת הס.מ., כתב תביעה מפורט, תוך שצויין כי התובעת החלה לסבול מורידים ברגליה לפני כ-6 שנים, אז הגישה תביעתה לנתבע ב- 6.2.07 ואולם תביעתה נדחתה.

נוכח החמרת מצבה הקליני, הגישה תביעתה הנוכחית.

עמידה ממושכת ותנועה רבה בעבודתה כמורה – יכולה להסביר את ההחמרה באי ספיקת ורידים ברגל (צורף אישור ד"ר אלכסנדר מ-10.5.13).

בתנאי עבודתה מתקיימת תשתית נאותה ואפשרית למיקרוטראומה שהחמירה מחלתה מחמת עמידה ו/או תנועה ממושכת ורציפה ללא הפסקה מספקת למנוחה.

4.בהחלטת כבוד השופטת מ. לויט מ-22.7.13 נקבע כי כ"ת מפורט התקבל לתיק (יצויין כי לא ניתנה הוראה על הגשת כתב הגנה מתוקן).

ביום 7.10.13 התקיים דיון מוקדם נוסף בפני כבוד השופטת מ. לויט.

ב"כ הנתבע טענה כי משנדחתה התביעה מ- 2007, הרי כל התקופה שעד לדחיית התביעה הראשונה (7.6.07) היא חלוטה, משלא הוגשה תביעה לביה"ד בגין אותה דחייה.

ב"כ התובעת התנגד להעלאת הטענה, שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה, גם לא בכתב ההגנה המפורט, ומשכך, אין להשמע לטענת ההתיישנות, משהחמיץ הנתבע ההזדמנות להעלותה.