ב"ל 33110-07-13.11

1.לפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995, על החלטת הוועדה רפואית לעררים (נכות כללית) מיום 26.2.13.

2.לטענת המשיב אין לדון בערעור בשל התיישנות. החלטת הוועדה נשלחה למערערת ביום 3.3.13, בצירוף הודעה כי היא רשאית להגיש ערעור לבית הדין על החלטת הוועדה בתוך 60 ימים (נספח א' לנימוקי הערעור), ואילו הערעור לבית הדין הוגש רק ביום 17.7.13.

3.המערערת טענה כי מלוא החומר הרפואי הרלבנטי לשם הגשת הערעור נמסר לידיה רק לאחר שפנתה ללשכת הסיוע המשפטי ביום 21.7.13, כאשר המערערת אף הגישה את הערעור ללא ייצוג עוד קודם לכן, ביום 17.7.13.

בהתאם להחלטה מיום 13.8.14 אשר הורתה למערערת להודיע מהו המועד בו קיבלה לידיה את החלטת הוועדה, הודיעה המערערת כי קיבלה את ההחלטה ביום 6.3.13.

דיון והכרעה

4.בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 נקבע שערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים יוגש לבית הדין לעבודה תוך 60 יום מיום שנמסרה למערער ההחלטה.

5.הלכה היא כי אין לבית הדין סמכות להאריך מועד שקבוע בחוק או בתקנות שכן מדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין. זאת, להבדיל מפעולה הנעשית במהלך המשפט עצמו, לגביה רשאי בית הדין לפי שיקול דעתו להאריך מועדים מטעמים מיוחדים שיירשמו, בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991 (ראו: דב"ע מא/98- 9 זיסרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב 237 (1981); עב"ל 31/98 סולן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 481 (1999); עב"ל 681/08 אבו רמוז - המוסד לביטוח לאומי, 25.6.2009).

חריג לכלל המתואר לעיל הוא כאשר מתקיימת אחת העילות הנקובות בחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, להארכת מועד או הפסקת מירוץ ההתיישנות [דב"ע לו/0-11 בר אילן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 340 (1976); בג"צ 156/70 אלקיים נ' בית הדין לערעורים לביטוח לאומי, פ"ד כד(2) 87 (1970)].