מ.ב. נ' המוסד לביטוח לאומי

האם סמינר בו השתתפה התובעת ובמהלכו נפצעה בידה הימנית הוא בבחינת פעילות נלווית לעבודה ומשכך יש להכיר בפגיעתה כתאונת עבודה? זו הסוגיה הדורשת הכרעה בתובענה זו.

לפניי תביעת התובעת, ילידת 1953, המשמשת כאחות בבית חולים וולפסון (להלן – המעסיק), להכיר בפגיעה בידה הימנית אשר נגרמה ביום 1/7/14 כתאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן - החוק).

לטענת התובעת ידה הימנית נפגעה ביום 1/7/14, בשעה 10:00 או בסמוך לכך, עת החליקה על רצפה רטובה ליד מעלית במלון קראון פלאזה באיזור ים המלח (להלן – האירוע התאונתי). התובעת שהתה במלון לרגל סמינר שהתקיים מיום א' 29/6/14 ועד יום ד' 2/7/14 (להלן – הסמינר או ההשתלמות). הסמינר אורגן ע"י העמותה לקידום מקצועי חברתי של האחים והאחיות בבתי החולים בישראל (להלן – העמותה לקידום מקצועי).

בסמוך לאחר הנפילה נבדקה התובעת ע"י רופא המלון, אשר המליץ לתובעת על חבישת היד, נטילת משככי כאבים והפניה לביצוע צילום רנטגן ובדיקת אורטופד [ת/4].

עם חזרתה מהסמינר, ביום 3/7/14 בוצע לתובעת צילום רנטגן שבעקבותיו אובחן, בין היתר, שבר בידה הימנית [ת/4].

בהחלטה מיום 24/3/15 דחה הנתבע את תביעת התובע להכרה בפגיעה בידה הימנית כנובעת מתאונת עבודה.

ביום 31/1/17 התקיימו הוכחות במהלכן נחקרה התובעת על תצהירה. סיכומי התובעת הוגשו ביום 13/4/17. סיכומי הנתבע הוגשו ביום 12/7/17.

טענות הצדדים בתמצית

כעולה מטענות הצדדים, אין למעשה חולק בדבר האירוע התאונתי (ראה גם החלטת הנתבע, ת/5) והמחלוקת בין הצדדים הינה אך בשאלה האם יש לראות בסמינר פעילות נלווית לעבודה.

לטענת התובעת, האירוע התאונתי אירע במסגרת סמינר שהוא בבחינת השתלמות מקצועית המאורגנת ע"י העמותה לקידום מקצועי. מדובר בפעילות נלווית לעבודה ומשכך יש להכיר בפגיעה כתאונת עבודה כהגדרתה בחוק.

לטענת הנתבע, הסמינר התקיים מחוץ למקום העבודה ובחלקו אף מחוץ לשעות העבודה. לא הוכח שלמעסיק "ענין ריאלי" בהתקיימות הסמינר שתכניו כלליים ואין להם זיקה לעבודת התובעת כאחות בבית חולים. מטעם זה אין לראות בפגיעה כפגיעה תוך כדי ועקב העבודה ואף לא במסגרת פעילות נלווית הקשורה לעבודה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים ואת העדות שנשמעה לפני ולאחר שעיינתי במלוא המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין נחה דעתי כי יש להכיר באירוע התאונתי כתאונת עבודה. להלן אפרט טעמיי.

מסגרת נורמטיבית

תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".

בשל שינויי העיתים והתפתחות שוק התעסוקה המודרני, אשר בו לעיתים יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות העבודה ולמסגרות העבודה הרישמיות והמקובלות בתוך חצרי המעסיק, ניתנה למונח "תאונת עבודה" פרשנות דינמית, גמישה ותכליתית. בכלל זה הוכרו כתאונות עבודה גם אירועים תאונתיים אשר התרחשו תוך כדי ביצוע פעילויות "נילוות לעבודה", דוגמת השתלמויות, סמינרים, ימי גיבוש ואירועי ספורט ונופש – כל מקרה בהתאם לנסיבותיו (ר' בין היתר, עב"ל (ארצי) 91/99 אלברט אילוז נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ז 209 להלן – פרשת אילוז, עב"ל (ארצי) 1006/01 ירדנה שרתוק נגד המוסד לביטוח לאומי (28/8/02)).

בדב"ע מט/ 1830 המוסד לביטוח לאומי נגד רונית כנף פד"ע כא(1) 464 (להלן – פרשת כנף) נקבע כי רשימת המבחנים המסייעים בקביעה מה היא השתלמות אשר יש לראותה כפעולה נלווית לעבודה, אינה רשימה סגורה. המבחן הבסיסי הוא באיזו מידה קשורה ההשתלמות לעבודתו או למקצועו של העובד, העידוד שנותן המעסיק להשתלמות וכן מידת ה'עניין' שיש למעסיק באותה השתלמות. מבחני העזר בסוגיה זו הם המסגרת הפורמלית של ההשתלמות וארגונה, מימון הוצאות ההשתלמות, תשלום שכר לעובד ותשלום דמי ביטוח לאומי בתקופת ההשתלמות, והאם ההשתלמות נעשית בזמן הרגיל של העבודה או מחוץ לו וכיוצ"ב. עוד נפסק, כי גם אם תוכר השתלמות כפעולה נלווית לעבודה, תיחשב תאונה שקרתה לעובד כתאונת עבודה ככל שהיא אירעה בפעילות ההשתלמות עצמה ולמענה, ולא בפעילות פרטית או חברתית הנלווית להשתלמות (ר' גם דב"ע (ארצי) נה/0-138 קוזין טוביה נגד המוסד לביטוח לאומי, עב"ל (ארצי) 825/06 המוסד לביטוח לאומי נגד עופרה קיפרמן (10/12/07)).

בפרשת אילוז התווה בית הדין הארצי מבחן דו-שלבי לבחינת סוגיית ההכרה בפעילות כפעילות נלווית, הזוכה לכיסוי ביטוח בהתאם לחוק אם לאו. בשלב הראשון יש לבחון האם האירוע כולו בו נטל העובד חלק הינו פעילות נלווית לעבודה. מבחן זה מורכב ממבחני משנה שונים, אשר העיקרי בהם הוא מידת הענין שיש למעסיק בקיומו של האירוע. ענין זה נבחן בהתאם למבחן הסבירות ותוך מתן משקל מתאים לכל אמת מידה שנבחנת. בשלב השני, וככל שנעברה המשוכה של היות האירוע בכללותו פעילות נלווית לעבודה, יש לבחון האם הפעילות הספציפית בה עסק העובד בעת שנפגע היתה חלק אינטגרלי מהאירוע אשר הוכר כפעילות נלווית (ר' גם בג"צ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נגד בית הדין הארצי לעבודה (26/10/14) אשר אישר את המבחן הדו שלבי האמור).

מן הכלל אל הפרט

הסמינר, אשר מיועד לאחים ואחיות בבתי חולים ברחבי הארץ, אורגן ע"י העמותה לקידום מקצועי ובלשון התובעת "הסתדרות האחיות" [עמ' 3 ש' 9-15]. הזכות להשתתפות בסמינר מעוגנת בהסכמים הקיבוציים החלים על העסקת התובעת [עמ' 6 ש' 27-30].

ההשתתפות בסמינר היא בבחינת זכות. המעסיק אינו מחייב השתתפות בסמינר, אולם הוא מיודע בעצם היציאה לסמינר ונדרש לאשר את היציאה לסמינר [עמ' 3 ש' 20-26, עמ' 4 ש' 23-25, עמ' 5 ש' 2-5]. עלות ההשתתפות בסמינר מסובסדת ע"י העמותה לקידום מקצועי כך שהתובעת נדרשה לשלם סכום נמוך לצורך השתתפות [עמ' 4 ש' 19-22]. בזמן השהייה בסמינר המעסיק שילם לתובעת שכר עבודה. התובעת, אשר עובדת במשרה מלאה בת כ-8 שעות ביום עבודה, קיבלה מהמעסיק עבור כל יום סמינר שכר עבודה עבור 6 שעות עבודה [עמ' 4 ש' 16-17]. הסמינר התקיים באמצע השבוע, בימים אשר ככלל הינם ימי עבודה [עמ' 3 ש' 30-31, עמ' 5 ש' 22-23]. הגעה לסמינר נעשית באמצעות הסעה מאורגנת, אשר אינה ממומנת ע"י התובעת [עמ' 5 ש' 6-9 ור' גם ת/1]. משתתפי הסמינר אינם יכולים להביא אליו ילדים וככל שבוחרים להגיע עם בני זוג הרי שאלה מממנים באופן מלא את שהייתם במקום [עמ' 4 ש' 31-33, עמ' 5 ש' 1]. התובעת הגיעה להשתלמות ללא בן זוג, עם חברותיה לעבודה [עמ' 5 ש' 29-30].

באשר לתוכן המקצועי של הסמינר – בהתאם לתוכנית שהוצגה [ת/1], כלל הסמינר, ארבעה ימים באמצע השבוע: יום שבו התקיים מושב פתיחה והתכנסות ויום קצר שאינו כולל תכנים ומיועד לפינוי החדרים ולעזיבה. ביום ב' 30/6/14 כללה התוכנית הרצאה של גב' אילנה כהן, יו"ר הסתדרות האחים והאחיות ולאחריה תוכנית בידור. ביום ג' 1/7/14 כללה תוכנית הסמינר הרצאה של מרצה מהמוסד לביטוח לאומי שנושאה הוגדר כ"זכויות בביטוח לאומי – נכות, זיקנה ועוד" ולאחר מכן מופע בידור.

התובעת העידה כי ההרצאה אליה התכוונה ללכת, בעת שמעדה ונפלה, הינה הרצאה של נציג הביטוח הלאומי, בדבר זכויות בביטוח לאומי [עמ' 3 ש' 31, עמ' 4 ש' 2-3]. באשר לאופי ההשתלמות העידה התובעת "זה לא סתם נופש. יש שם הרצאות. מאתגר ונותן הרבה שלא כל כך שומעים ויודעים. שם מחדשים לנו דברים וחוקים חדשים" [עמ' 4 ש' 26-28]. עוד העידה התובעת כי את תכני ההשתלמות קובעת העמותה לקידום מקצועי [עמ' 5 ש' 14-16], אשר גם מעודדת את היציאה להשתלמות [עמ' 5 ש' 18-21].

הוכח כי ההשתתפות בהרצאות הינה בבחינת חובה, קרי לא ניתן להגיע להשתלמות ולא לקחת חלק בהרצאות [עמ' 6 ש' 19-21].

באישור מיום 17/7/16 אשר הונפק ע"י המעסיק [ת/3] צויין כי "העובדת שהתה בסיור השתלמות במסגרת עבודתה".

כמפורט בפרשת כנף קשת ההשתלמויות על סוגיהן היא רחבה ומגוונת. בקצה אחד מצויות השתלמויות שלמעסיק אין כל ענין בהן ואינן בבחינת פעילות נלוות לעבודה ובקצה השני מצויות השתלמויות מטעם המעסיק, אשר העובד מחוייב ליטול בהן חלק ואלה יחושבו ככלל כפעילות נלווית לעבודה. הסמינר בענייננו הינו בבחינת השתלמות אשר בתווך, כזה המצוי בין שני הקצוות האמורים.

ממכלול הראיות אשר הובאו בפני שוכנעתי כי למעסיק היה ענין בסמינר האמור ולא ניתן לומר כי מדובר בפעילות שהינה פרי יוזמת העובד לבדו, במנותק וללא קשר למקצועו ועיסוקו. עצם ההשתתפות בסמינר עוגנה בהסכם קיבוצי עליו חתום המעסיק. המעסיק אישר את השתתפות התובעת בסמינר. הסמינר התקיים בימי עבודה ובגינו שולם לתובעת ע"י המעסיק שכר.

עוד סבורני כי תוכן ההרצאות אשר הועברו במסגרת הסמינר אינו מנותק מתחום העיסוק של התובעת כאחות. כך ביחס להרצאת יו"ר הסתדרות האחיות וכך גם ביחס להרצאת נציג המוסד לביטוח לאומי, בנוגע לזכויות שונות מאת הביטוח לאומי. התכנים הללו נושקים לתחום עיסוקה של התובעת כאחות בבית חולים ועשויים לסייע לתפקודה של התובעת במקצועה ולשיפור ידיעותיה בתחום שיש לו נגיעה לתחום הסיעוד בו היא עוסקת, כמו גם להכרת זכויותיה כמבוטחת . מדובר בהרצאות רלבנטיות לתחום עיסוקה של התובעת, אשר אינן בבחינת פעילות העשרה כללית גרידא.

העובדה שעלות הסמינר סובסדה ברובה ע"י העמותה לקידום מקצועי וההסעה המאורגנת אליו מומנה ע"י העמותה לקידום מקצועי או המעסיק (ומכל מקום, לא ע"י התובעת) תומכים אף הם בקשר בין הסמינר לבין עבודתה של התובעת.

העובדה שהסמינר אורגן ע"י העמותה לקידום מקצועי ולא על ידי המעסיק אינה שומטת את הקרקע תחת היותו פעילות הנלווית לעבודה. זאת במיוחד שעה שהזכאות להשתתפות בסמינר מסוג זה מעוגנת בהסכם קיבוצי עליו חתום המעסיק, כאמור. בית הדין הארצי הכיר בהשתלמויות שלא אורגנו ע"י המעסיק, כפעילות נלווית לעבודה, הכל בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה (ר' סעיף 16 לעב"ל (ארצי) 22661/08-12 סימן טוב נגד המוסד לביטוח לאומי (7/4/14) אשר מאזכר גם את דב"ע נג/0-52 המוסד לביטוח לאומי נגד שולמית רוט (7/5/93)).

מטעמים אלה מצאתי לקבוע כי קיימת זיקה ממשית בין הסמינר לבין עבודתה של התובעת וכי למעסיק ענין בהשתתפות התובעת בסמינר ומשכך הסמינר הינו בבחינת פעילות נלווית לעבודה.

באשר למבחן השני אותו יש לבחון בהתאם לפרשת אילוז, הרי שהתובעת עוברת גם משוכה זו.

התובעת החליקה ליד המעלית בשעה 10:00 או בסמוך לכך, בעת שהיתה בדרכה להרצאה של נציג המוסד לביטוח לאומי [עמ' 4 ש' 2-3], אותה מצאתי כאמור כהרצאה מקצועית רלבנטית, שאינה מנותקת מעיסוקה של התובעת. ברי כי הגעה להרצאה היתה חלק אינטגרלי מהשתתפות בסמינר. התובעת אף העידה כי השתתפות בהרצאה היתה בבחינת חובה והדבר לא היה נתון לבחירתה [עמ' 6 ש' 20]. בענייננו לא התקיימו נסיבות אשר יש בהן משום ניתוק הקשר בין פעולת התובעת במהלכה נפגעה לבין הסמינר עצמו, דוגמת פגיעה בעת הפסקה (דב"ע (ארצי) נה/0-138 קוזין טוביה נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט, 506), פגיעה בשעות ובימים שאינם ימי עבודה (עב"ל (ארצי) 368/08 רינה עמאר נגד המוסד לביטוח לאומי (5/7/09)), פציעה בעת פעילות חברתית – פרטית גרידא (ר' להשוואה בג"צ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נגד בית הדין הארצי לעבודה (26/10/14)) וכיוצ"ב.

מהנימוקים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת, האירוע מיום 1/7/14 בו נפגעה התובעת בידה הימנית מהווה פגיעה בעבודה.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' תשרי תשע"ח, (10 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.