פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעת התובעת, אלמנתו של המנוח מר מ' פ' ז"ל (להלן- המנוח), לקבלת גמלת תלויים בנפגעי עבודה בגין אירוע בו נורה המנוח וכתוצאה מכך נפטר.

הנתבע דחה את תביעת התובעת במכתבו מיום 12.12.2017 מהטעם שמאחר וטרם הסתיימה חקירת המשטרה בעניינו של המנוח, לא הוכח שארע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו.

"על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת תיחשב כתאונת עבודה אם ארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה. לא הוכח שארעה למנוח תוך כדי העבודה ועקב העבודה.

מתוך הנתונים שבידנו המנוח נורה בדרכו מאחר והאירוע מצוי בחקירת משטרת ישראל עד לסיום החקירה אנו דוחים את תביעתך.

עם סיום החקירה אבקש להמציא את ממצאי החקירה.

מהסיבה האמורה דחינו את תביעתך לתשלום גמלת תלויים".

מכאן התביעה שלפנינו.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:-

המנוח, יליד 1976, נישא לתובעת בשנת 1999 ונולדו להם 3 ילדים.

במועדים הרלבנטיים המנוח ומשפחתו התגוררו בג'לגוליה כאשר המנוח עבד כשכיר בחברת ד' בע"מ, אשר משרדיה ממוקמים ברח' מנחם בגין בתל אביב.

ביום 12.5.2015 בסמוך לשעה 8:00 בבוקר, ליד תחנת דלק בג'לגוליה בוצע ירי לעבר רכבו של המנוח וכתוצאה מכך הוא נפטר.

בגין האירוע מתנהל תיק רצח במשטרה כאשר אין צפי לסיום החקירה.

ההליך המשפטי:

התובעת הגישה תביעתה ביום 15.8.2018 וכתב הגנה הוגש ביום 29.10.2018.

ביום 24.2.2019 התקיים דיון בסיומו ניתן צו המופנה למשטרת ישראל להמציא מסמכים אודות חקירת מותו של המנוח, כאשר ביום 16.4.2019 התקבלה תגובת המשטרה לפיה מאחר ותיק החקירה עדיין פתוח לא ניתן להעביר מסמכים מהתיק.

ביום 29.4.2019 התקבלה הודעה נוספת ממשטרת ישראל במסגרתה פורטו בקצרה נסיבות האירוע וצוין כי הערכת צוות החקירה היא שהרקע לאירוע הוא פלילי.

"1. בהתאם להחלטת כב' ביה"ד האזורי לעבודה הריני להביא לידיעת התובעת ק' פ' את העובדות כדלקמן.

2. בתאריך 12/5/15, סמוך לשעה 8:00 ליד תחנת דלק בג'לגוליה, בוצי ירי מנשק לעבר רכב סקודה מספר רישוי ______ הנהוג על ידי מ' פ', כתוצאה מהירי נפגע מ' פ' ת"ז ______. שוטרים הגיעו למקום וסגרו את הזירה, צוות מד"א הוזעק מקום ונאלץ לקבוע מותו של הקורבן, בזירה. גופת הקורבן הועברה לנתיחה אל המכון הלאומי לרפואה משפטית.

3. הערכת צוות החקירה כי הרקע לאירוע הנו פלילי.

4. תיק החקירה 'פתוח' ומטופל ע"י היחידה החוקרת.".

ביום 16.9.2019 התקבלו תצהירי התובעת ואחי המנוח מר ר' פ'.

ביום 2.6.2020 התקיים דיון במסגרתו הוסכם כי יקבע דיון נוסף אליו יזומן גורם במשטרה המעורב בתיק החקירה על מנת שיעדכן באשר להתקדמות החקירה.

ביום 22.7.2020 התקיים דיון אליו התייצב רס"מ איתי קוקס נציג ימ"מ מרכז, אשר העיד כי למנוח לא היה רישום פלילי למעט עבירות בניה וכי ככל הידוע למשטרה המנוח לא היה עבריין ולא נרצח כי הוא עבריין. רס"מ קוקס הציג לעיני בית הדין בלבד מסמך הנוגע לחקירה.

"רס"מ איתי קוקס, נציג ימ"מ מרכז: מציג לביה"ד מסמכים רק לעיני ביה"ד.

מדובר בתיק רצח, זה לוקח זמן לפענח ולעיתים גם לא מפוענח.

אבקש להוסיף כי תיק רצח בהגדרה לא נסגר אף פעם.

התיק כבר לא מנוהל אצלנו ביחידה, אני לא יודע מה השלב בו הוא נמצא.

עד כה, ממה שאנחנו יודעים, המנוח לא היה עבריין ולא נרצח כי הוא עבריין. ישנו מניע אחר שלטעמי חמור הרבה יותר. חלילה אני לא מקל בתיק רצח אחר.

...

נציג המשטרה: אני מניח שהוא לא צפה את האירוע אחרת הוא לא היה שם. הוא גם לא עבריין ואין לו רישום פלילי, למעט עבירות בנייה. לגבי קשר לארגונים עברייניים אני לא יכול להשיב.".

ביום 3.1.2021 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העיד מר ש' הבעלים של חברת ד' בע"מ בה עבד המנוח. בהתאם לעדותו המנוח ניהל בפועל את החברה ועבד 6 ימים בשבוע, כאשר הוא התחיל את יום העבודה במשרד ואז יצא להסתובב בפרוייקטים השונים או שנשאר במשרד. העד הסביר כי למנוח הייתה חניה במשרדי החברה כאשר הוא הגיע לעבודה ברכבו הפרטי או עם אופנוע בבעלות החברה.

באשר לשעות העבודה טען העד כי המנוח עבד מהשעה 7:00 ועד 17:00-18:00 אך הסביר כי המנוח תכנן לעצמו את שעות העבודה ויכל להגיע לעבודה גם מאוחר יותר מהשעה 7:00. העד אישר כי החברה לא ניהלה דו"חות נוכחות לעובדיה.

באשר למשך הנסיעה מממקום מגוריו של המנוח בג'לג'וליה למשרדי החברה ברח' מנחם בגין בתל אביב, העריך העד שזה לוקח בין 30 ל- 45 דקות. נציין, כי אחיו של התובע שנכח בדיון העריך שמדובר בנסיעה של 20 דקות.

כאשר נשאל מר אדיב כיצד ידוע לו שבמועד האירוע המנוח היה בדרכו לעבודה הוא העיד:

ש.בטופס התביעה ששלחת באישור המעסיק כתבת שהמנוח היה בדרך לעבודה. על סמך מה אתה אומר זאת, דיברת איתו באותו בוקר?

ת.לא. ניסיתי להתקשר אליו ולא הייתה תשובה. בשעה 09:00 התקשרתי אליו. אולי ב-09:30.

ש.המזכירה או מישהו מהעובדים/פועלים ניסה ליצור איתו קשר באותו הבוקר?

ת.לא.

ש.מתי בד"כ אתה מדבר איתו בתחילת יום?

ת.לא הייתי מדבר איתו כל יום. ידעתי שהוא מטפל בנושא הטכני של העבודה, עובדים, אחראי על נושא גביה, הזמנת חומרים, טיפול בקבלני משנה.

ש.חוזרת על שאלתי. איך ידעת שהוא היה בדרך לעבודה?

ת.כי כל יום הוא היה בדרך לעבודה. הוא בפועל ניהל את החברה. זה שונה כעובדת שכירה פה זה חברה שהוא ניהל בפועל אז היה לו אינטרס. אני הבטחתי לו שאם החברה תשגשג יהיו לו רווחים מעבר למשכורת שהוא מקבל.".

כן העיד כי הוא היה בקשר רציף וחברי עם המנוח ולא הרגיש שהוא מוטרד ממשהו:

"ש.  הייתם מדברים בפתיחות?

ת.כן.

ש.כמה פעמים בשבוע היית מדבר איתו?

ת.מדי יום.

ש.כמה פעמים?

ת.פעם או פעמיים.

ש.הרגשת שהוא מוטרד מעניינים מסוימים?

ת.לא. הוא גם ביקר אצלי בבית ואני אצלו יצרנו קשרי ידידות מאחר והוא היה אחד מעמודי התווך של החברה.

ש.והמשפחות?

ת.הם היו אצלי בבית ואני אצלם.".

במסגרת אותו דיון נחקרה גם התובעת. מעדותה של התובעת עלה כי בשנים שקדמו לרצחל של המנוח, היא וילדיה היו בפיליפינים כ-10 חודשים בשנה וביקרו בישראל רק כחודשיים בשנה. התובעת העידה כי היא היתה בישראל בעת שהמנוח נורה, וכן העידה כי הפעם האחרונה שראתה את המנוח הייתה בבוקר בו נורה וכי לא ידוע לה מה המניע לירי בו.

"ש.מתי ראית אותו בפעם האחרונה לפני שנרצח?

ת.ביום שהוא נרצח, בבוקר.

ש.את יודעת אם בעלך היה צריך להעיד בתיק מסוים?

ת.לא. אין לי מושג.

ש.מדוע היה לו צו עיכוב יציאה מהארץ?

ת.אני לא יודעת.

ש.בעלך עשה עבודות שירות?

ת.אני לא הבנתי, לא ידעתי. לא הייתי מודעת כי ידעתי שהוא עובד ואני הייתי נשארת בבית עם הילדים. הוא לא שיתף אותי.

ש.את הגשת במהלך השנים תלונה למשטרה?

ת.לא. בחיים לא.

ש.לא על בעלך. על מישהו שאיים על הילדים או על משפחתך, כנגד בעלך?

ת.לא. אני אף פעם לא.

ש.מישהו איים על משפחתך ופנית למשטרה?

ת.לא. אף פעם.".

נציין כי לנוכח אי בהירות בנוגע לגרסת התובעת באשר לשעת האירוע ולנוכח הבעייתיות בעדות המעסיק (אשר העיד שהמנוח הגיע לעבודה בסביבות שבע בבוקר, כאשר בהתאם לאישור המשטרה אירוע הירי היה בסביבות שמונה בבוקר) ולאחר שהובהרה לתובעת החשיבות שיש לשעת האירוע ולשעה בה המנוח הגיע בדרך כלל לעבודה, מסרה התובעת לבית הדין שהמנוח לא יצא בשעות קבועות לעבודה.

ביום 10.4.2022 התקיים דיון אליו התייצב שוב רס"מ איתי קוקס נציג ימ"מ מרכז אשר העיד כי החקירה בעניינו של המנוח טרם הסתיימה ואין צפי לסיומה. כן אישר כי בשלב זה למשטרה לא ידוע על מניע לירי במנוח אשר היה ללא עבר פלילי למעט עבירה מנהלית אחת.

"ש.  מדובר ברצח מ- 2015, האם יש התקדמות בחקירה?

ת.אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שאמרתי בדיון הקודם. אני מציג לעיני בית הדין בלבד חומר חדש ולא יכול להציג לצדדים. בשלב זה החקירה לא התקדמה ועדיין נמצאת בחקירה של משטרת ישראל.

ש.האם אתה יכול להגיד האם היו מניעים לרציחתו של המנוח?

ת.לא שידוע לנו. אנחנו כרגע לא יודעים מה המניע.

ש.בכל אופן כפי שמסרת בדיון הקודם המנוח הוא אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי?

ת.כפי שאמרתי, זה אכן המצב למעט אולי עבירה מנהלית אחת.

יצוין כי במהלך הדיון הוצגה לרס"מ קוקס כתבה מאתר ווינט לפיה המנוח היה אמור להעיד בתיק כלשהו, והוא השיב כי בעניין זה יש לפנות לדוברות המשטרה:

"ש. אתם היחידה הראשונה שטיפלה בארוע?

ת.למיטב ידיעתי, כן.

ש.היחידה הראשונה שמטפלת בארוע ירי היא גם אותה יחידה שמעבירה אינפורמציה לכלי התקשורת?

ת.אני לא חלק ממערך הדוברות ולא יכול לענות. כל מה שעובר לכלי תקשורת זה אך ורק על ידי מערך הדוברות.

ש.מציג לך כתבה שפורסמה באתר ווי נט ביום הארוע, בכתבה כתוב שאותו מנוח הוא אדם שנורה בבוקר ביריות והוא היה אמור להיות עד .... ידוע לך על הדבר הזה?

ת.תפנה לדובר של מחוז המרכז.".

רס"מ קוקס נשאל על ידי ב"כ הנתבע מדוע במסמך שהוצג לבית הדין בדיון מיום 22.7.2020 צוין שמדובר "בפגיעה מכוונת ובאירוע פלילי" ולכך השיב:

"לא אני לא יודע. ממה שאני למדתי מהארוע, ארוע שכזה לא מתבצע בחלל הריק. יש סיבה ואנחנו עדיין לא יודעים מה הסיבה. לא מדובר בעבריין לכן איננו יודעים מה הסיבה למותו.".

להשלמת התמונה נציין כי מאחר ובית הדין סבר שקיימת חשיבות לדעת את שגרת יומו של המנוח ומתי יצא מביתו לעבודה, ומאחר ואחיו של המנוח מסר שהיו מצלמות בבית המנוח כאשר המשטרה לקחה את הצילומים, נעשה נסיון לקבל מהמשטרה את הצילומים אך התברר כי מלבד תיעוד מיום האירוע (שלא הוצג לעיוננו) איו בידי המשטרה תיעוד נוסף. בנוסף, נעשה נסיון לאתר את תדפיסי הכניסה והיציאה מחניון הבניין בה שכנו משרדי החברה במועדים הרבלבטיים, אך התברר כי לא קיים תיעוד כזה. עם זאת, הוצג לעיוננו דו"ח איכון של הנייד שהמנוח עשה בו שימוש בתקופה של 6 חודשים לפני האירוע, כאשר לדו"ח זה נתייחס בהמשך.

טענות התובע:

המנוח לא היה עבריין וחי חיים נורמטיביים, כאשר גם היום בחלוף כשבע שנים מהאירוע לא התובעת ולא המשטרה יודעים מה היה המניע לרצח ככל שהיה כזה, דבר המחזק את הטענה כי לא מדובר ברצח על רקע אישי.

צו העיכוב שניתן כנגד המנוח ניתן במסגרת תיק הפש"ר שלו, כאשר הפטר ניתן ביום 25.1.2015 ולכן גם בוטל צו העיכוב.

ניתן להסיק שמדובר היה באירוע פתאומי ולא צפוי מבחינת המנוח ולא ניתן לשלול שמדובר ברצח שלא כוון אל המנוח וכי עסקינן בטעות בזיהוי.

המנוח היה בדרכו לעבודה. מדו"חות האיכון עלה כי הוא לא נהג להגיע לעבודתו בתל אביב לפני 9:00 כאשר מדו"ח המשטרה עלה שאירוע הירי ארע ב- 8:00 בבוקר ליד תחנת דלק ביישוב מגוריו, עניין המלמד כי הוא נרצח כשהיה בדרכו לעבודה.

שעת הרצח והעובדה שהמנוח היה לבדו ברכב ללא אשתו וילדיו מלמדת כי המנוח היה בדרכו לעבודה. המנוח נרצח במקום מגוריו עת שנהג ברכב ובדרכו לעבודה.

מעדות המעסיק ומהראיות עלה כי המנוח היה איש שטח בחברה, הוא היה הרוח החיה בחברה, ניהל אותה בפועל וקבע בעצמו את שעות עבודתו ויש אף בכך ובשים לב לשעת הרצח, כדי ללמד שהוא היה בדרכו לעבודה.

על כן, דין התביעה להתקבל.

טענות הנתבע:

אירוע הירי במנוח הוא אירוע פלילי בשל סכסוך אישי וללא קשר לעבודתו.

כעולה ממכתב המשטרה מיום 25.10.2017 מדובר בפגיעה מכוונת ובאירוע פלילי.

מאחר והאירוע התרחש על רקע אישי מבחן סיכוני הדרך לא מתקיים במקרה דנן.

ביום 12.5.2015 התפרסמה באתר ווי-נט כתבה ממנה עולה כי המנוח אמור היה לשמש כעד תביעה במשפט נגד תושב העיר וכי נבחן החשד שהוא נרצח בשל כך.

בחינת חומר הראיות בתיק מעלה כי לרצח המנוח לא היה כל קשר לעבודתו, אין מדובר בעבודה הטומנת בחובה מטבעה סיכון לתקיפה והתובעת לא הציגה כל סיבה בגינה מישהו ירצה לתקוף את המנוח בקשר לעבודתו.

מהאמור לעיל עולה כי מדובר בסכסוך על רקע אישי ומשכך נותק כל קשר סיבתי אפשרי בין הפגיעה במנוח לבין עבודתו.

על כן, דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה:

סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כתאונה שארעה לעובד:

"תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;".

סעיף 80 לחוק שכותרתו "חזקת תאונה עבודה"- מרחיב את הגדרת תאונת עבודה גם למקרים נוספים, כאשר הסעיף הרלבנטי לענייננו הוא ס' 80(1) לחוק הקובע כי:

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

1. אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;".

    

במקרה שלפנינו, כפי שפורט לעיל, חקירת המשטרה טרם הסתיימה כאשר גם כיום לא ידוע מה היה המניע לירי במנוח שכאמור היה אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי (למעט עבירה מנהלית).

לכן במסגרת תביעה זו עלינו לבחון על בסיס חומר הראיות שלפנינו, תחילה האם במועד האירוע המנוח היה בדרכו לעבודה ואם כן, האם מדובר בירי שכוון למנוח על רק אישי.

האם המנוח נורה כשהיה בדרכו לעבודה 

הראיות שהיו לפנינו בעניין זה הן כדלקמן:

מעדות המעסיק עלה כי המנוח ניהל בפועל את החברה בה עבד, עבד שישה ימים בשבוע, שעות רבות מדי יום וקבע לעצמו את שעות העבודה כאשר את כל יום עבודה הוא נהג להתחיל במשרדי החברה בתל אביב. נציין, כי המעסיק העיד תחילה כי המנוח הגיע לעבודה בתל אביב בשעה 7:00 בבוקר ובהמשך העיד שלא תמיד ב7.00 וכי המנוח קבע לעצמו את שעות העבודה. מכל מקום, מעדות המעסיק עלה שלא נוהל דו"ח נוכחות בחברה ממנו ניתן ללמוד על השעה שבה המנוח היה מתחיל את עבודתו. כן העיד המעסיק כי הוא עצמו (המעסיק) וגם הפקידה היו מגיעים לעבודה בסביבות השעה 09.00.

התובעת העידה כי כי המנוח לא יצא בשעות קבועות מביתו לעבודה וכי הפעם האחרונה שראתה את המנוח הייתה בבוקר בו נורה.

כפי שפורט לעיל, לתיק הוגש דו"ח איכון של הנייד שהמנוח עשה בו שימוש בתקופה של 6 חודשים לפני האירוע.

מדובר בדו"ח אובייקטיבי ונייטראלי אשר יש בו כדי ללמד על ההתנהלות השגרתית של המנוח בתקופה שבסמוך לאירוע.

נציין כי בסיכומיו הנתבע כלל לא התייחס לממצאי דו"חות האיכון ולטענת התובעת בהקשר זה.

מכל מקום, בית הדין ביצע בדיקה אינדיקטיבית של הדו"חות בהתייחס לחודשים 4-5.2015 כדי לבדוק מתי בדרך כלל המנוח היה מגיע למשרד בתל אביב ומבדיקה זו עלה כי השיחה המוקדמת ביותר שביצע המנוח ממקום העבודה, הייתה בשעה 8:50 בבוקר.

כמו כן, מבדיקה שערך בית הדין באפליקציית "WAZE" עולה כי לוקח כ- 50 דקות כדי להגיע ב- 9 בבוקר מג'לג'וליה למשרדי החברה ברח' מנחם בגין 48 בתל אביב.

מן האמור לעיל אנו מסיקים, כי בשונה מגרסת המעסיק שהתובע היה מגיע למשרדים בתל אביב בשעה 07.00, הרי שבפועל התובע היה מגיע קצת לפני השעה 09.00 וכי על מנת שיגיע בשעה זו למשרד בתל אביב, היה עליו לצאת מג'לג'וליה בסביבות השעה 08.00 בבוקר.

נזכיר, כי אירוע הירי בג'לג'וליה ארע בסביבות השעה 8:00 בבוקר.

מכל המפורט לעיל, על סמך הראיות שלפנינו שוכנענו בהתאם לנטל הנדרש במשפט אזרחי (51%) כי במועד האירוע המנוח היה בדרכו לעבודה.

האם הירי כוון למנוח על רקע אישי: 

באשר לשאלה, האם ירי בדרך לעבודה או ממנה הינו פגיעה בעבודה, נקבע בבג"צ סילאוי:-

"סיכום ביניים: כאמור לעיל, על מנת שתאונה תיחשב כ"תאונת עבודה", יש להוכיח כי היא נבעה מ"סיכון דרך". "סיכוני הדרך", על-פי הפסיקה, מאופיינים בפתאומיותם ובאי-היכולת לצפותם. באשר לפגיעות על רקע פלילי, קיימת פסיקה עניפה המכירה בתקיפות שנעשו על רקע כ"סיכוני דרך", אך רק ככל שהן לא כוונו כלפי הנפגע המסוים "בתור מי שהינו". 

(ההדגשה אינה במקור- א.ש.ב.)

בעניין זה נפנה גם לאמור בעניין אביטבול:

"כללו של דבר: בהתאם לפסיקה, "לתאונה בדרך לעבודה או ממנה תיחשב רק זאת הקשורה בקשר סיבתי עם סיכוני הדרך, ולא על רקע אישי". [דב"ע (ארצי) נד/147 – 0 המוסד לביטוח לאומי – אפרים כהן [פורסם בנבו] (29.9.1994); להלן – עניין כהן]. בהתאם להלכה שנפסקה בבג"צ סילאווי, פגיעה במבוטח באירוע פלילי עקב "טעות בזיהוי" היא גם כן בגדר "סיכוני הדרך" ולא פגיעה על רקע אישי.".

באשר לנטל ולמידת הוכחת הקשר הסיבתי בין סיכוני הדרך לבין פגיעה בדרך לעבודה, נפסק בעניין אביטבול:

"נטל ההוכחה: כאמור, המערער נפגע עת היה בדרכו לעבודה, ולא במהלך העבודה. נוכח האמור, לא חלה החזקה שלפיה האירוע הוא בגדר פגיעה בעבודה, אלא על המערער מוטל הנטל להוכיח כי הפיצוץ ברכבו לא התרחש על רקע אישי אלא הוא בגדר "סיכוני הדרך". אשר למידת ההוכחה – כאמור, יש להחיל את האמור בעניין פלוני, כלומר, עלינו לבחון אם על סמך מאזן הסתברויות, סביר יותר שהאירוע בו נפגע המערער היה אירוע שלא על רקע אישי, אלא המערער נפגע בשל העובדה שהיה במקום האירוע בדרכו לעבודה באופן אקראי או בהתאם לבג"צ סילאווי – בשל טעות בזיהוי.

נציין כי בעניין אביטבול דובר על תובע שנפגע כתוצאה מהצמדת מטען לרכבו. תביעתו להכרה באירוע כתאונה בעבודה נדחתה מהטעם שאין מקום להכיר באירוע כתאונה בעבודה משום שהפגיעה אינה בשל סיכוני הדרך. ערעור על פסק הדין נדחה כאשר נקבע כי נוכח נסיבות המקרה- הצמדת מטען לרכבו של המערער והעדר אינדיקציה או ראשית ראייה לכך שמדובר ב"טעות בזיהוי", מסתבר יותר על סמך מאזן ההסתברויות, שהמערער היה היעד של מבצעי הפיצוץ, והוא לא נפגע בפיצוץ בדרכו לעבודה כיוון שהיה באופן אקראי במקום שבו התרחש הפיצוץ או בשל "טעות בזיהוי".

מהמפורט לעיל עלינו לבחון האם הירי במנוח היה על רקע אישי או לא, כאשר הנטל בעניין זה מוטל על התובעת, בהתאם למאזן ההסתבריות. ככל ומדובר בירי על רקע אישי אין להכיר באירוע כתאונת עבודה וככל שמדובר בירי אקראי או במצב של טעות בזיהוי, מתקיים מבחן סיכוני הדרך ויש להכיר באירוע כתאונת עבודה.

במקרה שלפנינו מצד אחד, מעדות נציג המשטרה עלה כי המנוח היה אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי למעט עבירה מנהלית אחת. כמו כן, לא נציג המשטרה ולא התובעת ידעו להצביע על מניע כלשהו לירי במנוח. בנוסף התובעת אישרה בעדותה כי היא ומשפחתה מעולם לא קיבלו איומים בקשר לעניינים הנוגעים למנוח והמעסיק העיד כי הוא לא הרגיש שהמנוח היה מוטרד ממשהו. כמו כן וכפי שפורט לעיל, המנוח עבד בעבודה מסודרת והקדיש זמן רב לעבודתו כאשר לא נטען ולא הוכח כי בעבודתו היו מעורבים היבטים פליליים כלשהם.

מכאן שאין לפנינו כל ראיה על כך שדובר בירי שכוון למנוח על רקע אישי.

מצד שני- הנתבע מסתמך על כתבה מאתר ווינט מיום האירוע לפיה קיים חשד שהמנוח נרצח כדי למנוע את עדותו בבית המשפט כנגד תושב העיר, כתבה שאין שום מידע נוסף לגביה וככל הנראה גם לא נכונה, שכן כפי שפורט לעיל המניע לירי המנוח לא ידוע למשטרה גם כיום.

בנסיבות אלה אנו סבורים שהמשקל הראייתי של כתבה זו נמוך בהרבה מהמשקל הראייתי של עדות נציג המשטרה המעורב בחקירת האירוע ואשר מעדותו התרשמנו כי החשד העולה מהכתבה, אינו מוכר לו. כמן כן נציג המשטרה הנחה כי יש לפנות לדוברות המשטרה על מנת לדעת האם המידע בכתבה אותנטי אך למיטב הבנתנו לא בוצעה כל פניה כזו מטעם הנתבע ועניין זה פועל לחובתו.

למען התמונה השלמה נציין שלא נעלם מעינינו כי בעניין אביטבול נדחתה התביעה בשל כך שבית הדין לא מצא ראשית ראיה לכך שדובר בטעות בזיהוי כאשר נקבע כי אין די בכך שהמערער ו/או המשטרה אינם יכולים להצביע על זהות האחראים לפיצוץ ברכבו של המערער כדי לקבל את הטענה שמדובר בטעות בזיהוי.

עם זאת, אנו סבורים כי קיים הבדל משמעותי בין הנסיבות בעניין אביטול לנסיבות המקרה שלפנינו. בעניין אביטבול דובר על הצמדת מטען לרכבו של המערער כאשר זמן קצר לפני הפיצוץ ירד מהרכב בנו של המערער אשר היה מעורב בפלילים. אנו סבורים כי פעולה של הצמדת מטען לרכב ספציפי היא אינדיקטיבית לכך שמדובר במשהו מתוכנן וזאת בשונה מהמקרה שלפנינו בו מדובר בירי מרחוק על אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי וללא שידוע על מניע כלשהו לירי.

גם כן נציין, כי התופעה של אירועי ירי במסגרתם נפגעים עוברי אורח לא מעורבים היא תופעה ידועה במיוחד במגזר הערבי, ונפנה לדברים שנכתבו בעניין סיני:

"אכן, קיימת תופעה של אירועי ירי במסגרת חיסול חשבונות בין עבריינים, ולא פעם נפגעים באירועים אלה עוברי אורח תמימים שאיתרע מזלם להימצא בסביבת אירוע הירי. לכן, למרבה הצער, במציאות השוררת היום, פגיעה בשל כך שהמבוטח נמצא באופן מקרי בסביבה בה התרחש אירוע ירי בדרכו לעבודה או ממנה, יש לראות כחלק מ'סיכוני הדרך האורבים לכל עובר אורח'. הוא הדין כאשר המבוטח נמצא באופן מקרי בסביבה בה התרחש אירוע ירי עקב עבודתו.".

אשר על כן, מכל המפורט לעיל בבחינת מאזן ההסתבריות, הגענו לכלל מסקנה כי מסתבר יותר שהירי במנוח היה ירי אקראי או בשל טעות בזיהוי מאשר ירי שכוון אליו באופן אישי, ולכן מבחן סיכוני הדרך מתקיים ודין התביעה להתקבל.

סוף דבר,

אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי התובעת, זכאית לקבל גמלת תלויים בנפגעי עבודה בגין האירוע בו נורה המנוח וכתוצאה מכך נפטר.

הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 7,000 ₪ .

זכות ערעור בהתאם לתקנות.

ניתן היום, ו' אב תשפ"ב, (03 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.