ב"ל 31748-08-14 . לפני

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 7/5/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות בשיעור 15%, בגין הגבלת התנועות בפרק כתף ימין עד גובה השכם, לפי פריט ליקוי 41(4)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. הוועדה ניכתה נכות בשיעור 10% בגין מצב קודם, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב), כך שנקבע שלמערערת נותרה נכות יציבה בשיעור 5% מיום 1/1/14 ("ההחלטה").

2.הוועדה התכנסה ביום 7/5/14 לדון בערר המערערת, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחית בנוירולוגיה ומומחה ברפואת אף אוזן גרון. המערערת אובחנה כסובלת מ"כאבים בצוואר, כתף ימין, סחרחורות, טנטון וירידה בשמיעה". לאחר שהקשיבה לתלונות המערערת ולטיעוני באת כוחה שהתלוותה אליה, הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בסעיף 7 לפרוטוקול:

הבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה, לאמור: המערערת בהכרה מלאה, דיבור והתמצאות תקינים, אפקט תואם, אין רגישות בניקוש הגולגולת, אין ניסטגמוס, מבחן "אצבע אף" תקין, מבחן רומברג שלילי, החזרים גידיים, כוח גס ותחושה – תקינים בארבעת הגפיים, הליכה יציבה. לאור האמור קבעה הוועדה שאין נכות נוירולוגית המתבטאת באחוזים.

בבדיקה האורטופדית נבדק עמוד שדרה צווארי, ונמצא שאין הגבלה בתנועות הצוואר לכל הכיוונים. לכן קבעה הוועדה שאין נכות בגין עמוד שדרה צווארי. הוועדה ערכה למערערת בדיקה אורטופדית לכתף ימין, וציינה כי קיימת אטרופיה קלה של השריר; לא נמצאה הגבלה בתנועות סיבוביות; נמצאה הגבלה באבדוקציה עד °80 ובכיפוף קדמי עד °80. לאחר שעיינה בתיק הרפואי ציינה הוועדה כי "קיימים דיווחים רבים אודות כאבים בכתף ימין והגבלה בתנועות הכתף משנת 2007, ובעיקר 2008, בהמשך משנת 2010 ו- 2011. היו תאונות נוספות. ב- 2/2011 בוצעה בדיקת US כתף ימין אשר העלתה נוזל...". לאחר שעיינה במכתבו הרפואי של ד"ר לאופר, הבהירה הוועדה כי אינה מקבלת את מסקנותיו, הן מהטעם שקיים שוני בממצאי הבדיקה הקלינית, והן מהטעם שתיקה הרפואי של המערערת בתקופה שקדמה לתאונה לא עמד בפני ד"ר לאופר.

הוועדה ציינה כי בהתאם לממצאי הבדיקה, מצבה של המערערת תואם נכות בשיעור 15% עקב הגבלה באבדוקציה עד לגובה השכם, בהתאם לפריט ליקוי 41(4)(ב). הוועדה הוסיפה כי מאחר שבהתאם לתיקה הרפואי של המערערת, הגבלה זו הייתה קיימת עוד קודם לתאונה, יש לנכות 10% נכות בגין מצב קודם, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב), כך שנכותה של המערערת בגין התאונה הנדונה הינה בשיעור 5%.

בבדיקת א.א.ג. ציינה הוועדה כי המערערת מתלוננת על ירידה דרמטית בשמיעה באוזן שמאל, וכן מתלוננת על סחרחורת בעיקר כשנשכבת לישון. הוועדה ציינה כי חרף תלונותיה, המערערת נוהגת ולדבריה לא הייתה לה סחרחורת בזמן הנהיגה; קיימות תלונות על טנטון אך לא באופן רציף; תיאור המערערת לצפצופים שהיא שומעת נשמע לוועדה כמו נביחות של כלב. הוועדה סרקה את ממצאי בדיקת השמיעה מיום 2/3/14, ובהתייחס למכתבו הרפואי של פרופ' ברוורמן מיום 11/3/14 ציינה הוועדה כי אינה מקבלת את מסקנותיו לפיה קיימת נכות בגין טנטון וסחרחורת קלה, הנובעת מהתאונה, וזאת "כיון שתלונות אלו היו עוד קודם לכן".

טענות הצדדים

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה הייתה נעולה בדעתה, סימנה לעצמה מטרה ונימוקיה נבחרו בבחינת יש מאין כדי להתאים לקביעות הרפואיות שיצרה הוועדה.

4.לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. נטען כי ההחלטה מנומקת ומפורטת כדבעי; מסקנות הוועדה בדבר שיעור נכותה של המערערת וניכוי מצב קודם מבוססות על ממצאיה הרפואיים של הוועדה ובהסתמך על המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה.