ב"ל 30769-01-15 נ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 6.1.15 (להלן – הוועדה), שקבעה כי למערער 20% זמנית לתקופה 1.9.14 – 31.5.15 בשל הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני.

2.המערער טוען כי נקבעו לו בעבר 40% נכות בשל הגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה המותני לפי פריט ליקוי 35 (1) ד'-ה- (לפי החלטות מהתאריכים 7.6.12 ו- 23.7.13), ונקבע עוד כי הנכות הזמנית תיוותר על כנה עד שהמערער יעבור ניתוח, ובעקבות כך אף נקבעה דרגת אי כושר מלאה. בנסיבות אלה, נטען, כי לא היה מקום שהוועדה נשוא הערעור תפחית משיעור הנכות שעה שאין כל שיפור במצב הרפואי.

3.לטענת המשיב לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, במיוחד שעה שהוועדות הקודמות קבעו נכות בשיעור גבוה לאחר שלא הצליחו לבצע בדיקה קלינית של הגב בישיבה ובשכיבה, בעוד הוועדה נשוא הערעור ביצעה בדיקה קלינית מלאה, שהובילה לקביעה רפואית מנומקת.

4.הוועדה התכנסה לישיבתה הראשונה ביום 18.11.14. באשר לממצאי הדמיה ציינה הוועדה כי הונח בפניה CT מיום 27.7.14 ממנו עולה כי קיים בלט דיסק מרכזי קל בעמוד השדרה המותני וכן בקע מרכזי גס בגובה L4-5, ובחוליות L5-S1 בקע דיסק דיפוזי אחורי גס. הוועדה צינה בין ממצאיה כי המערער מתהלך עם צליעה על רגל ימין, גבו שפוף קדימה בעמידה ואינו מתיישב עד הסוף. כיפוף גב מלא. אין SLR, החזרים הופקו, אין חוסר מוטורי. "בסיום הבדיקה מתיישב כשרגליו פשוטות קדימה וגבו בכיפוף מלא". הוועדה סיכמה כי לא מצאה נכות נוירולוגית בבדיקתה וכי הירידה בתחושה בסובך אינה מזכה בנכות מאר ואין חסר מוטורי וההחזר של העקב הופק. הוועדה ציינה כי הנכות התואמת את מצבו של המערער היא 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות, ולפיכך בכוונתה להפחית את נכותו וכי "יש להודיע לתובע כמקובל. כמו כן במידה ויעבור ניתוח עליו להגיש החמרה".

כאמור, בישיבתה המסכמת מימשה הוועדה את כוונתה להפחית מהנכות הנוגעת להגבלת תנועות עמוד השדרה. הוועדה ציינה בישיבתה המסכמת כי קיבלה את תגובת התובע בעניייןזה אליה צורף מעקב אצל האורטופד ד"ר אלכסנדרובסקי מיום 10.1.14 בו צוין כי המעקב בוצע עד 2012 ובו מתאר הרופא המטפל CT של עמוד השדרה המותנית המתאר רוטרוזיה דיסק L5-S1. הוועדה קבעה כי אין בממצאים אלה בכדי לשנות מקביעתה.

5.על-פי הוראות סעיף 213 לחוק, הערעור לפני בית הדין על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הוא "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

עיון בפרוטוקול הוועדה כמפורט לעיל מעלה כי הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן בפניה , רשמה את המסמכים הרפואיים המהותיים שהונחו בפניה, ערכה בדיקה קלינית ועיינה במסמכים רפואיים, איפשרה למערער להמציא מסמכים רפואיים ולהעלות טענותיו בנוגע לאפשרות הפחתת הנכות.

משבחנה הוועדה את תלונות המערער, ציינה את ממצאיה, העריכה את שיעור הנכות בהתאם לשיקול דעתה המקצועי ולא קיימת אי התאמה בולטת בין הממצאים שמצאה לבין פריט הליקוי שיושם – אין לומר כי קיימת שאלה של חוק המצדיקה את התערבות בית הדין.

אין בעובדה, כי הוועדה הפחיתה משיעור הנכות כפי שנקבע בעבר – כדי להצביע כשלעצמה על טעות משפטית בהחלטתה. קביעת דרגת נכות, ובמיוחד הדבר אמור בקביעת נכות בענף ביטוח נכות, היא עניין דינאמי.

אין גם מקום לדרוש מהוועדה הנמקה נרחבת לעניין השינוי בשיעור הנכות בהתחשב בהנמקה הלאקונית שבהחלטות הקודמות לפיהן נקבעה נכות בשיעור 40% לפי פריט ליקוי הנוגע להשפעה על הפעולות.