פלוני נ' ביטוח לאומי

לפנינו תביעה להכיר בתאונה שארעה לתובע ביום 7.8.16, במהלכה נפצע בכף יד ימין לאחר שכף טרקטור (שופל) פגעה בידו, כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

העובדות העיקריות וההליך המשפטי

1. התובע, יליד 1969, תושב הרשות הפלסטינית.

    

2. לטענת התובע, ביום 7.8.16 עבד כפועל בניין באתר עבודה בפתח תקווה. במהלך העבודה הרים התובע עצים לטרקטור מסוג שופל, על מנת לקרבם לשטח העבודה. כשקשר את העצים עם חבל קשירה לשיני כף הטרקטור, ביקש מהנהג להנמיך את הכף. תחת הנמכת הכף, סגר הנהג בטעות את הכף על ידו הימנית של התובע והוא נפצע (ראו: עדות התובע עמוד 7 שורות 16- 24, להלן גם: "האירוע").

    

3. התובע הובהל לבית החולים בילינסון, לקבלת טיפול רפואי. במכתב השחרור מהמלר"ד נכתבו הדברים הבאים:

   "בן 47

   מדבר מילים בודדות בעברית, ברקע סוכרת, כליה אחת מלידה

   נסגר טרקטור שופל ביום קבלתו על יד ימין במהלך עבודתו

   בבדיקתו:

   אצבע 5 יד ימין קילוף עורי בצד דורסלי לפנקס דיסטלי

   אצבע 4 בפלנקס מרכזי ריטוש דורסלי, דרך הריטוש נצפה גיד אקסטנסורי

   אפקט טנודטי שמור

   כיפוף ויישור שמורים

   תחושה שמורה

   מילוי קפילרי תקין

   בצילום- שבר פלנקס מרכזי אצבע 4 ללא תזוזה שבר פלנקס דיסטלי אצבע 5 ללא תזוזה. במיון: קיבל טטנו, מנת צפמזין

   שטיפה בליטר סיילין של הפצע הפתוח, חיטוי, בסקירה: נצפה גיד אקסטנסורי מרוטש מעט אך שלם לאורכו נתפר בניילון 4-0 הושם בקיבוע סד אלומיניום לאחר חבישה " (נספח 2 לתצהיר התובע).

4. התובע פנה לנתבע בתשלום בתביעה לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע, אולם תביעתו נדחתה במכתב מיום 26.6.18 מהנימוקים הבאים:

   "אינך מבוטח כעובד שכיר לפי סעיף 75 (א)(1) לחוק הביטוח הלאומי- על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום יחסי עובד ומעביד בינך לבין חברת ש.את צ.א.ג בע"מ ביום התאונה" (נספח 4 לתצהיר התובע).

    

   החלטה זו היא נשוא התביעה שלפנינו.

    

5. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה מה היה מעמדו של התובע בשעת האירוע, ואם היה עובד שכיר מבוטח, מי העסיק אותו. האם היה זה מר מועייד חמאד, אשר הביא לפי הטענה את העובדים לעבודה באתר והציג עצמו כמנהל העבודה, שמא חברת ש. את ב.- צ.א.ג בע"מ, שמופיעה כמעסיקה של התובע באישור העבודה ובדיווחים למת"ש ורשומה כמעסיק בתלושי השכר של התובע לחודשים 2/2016- 8/2016 (ראו: עדות התובע עמוד 8 שורות 24- 25; תצהיר התובע סעיף 11; נספחים 1 ו- 5 לתצהיר התובע).

   במסגרת ההליכים בתיק הפנה הנתבע הודעות צד ג לשני המעסיקים הפוטנציאליים, אשר לא התגוננו ולא התייצבו.

    

6. בשלב ההוכחות בתיק העיד התובע והעדים מטעמו מר כאמל יוסף חסן עבאהרי; מר מוחמד כאמל יוסף ח'מאיסי ומר צודקי יוסף ח'מאיסה, אשר נכחו בזמן האירוע. מטעם הנתבע הוגשה, בין היתר, הודעתו של חמאד מועייד מיום 7.6.18.

   טענות הצדדים

7. התובע טוען, כי יש להכיר בפגיעתו כתאונת עבודה. הפגיעה הייתה תוך כדי עבודתו באתר עבודה בפתח תקווה ביום 7.8.16. לתאונה היו עדים העובדים כאמל יוסף עבאהרי, מוחמד כאמל ח'מאיסי וצודקי יוסף ח'מאסיה שנכחו במקום. התובע הובהל לביה"ח בלינסון על ידי מועייד חמאד, קיבל טיפול והמשיך את הטיפול בבית חולים בג'נין. הודעתו ועדותו של התובע תואמות את מסמכי בית החולים מיום התאונה.

   התובע היה עובד שכיר שהועסק על ידי מעסיק בזמן האירוע ולפיכך יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה. במשך כל תקופת העסקתו בישראל, מיום 1.2.16 ועד ליום 7.8.16, הועסק בהתאם לאישורי העסקה שהונפקו על שם חברת ש. את ב.- צ.א.ג בע"מ (להלן גם: "החברה"), ובהתאם לתלושי שכר לתקופה זו, בו נרשמה חברה זו כמעסיקה. מיום תחילת העסקתו ועד לסיומה, מר מועייד חמאד קבע את סידור העבודה של התובע, היכן יעבוד, סיפק לו כלי עבודה, הסיע אותו לאתרי העבודה מהמחסום וחזרה ושילם לו שכר עבודה. ניכר שמדובר בתבנית העסקה מורכבת. התובע הועסק על ידי החברה, מר מועייד, או שניהם במשותף, ובכל מקרה לא היה עצמאי.

   לא הובאה כל ראיה לפיה יש לראות בתובע כעצמאי, לא על ידי הנתבע ולא מטעם צדדי ג שלא התייצבו בהליך. הנתבע אף לא טרח להזמין את יתר העדים שנכחו בתאונה ואת מנהלי החברה לחקירה.

   הנתבע הגיש ביחס לחברה מסמך המאשר את העסקת התובע תקופה מסוימת בקרית אונו ומכחיש שהועסק אצלה באתר בפתח תקווה. בהודעתו של מר מועייד בנתבע, טען שלא העסיק את התובע ובקושי הכיר אותו אלא היה על תקן נהג שהסיע אותו. גרסה זו אינה מהימנה שכן מהראיות שהגיש התובע עולה שמר מועייד הכיר את התובע, ונכח באתר העבודה. בנוסף, משיחה בין התובע למר מועייד עולה כי הוא היה אמור למסור לתובע טופס בל/250 וכי הוא הגיש תלונה כנגד גילי הלוא הוא גלעד בסל, אחד מבעלי החברה.

   בהודעת הבהרה שהגיש התובע לתיק בעקבות סיכומי הנתבע, הוא הבהיר כי מר מועייד הוא ישראלי, תושב ואזרח ישראל ורשום כקבלן עצמאי בישראל.

    

8. הנתבע טוען, כי התביעה נדחתה כדין. לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לחברה. לפי כל הראיות התובע עבד ביום התאונה עם הקבלן מועייד חמאד. התובע לא היה עובד של החברה ביום התאונה גם לפי סיכומי התובע. לא חלה על הנתבע חובה לחקור מי היה המעסיק. על תובע יש חובה להביא ראיות ולהרים את נטל הראיה. תבנית העסקתו של התובע מעורפלת. העדויות לא היו ברורות ולא הוכח כי התובע הועסק אצל מעסיק ששילם עבורו דמי ביטוח. התובע לא הוכיח כי עבד אצל המעסיק הרשום באישור ההעסקה ולא יודע בעצמו מי היה מעסיקו בפועל. עובדים פלסטינאים המועסקים בישראל מבוטחים, אך התובע לא הוכיח כי עבד אצל הגורם המופיע על היתר ההעסקה שלו. התובע לא הוכיח שקיבל שכר ולא הציג תלושים. האירוע התאונתי התרחש כאשר התובע הועסק עבור מעסיק פלסטינאי, מר מועייד, והתובע לא עמד בנטל המוטל עליו.

   בסיכומיו נטש הנתבע טענת התיישנות, שנטענה במסגרת ההליך.

    

   דיון והכרעה

9. בהתאם להוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה הינה תאונה שארעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, וכלשון הסעיף:

   "בחוק זה, במבוטח -

   "פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע;

   "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו..."

    

10. חובת ההוכחה כי התאונה ארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה, כלשון חוק הביטוח הלאומי, מוטלת על התובע.

    ראו: עב"ל (ארצי) 9115-07-11 המוסד לביטוח לאומי- קעדאן פהמי (29.10.12).

     

11. סעיפים 75 (א) (1) ו- 75(א) (2) לחוק הביטוח הלאומי, שעניינם בהגדרת מבוטחים ותנאים לביטוח נפגעי עבודה, קובעים בזו הלשון:

    "(א) אלה המבוטחים לפי פרק זה:

    1) עובד, למעט שוטר..., סוהר...., ועובד שירותי הביטחון...

    (2) עובד עצמאי, למעט מי שנמנה עם סוג אנשים שהוצאו מכלל עובדים עצמאיים, לעניין סעיף זה, בתקנות ולאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה".

     

    בהתאם, נקבעו בעב"ל (ארצי) 1187/04 מסרי זייד – המוסד לביטוח לאומי (28.3.15) הדברים הבאים:

    "שאלת היותו של הנפגע מבוטח בביטוח נפגעי עבודה בגדרו של סעיף 75 לחוק, היא שאלה פרלימינרית, הקודמת לבחינת התקיימותם של היסודות הנדרשים במסגרת סעיף 79 לחוק. לשון אחר: רק בבוא הנפגע בגדרי סעיף 75 לחוק, כאחד המבוטחים בענף נפגעי עבודה, יוכל לבוא בשערי מבחן ה"תוך כדי ועקב עבודתו" שבסעיף 79 לחוק".

     

12. בענייננו, דחה הנתבע את התביעה בנימוק לפיו התובע אינו מבוטח כעובד שכיר, שכן לא הוכח שהתקיימו יחסי עבודה בינו לבין החברה שהנפיקה עבורו היתר העסקה.

     

13. אין חולק, כי לתובע ארעה תאונה בעת שעבד באתר בנייה. לאחר שמיעת הראיות שוכנענו כי התובע נפגע במסגרת עבודתו כעובד שכיר, כאשר כף של טרקטור נסגרה על ידו הימנית, כטענתו, ונפרט.

     

14. מהמסמך הרפואי מיום האירוע עולה במפורש, כי התובע נפגע קשות ביד ימין במהלך העבודה, ובסיכום המרל"ד נכתב: "...נסגר טרקטור שופל ביום קבלתו על יד ימין במהלך עבודתו" (נספח 2 לתצהיר התובע).

     

15. התובע העיד בעקביות שעבד באתר עבודה כאשר נפגע. התובע תיאר את התאונה באופן מהימן ועקבי בעדותו לפנינו ובהודעתו לנתבע, ותיאוריו תואמים לרישום הרפואי מיום האירוע שהובא לעיל, כדלקמן:

    • התובע העיד לפנינו כך:

      "ש.ביום האירוע, מה קרה?

      ת.היינו עובדים, אכלנו ארוחת בוקר, יש לו יציקה והוא רוצה לסיים מוקדם (הכוונה למועייד ), והוא אמר לי "אני ואתה נעבוד ביחד, נלך להביא שופל, נרים את הברזלים, נקרב אותם לאותו שטח שעובדים שם", קשרנו את העצים לשופל אני ומועייד , השופל הרים את הכף למעלה, הוא אמר לי "תן סימן שאוריד את הכף טיפה למטה", אני נותן סימן לנהג של השופל שיוריד את הכף, במקום שיוריד את הכף הוא סגר את הכף ביד ימין בתוך הכף. הוא סגר על היד שלי. התחלתי לצעוק והוא הוריד את הכף, פתח את הכף ונפלתי על הרצפה. זה מה שקרה.

      ש.מי פינה אותך לטיפול?

      ת.לקח אותי מועייד ברכב שלו, לבילינסון. אנחנו קרובים לביה"ח בילינסון" (עמוד 7 שורות 15- 24).

    • ובהודעתו לפני חוקר הנתבע אמר:

      "ש.ספר לי מה היה לך ביום האירוע?

      ת. התחלתי לעבוד רגיל בשעה 7:00 ואכלנו ארוחת בוקר ב- 11:00, לאחר הארוחה חזרנו לעבוד, מואייד אמר לי שהוא הזמין בטון וצריך למהר בעבודה כדי להכין ליציקה והוא יעזור ל, אין לנו מנוף אז היינו צריכים להעביר עצים ממקום למקום, אני ומואייד הכנו את העץ החבילה וקשרנו בחבלים ובא הבאגר והרים את החבילה מהחבלים, ואז צד אחד השתחרר ומאוייד אמר שהוא יכנס מחת לכף של הבאגר ויקשור את החבל בכף הבאגר, בינתיים אני שמתי את היד שלי על הכף של הבאגר שהיה פתוח ואני הייתי אמור לסמן למפעיל הבאגר שהוא בחור יהודי שיוריד קצת את הכף כדי שמואייד יקשור את החבל, אני סימנתי למפעיל והוא חשב לעצמו אם יוריד את כף יפגע במואייד ולא הבין אותי וסגר את הכף על היד ימין שלי, התחלתי לצעוק, והבחור היהודי פתח את כף וירד ישר למשרד, אני ראיתי שכל העצם ביד היה בחוץ, שמו לי מים כשצעקתי, מואייד לקח אותי ברכב שלו לבית חולים בלינסון, ועשו לי טיפול ומואייד לקח אותי למחסום ג'למי, ואמר לי להמשיך טיפול בשטחים ונתן לי ניר מבית החולים, והייתי אמור לחזור לביקורת תוך שבוע ולא חזרתי כי לא ידעתי מה רשום, המשכתי טיפול בשטחים..." (עמוד 2 שורה 47- עמוד 3 שורה 61).

       

16. גרסת התובע נתמכה בעדויות העובדים שנכחו באירוע, אשר תיארו את נסיבות התאונה, המיקום, המועד והפינוי של התובע לבית החולים על ידי מר מועייד, בדומה לתיאור שתיאר התובע. מן העדויות עולה בבירור שהתאונה התרחשה בזמן שהתובע עבד באתר בנייה בפתח תקווה. וכך העידו לעניין נסיבות התאונה:

    • עדות מר כאמל יוסף חסן עבאהרי:

      "ש.מתי קרתה התאונה?

      ת.7.8.16.

      ש.איך קרתה התאונה?

      ת.מרואן היה עובד עם מועייד , והיו עובדים ביחד ואנחנו היינו איתם. המקרה קרה בפ"ת. מרואן היה קושר את העצים כדי להעביר אותם למקום אחר, קשר אותם בשופל, היו הוא ומועייד ביחד, והתחילו להוריד בשופל. מרואן התחיל לקחת את הקרשים, ואז השופל סגר עליו, הוא התחיל להגיד לנהג שיוריד, והוא שם את היד בתוך הכף, והוא סגר עליו.

      ש.אתה היית שם?

      ת.כן.

      ש.ראית את מה שקרה?

      ת.כן" (עמוד 10 שורות 2- 12).

       

    • עדות מר מוחמד כאמל יוסף ח'מאיסי:

      "ש.יכול להיות שביום התאונה בכלל לא עבדתם בפ"ת?

      ת.לא, עבדנו בפ"ת.

      ש.היית נוכח בזמן שקרתה התאונה?

      ת.כן.

      ש.ראית את התאונה?

      ת.הייתי רחוק ממנו שני מטר.

      ש.תתאר לי איך קרתה התאונה?

      ת.היו מרימים קרשים של עץ בטרקטור, הוא פתח את הכף, רצו לשים שרשרת כדי לשים את כל העצים והקרשים, סגר את הכף על היד שלו.

      ש.מה קרה אח"כ?

      ת.אח"כ בא מועייד ולקח אותו לביה"ח" (עמוד 11 שורות 17- 24).

       

    • מר צודקי יוסף ח'מאיסה העיד שנכח במקום העבודה ושמע את התובע צועק לאחר הפגיעה:

      "ש.עבדת איתו גם ביום התאונה?

      ת.עבדתי בקרבתו ביום התאונה, הוא היה עובד עם מועייד .

      ש.עם מה אתה עבדת?

      ת.עבדתי בברזל.

      ש.ראית את התאונה קורית?

      ת.שמעתי אותו ברגע שהוא צעק.

      ש.ראית מה קרה?

      ת.כן ראיתי מה קרה.

      ש.איפה עבדת באותו יום?

      ת.בפתח תקווה" (עמוד 12 שורות 14- 23).

       

17. אשר למיקום התאונה: התובע מסר בנתבע, והעיד לפנינו, כי התאונה התרחשה כאשר עבד באתר פתח תקווה (עדות התובע עמוד 9 שורות 9- 11; הודעת התובע בנתבע עמוד 3 שורות 77- 78). כך עלה גם מעדויותיהם של מר כאמל יוסף חסן עבאהרי (עמוד 10 שורות 3- 8); מר מוחמד כאמל יוסף ח'מאיסי (עמוד 11 שורות 5-6) ומעדות מר צודקי יוסף ח'מאיסה (עמוד 12 שורות 22-23). התובע אף קיבל טיפול ראשוני בביה"ח בלינסון והעיד שפנה לשם כי זהו בית החולים הקרוב לאתר (עמוד 7 שורה 24), דבר המחזק את הטענה שהתאונה התרחשה בפתח תקווה.

     

18. אשר לפינוי התובע לקבלת טיפול רפואי: בדומה לגרסת התובע, מעדויות מוחמד כאמל ח'מאיסי וצודקי יוסף ח'מאיסה, עולה שמר מועייד פינה את התובע לבית החולים לאחר התאונה (השוו: עדות התובע בעמוד 7 שורות 23- 24 , למול עדות מוחמד כאמל יוסף ח'מאיסי עמוד 11 שורות 23- 24 ועדות מר צודקי יוסף ח'מאיסה עמוד 13 שורות 4-5).

     

19. בניגוד לכל העדויות שהובאו לעיל ונשמעו בפנינו, כאשר נחקר מר חמאד מועייד בחקירתו בנתבע אודות תאונת העבודה של התובע, טען שלא עבד כלל עם התובע, לא היה עם התובע באתר ושמע על התאונה רק כמה ימים לאחר שהתרחשה מפועלים שהסיע. הוא אף לא זכר לומר אם ביום הפגיעה לקח את התובע ברכב (עמוד 3 שורות 70- 92 להודעת מר חמד מועייד בנתבע).

     

20. עוד עולה מהודעתו בנתבע, כי הוא מכיר את חברת ש. את ב. צ.א.ג בע"מ וקבלן בשם גילי, והוא עצמו היה מסיע פועלים מהמחסום לאתרי העבודה (עמוד 2 שורות 27- 29). מר מועייד אישר שהוא מכיר את התובע והסיע אותו כמה פעמים לאזור המרכז (עמוד 2 שורות 46- 48). עם זאת הכחיש כאמור שעבד עם התובע בבניין ושהיה אחראי על התובע ועובדים נוספים שהועסקו על ידי גילי. כן הכחיש שנתן שכר לעובדים ואף טען שאינו יודע אצל איזה קבלן הועסק התובע וטען שהוא הסיע את התובע כמה פעמים לאזור המרכז ובלשונו "הייתי סה"כ נהג" (ראו עמוד 2 שורות 46- 58).

     

21. מר חמאד מועייד לא התייצב לעדות לפנינו. ממכלול העדויות בתיק, התרשמנו כי תפקידו של חמאד מועייד היה רחב יותר והוא לא היה, כלשונו, "סה"כ נהג". התובע העיד בעקביות שהגיע לעבוד בבניין דרך מועייד חאמד, מנהל העבודה שלו, אשר קובע את סידור העבודה ונותן הוראות, מסיע לאתרי העבודה, משלם שכר, ומספק כלי עבודה. כן העיד שהחברה הנפיקה עבורו אישור עבודה, וכלשונו:

    "ת.אני עובד בבניין.

    ש.איך הגעת לעבוד בחברת צ.א.ג?

    ת.דרך מועייד חמאד.

    ש.מי זה?

    ת.הוא המנהל שלנו, הוא נותן לנו סידור של העבודה, והוא נותן לנו את העבודה.

    ש.מי שילם לך?

    ת.מועייד חמאד.

    ש.ומי היה מסיע אותך מג'נין לעבודה והפוך?

    ת.מועייד היה לוקח אותנו מהמחסום בג'אלמה עבודה" (עמוד 6 שורות 20- 28).

    ....

    "ש.פיזית את השכר קיבלת ביד ממועייד חמאד?

    ת.כן.

    ש.אז זה נכון להגיד שעבדת אצל מועייד חמאד ולא ב- צ.א.ג?

    ת.החברה היא מכינה את האישור לעבודה, ואנחנו עבדנו אצלה בתיאום עם חמאד.

    ש.מי היה האחראי עליך?

    ת.מועייד " (עמוד 6 שורה 37- עמוד 7 שורה 5).

    ...

    "ש.מי היה אומר לך בעבודה מה לעשות?

    ת.מועייד .

    ש.ומי נתן לך כלי עבודה לצורך העבודה שלך?

    ת.מועייד " (עמוד 7 שורות 10- 13).

     

22. גם העד מר כאמל יוסף חסן עבאהרי העיד, כי מועייד חמאד היה מסיע את העובדים לאתרי העבודה, מוציא אישורי עבודה ומשלם שכר (ראו עמוד 10 שורות 13- 20); העד מר מוחמד כאמל יוסף ח'מאיסי העיד שמועייד הוא הקבלן ועבד יחד איתם באתרי העבודה (עמוד 11 שורה 34- עמוד 12 שורה 6). גם העד צודקי יוסף ח'מאיסה העיד באופן דומה שעבד עם מועייד חמאד והוא זה שהסיע את העובדים, שילם להם שכר וסיפק כלי עבודה (עמוד 12 שורה 28- עמוד 13 שורה 3).

     

23. מהעדויות עולה עוד, שמר מועייד נכח בזמן האירוע ופינה את התובע לביה"ח, בניגוד לדברים שמסר בנתבע לפיהם לא היה עד לפגיעה, ואינו זוכר אם הסיע את התובע לבית החולים לקבלת טיפול (השוו: עדות מר צודקי יוסף ח'מאיסה עמוד 13 שורות 4-5; עדות מר מוחמד כאמל יוסף ח'מאיסי עמוד 11 שורות 21-24 למול הודעתו של מועייד בנתבע עמוד 3 שורות 81- 85; 91- 92).

     

24. זאת ועוד, מתמלול שיחה בין התובע למר מועייד עולה בברור, כי האחרון הפנה את התובע לגילי מהחברה כדי לקבל טופס 250, ואף אמר כי חשב שהתובע הגיש תביעה כנגד החברה (ראו עמוד 1 , 10 השורות האחרונות לנספח 8 לתצהיר התובע).

     

25. אשר לחברת ש.את.ב צ.א.ג בע"מ: בהתאם לתלושי השכר ולהיתרי העבודה, חברה זו דיווחה על התובע בתקופה הרלוונטית כעל אחד מעובדיה (נספחים 1 ו- 5 לתצהיר התובע). נציגי החברה שלחו מכתב לנתבע, וטענו כי התובע לא עבד בחברה בזמן התאונה. במכתב נטען כי החברה לא ביצעה עבודות בנייה בפתח תקווה והתובע היה רשום בעבר על שם החברה אך לא הועסק ישירות באמצעותה אלא דרך קבלן משנה. כן נכתב, כי בימים שלפני הפגיעה התובע לא הגיע לעבודה ואישור העבודה שלו בוטל:

    "..

    הנדון: ג'בר מרואן- ת.ז 99841606-9

    בהמשך לשיחתנו, ברצוננו להבהיר כמה נושאים בנדון.

    1. אין לחברה אתר בניה בפתח תקווה (רצ"ב הצהרת בעלים).

    2. העובד אכן היה רשום ע"ש החברה, אך לא עבד ישירות אלא דרך קבלן המשנה באתר בקרית אונו קורצאק 1, העובד הנ"ל לא הגיע לעבודה באתר בימים שלפני הפגיעה ולכן בוטל האישור בפועל בימים אחרי התאריך בו טוען כי נפצע ובטענתו כי נפגע באתר שאינו קיים כלל לא בעבר ולא בהווה בפתח תקווה.

    3. אי לכך חברתנו אינה אחראית" (נספח לכתב ההגנה).

        

       במסמך נפרד, הוצהר כי לחברה: "לא היה כלל חוזה/ אתר שבו מתבצעות עבודות בנייה בפתח תקווה" (נספח לכתב ההגנה).

        

26. נציגי חברת ש.את.ב צ.א.ג בע"מ לא נחקרו בנתבע והיא אף לא התייצבה לישיבת ההוכחות, אף שצורפה כצד ג בהליך. לא הוצגה כל אסמכתא המעידה על ביטול אישור העבודה של התובע לפני מועד האירוע. אף לא הוצג הסבר, מדוע ביקשה החברה להנפיק אישורים עבור עובד שלא עבד בפועל עבורה.

     

27. סיכומו של דבר, מעדות התובע לפנינו שוכנענו כי נפגע כאשר עבד כעובד שכיר, בתקופה בה הונפקו עבורו תלושי שכר. עם זאת, ככל הנראה אף התובע עצמו אינו יודע מי היה מעסיקו בעת התאונה שכן אישור העבודה הונפק על שם החברה ואילו האחראי עליו בזמן העבודה היה מר מועייד. כך או כך, ממכלול העדויות עולה כי התובע לא היה עצמאי וככל הנראה הועסק על ידי מי מהשניים. בהיעדר התייצבות של שניהם במסגרת ההליך, לא ניתן להכריע בשאלה מי מהם העסיק את התובע, שמא הועסק על ידי שניהם במשותף.

    אף לא מן הנמנע, כי הייתה התקשרות בין השניים לפיה החברה מנפיק אישורים עבור התובע ומדווחת עליו כעובד, אולם העבודה בפועל מתבצעת עבור גורם אחר, שאינו רשאי לדווח על התובע כעובד. ייתכן, כי בשל אופייה של התקשרות זו נמנעה החברה מהתייצבות בהליך, וד"ל.

     

28. בנסיבות אלו, בהן גם החברה וגם חמאד מועייד טוענים שלא העסיקו את התובע במועד האירוע ואף לא התייצבו לעדות לפנינו, לא ניתן להכריע בשאלה מי מבין השניים היה המעסיק של התובע ביום התאונה. ממילא, איש מהם לא טען מעולם כי התובע היה עצמאי ולא הובאה כל ראיה אחרת שיש בה כדי להצביע על כך.

     

29. לפיכך, אנו קובעות כי התובע היה עובד שכיר, עבד במועד התאונה עבור מעסיק ישראלי באתר בשטח ישראל, וקמה לו זכאות שפגיעתו תוכר כפגיעה בעבודה אף אם לא שולמו בעדו דמי ביטוח.

    ראו: סעיף 365 לחוק הביטוח הלאומי; דב"ע (ארצי) נו/0-301 המוסד לביטוח לאומי - אחמד רדאידה (25.11.96).

     

30. התביעה מתקבלת. כאמור, לא ניתן להכריע בשאלת זהות המעסיק בהיעדר התייצבות צד ג, והנתבע זנח טענותיו נגדם בשלב הסיכומים, לכן נמחקות בזאת הודעות צד ג, והנתבע יוכל למצות זכויותיו בהליך נפרד, לפי הנתונים שבידיו ושיקול דעתו.

     

31. הנתבע יישא בשכ"ט עו"ד התובע בסך 4,000 ₪.

     

    ניתן היום, ד' אדר ב' תשפ"ב, (07 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    גב' אורה נורי, נציגת מעסיקים				חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד