עב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
28251-08-14
21/12/2014
|
בפני כב' הסגנית נשיא:
איטה קציר
|
| - נגד - |
מערער:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד מוהנד זייד
|
משיב:
ע. פ
עו"ד הדר שיפוני מטעם הלשכה לסיוע משפטי
|
| פסק דין |
1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 27/7/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו הצמיתה של המשיב היא בשיעור 69% מיום 9/1/13 ("ההחלטה").
2.עניינו של המשיב הוחזר לוועדה לפי פסק דין מיום 12/6/14 (ב"ל 14- 03- 4364) ("פסק הדין"). פסק הדין הורה על החזרת עניינו של המשיב לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתדון בנימוקי הערר (של המערער) מיום 17/9/13.
טענות הצדדים
3.טענת הערעור היא שקיים אי התאמה בין פריט הליקוי שבחרה הוועדה ליישם בעניינו של המשיב (סעיף 23(2)(א)(III) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956) לבין שיעור הנכות שהוענקה למשיב (50% נכות). נטען עוד כי הוועדה קבעה כי המשיב סובל מדלקת כרונית של שלפוחית השתן, העולה על דלקת בינונית אולם אינה מגיעה כדי דלקת קשה, ולכן מצאה ליישם בעניינו פריט ליקוי מותאם סעיף 23(2)(א)(III)-(IV), אולם שגתה הוועדה משקבעה בסופו של דבר נכות שאינה מותאמת.
4.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן הוועדה חזרה על עמדתה כפי שנקבעה בוועדה הקודמת נשוא פסק הדין. נטען כי קביעות הוועדה עליהן משיג המערער הינן בגדר סמכותה הבלעדית של הוועדה, והמערער אינו רשאי להעלות בהליך זה טענות חדשות שלא הועלו בהליך נשוא פסק הדין.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
6.הוועדה התכנסה ביום 27/7/14 בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירוכירורגיה ומומחה באורולוגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המשיב ולטיעוני בא כוחו שהתלווה אליו. המשיב אובחן כסובל מהפרעות שבמתן שתן ממקור אורגני. לאחר שעיינה בפסק הדין, ציינה הוועדה כי בחנה באופן מדוקדק את כל המסמכים בתיקו של המשיב, והגיעה לכלל מסקנה כי הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המצב האורולוגי של המשיב לא נתון לבחינה הואיל וזוהי קביעה חלוטה. בהתייחס להשפעת הגיל על מצבו של המשיב הבהירה הוועדה מפורשות, כי "גיל אינו מהווה כל גורם להחמרה במצב במקרה הנדון". הוועדה הוסיפה כי לא הוצג בפניה כל מסמך רפואי המעיד שההחמרה במצבו של המשיב "יכולה לנבוע מסיבה אחרת מאשר תסמונת ה- DSD שהוכרה והוכחה אובייקטיבית בבדיקה אורודינמית". בהתייחס לשיעור הנכות דהיום ציינה הוועדה כי "חזרה ושקלה את נושא שיעור הנכות ומוצאת כי למרות כל התהיות שהעלתה, הנכות האובייקטיבית היום מוגדרת לפי סעיף 23(2)(III) 50% בהעדר סיבה אחרת מלבד החבלה בגב". לאור האמור קבעה הוועדה כי אינה משנה את החלטתה, ולמשיב נקבעה נכות משוקללת בשיעור 69%, לפי הפירוט הבא:
50% נכות בגין דלקת כרונית של שלפוחית השתן, לפי פריט ליקוי 23(2)(א)(III)-(IV)
10% נכות בגין אין אונות, לפי פריט ליקוי 24(8)(ב)