לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין נכות כללית מיום 27.5.13 (להלן: "הוועדה הרפואית לעררים") אשר קבעה למערערת 72% נכות צמיתה, וכן ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין קביעת דרגת אי כושר מיום 24.7.13 (להלן: "ועדת אי כושר") אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.
ביום 8.7.14 התקיים דיון, אך ב"כ הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות וזאת בשל טענת המשיב אשר לפיה זכותה של המערערת להגשת הערעורים התיישנה.
בטרם אבחן את טענת ההתיישנות שהעלה המשיב, אתייחס לקביעותיהן של הוועדות ולטיעוני הצדדים לגופו של עניין.
רקע
4.המערערת, ילידת 1958, עקרת בית הסובלת ממספר מחלות.
5.המערערת הגישה למשיב תביעה לנכות כללית ביום 23.6.11.
ביום 13.3.14 הוגש הערעור נשוא התיק דנן. כעקרון הערעור התייחס להחלטת הוועדה לעניין אי כושר, אך במהלך הדיון ולאחר שב"כ המערערת טען כי קיבל לראשונה עותק מפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים רק ביום הדיון, העלו ב"כ הצדדים את טענותיהם תוך התייחסות הן לקביעתה של הוועדה הרפואית לעררים והן לקביעתה של ועדת אי כושר.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.