א.ד. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.תביעת התובעת לקבלת קצבת שאירים לאחר פטירת בעלה המנוח , מר י.ד.  ז"ל , נדחתה על ידי הנתבע מכאן ההליך אשר בפני.

 טענות התובעת:

2.לאחר קיום דיון הוכחות חזר בו הנתבע מטענתו כי התובעת והמנוח לא היו בני זוג והסכים להכיר בתובעת כאלמנת המנוח אולם, מאחר ולמנוח היה חוב דמי ביטוח החליט הנתבע כי התובעת אינה זכאית לקבלת גמלת קצבת שאירים והסתמך על סעיף 366 לחוק המוסד לביטוח לאומי[נוסח משולב], התשנ"ה- 1995.

3.הנתבע שלם למנוח גמלת הבטחת הכנסה כיחיד עקב היותו מכור לסמים, אסיר משוחרר ובמצב אישי קשה. הנתבע ערך דיון פנימי מבלי לידע את התובעת אשר הייתה אשתו ובהעדר כל מסמך או הצהרה דקלרטיבית כי בני הזוג גרושים והתבסס על אמרת המנוח לעניין מעמדו האישי. לאחר הגשת התביעה הסכים הנתבע להודות כי טעה והתובעת הינה אלמנת המנוח אולם עמד על טענתו לעניין חוב המנוח לנתבע, חוב היסטורי אשר מתייחס לשנים 1987-2004 קודם לתקופה בה החל המנוח לקבל דמי הבטחת הכנסה.

4.הנתבע לא ניסה לגבות את הסכומים נשוא החוב ולמעט משלוח מכתבים אל המנוח לא נעשה דבר כל זאת שעה שהנתבע ידע כי המנוח נשוי שכן מהמסמכים עולה מפורשות כי המנוח התגורר עם התובעת אולם הנתבע לא פנה אל התובעת לברר את טענת המנוח לעניין חייהם בנפרד. הנתבע שלם למנוח תשלומי גמלת הבטחת הכנסה בין השנים 2004-2009 אולם לא הבהיר מדוע כאשר שולמה למנוח גמלה בין השנים הללו לא בצע כל פעולת גבייה.

5.מדובר בחוב היסטורי אשר תחילתו לפני עשר שנים ויותר כאשר הנתבע לא עשה דבר והמתין לגביית החוב עד למועד בו זכאית התובעת לקבלת קצבת שאירים ועמד על הוראות בסיף 366 בגין חוב היסטורי השולל גמלה בפרט כאשר הטעות נעוצה בנתבע אשר טעה במעמד המנוח והתובעת. סעיף 366 לחוק מתייחס לחוב דמי ביטוח בפיגור ואינו מתייחס לחוב ישן נושן אשר הנתבע עצמו לא חשב כי ניתן יהיה לגבותו. על כן חוב היסטורי זה אותו לא טרח הנתבע לגבות ואף העניק למנוח גמלה בהתעלם מהחוב תוך שהוא טועה במעמד המנוח, אינו יכול לפגוע בזכויות האלמנה , התובעת. מדובר בשיהוי בגביית החוב ולא ברור אילו פעולות בוצעו לגביית החוב למעט משלוח מכתבים לנתבע על כן יש להפעיל את כללי השיהוי והלכת לבנה חג'ג' על גביית חוב דמי ביטוח ולקבל את הצהרת התובעת כי לא ידעה על החוב.

6.עוד נטען כי מאחר והתובעת הוכרה כאלמנת המנוח לאור קביעת בית הדין ולאחר הגשת התביעה, חוב דמי הביטוח הוא חוב של שני בני הזוג ויש לאפשר לתובעת לשלמו תוך זמן סביר כדמי ביטוח שהגיע מועד תשלומם כעת וככל שהתובעת תשלם את החוב יש להעניק לה גמלת שאירים.

7.סעיף 363(א)א לחוק קובע כי דמי ביטוח אשר לא נגבו ולא קוזזו מכל סיבה בתוך שבע שנים מהמועד לתשלום דמי ביטוח, לא יגבו ולא יפגעו בכל זכות לקצבה על אף הוראות כל דין אחר. מכאן עולה כי אין מקום לגרוע מזכויות התובעת. מטרת הסעיף היא למחוק כל חוב ישן והיסטורי אשר הנתבע לא גבה.

8.סעיף 363(ב) מאפשר מחיקת חוב דמי ביטוח לגבי מבוטח שנפטר ותשלום קצבת שאירים לתובעת אולם , הנתבע לא עשה כן למרות שמדובר במקרה יוצא דופן אשר תחילתו בטעות הנתבע בסיווג המנוח כגרוש בהיותו נשוי לתובעת.

טענת הנתבע:

9.המנוח פגר בתשלום דמי ביטוח בהתאם לסעיף 366 לחוק על כן בדין נדחתה קצבת התובעת לגמלת שאירים. נוסף על כך, הכנסות התובעת עלו על הכנסה המאפשרת תשלום הענקה מטעמי צדק על פי תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי(הענקה מטעמי צדק) תשל"ה- 1975.

10.לאחר שמיעת העדויות הסכים הנתבע להכיר בתובעת כאלמנת המנוח אולם התובעת אינה יכולה לטעון מחד גיסא כי נהלה משק בית משותף על המנוח כבני זוג וניהול יחידה משפחתית אחת ומאידך גיסא להתנער מהחוב הקיים ולטעון כי לא ידעה כי המנוח קבל קצבת הבטחת הכנסה, לא ידעה כי למנוח נצבר חוב ולא קבלה את מכתבי הנתבע אשר נשלחו אל המנוח כאילו חיו בנפרד. לאחר שהוכרו כבני זוג הינם בגדר "יחידה כלכלית אחת" על כן חובו של המנוח משפיע על זכויות התובעת.

11.התובעת אינה זכאית לקצבת שאירים לאור לשון סעיף 366 (א)(3) לחוק מאחר ולמנוח נצבר חוב בגין פיגור דמי ביטוח לשנים 1995-2004. לכתובת המנוח נשלחו מכתבי הנתבע ולא ברור הכיצד התובעת אשר דאגה צרכי התובע באופן שוטף לא הייתה מודעת לחוב המנוח ולא קבלה את מכתבי הנתבע.

12.התובעת אינה זכאית לקבלת קצבת שאירים מטעמי צדק מאחר והכנסותיה עלו על ההכנסה המאפשרת תשלום מטעמים אלו. התנהלות הנתבע נעשתה כדין ועל בית הדין לכבד את החלטת בית הדין ולא להתערב בשיקול דעת הרשות המנהלית.

דיון והכרעה:

13.הסעיף הרלוונטי לעניינינו הוא סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כדלקמן:

"(א)קרה מקרה המזכה לגמלה וקיים אותה שעה חוב של דמי ביטוח והפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים, ינהגו כך:

(1)בפיגור שאינו עולה על 18 חודשים - תשולם הגמלה פחות רבע;