ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
25367-10-14
04/05/2017
|
בפני השופטת:
רוית צדיק
|
- נגד - |
תובע:
נ.ש. עו"ד עירן פיינשטיין
|
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד רונית סגל
|
פסק דין |
1.ההליך אשר בפני עניינו בהחלטת הנתבע לדחות את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע אשר ארע ביום 6.6.2006.
טענות התובע:
2.התובע יליד שנת 1965 עובד כ- 25 שנים בתפקיד חוקר פיסיקאי במכון לחקר ביולוגי בנס ציונה. במסגרת עבודתו החל משנת 2000 עסק התובע בהכנת עבודת שטח לרבות הכנת תשתית לניסויי שדה, סבלות והרכבת מכשור ותקשורת אל מול גופי הביטחון.
3.ביום 6.6.2006 במהלך השתתפות התובע בפעילות שטח באזור הדרום הרים התובע ארגז מלא בציוד אשר משקלו בין 20 ל- 30 ק"ג. ולפתע חש בכאב חד בגב התחתון. בעת אירוע הפגיעה שהה התובע לבדו על כן דיווח על פגיעתו באמצעות ה"מירס" למפקד הפעילות בשטח מר ישראל שכט על מנת שידאג לפנותו מהשטח. מיד לאחר מכן נשלח מר ישי שוטן ז"ל ופנה את התובע מהשטח לביתו.
4.למחרת האירוע פנה התובע לקבלת טיפול רפואי. עקב האירוע התאונתי נעדר התובע מעבודתו עד ליום 1.7.06 . דמי הפגיעה שולמו לתובע ישירות באמצעות המכון על פי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי(ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד – 1954.
5.בשנת 2013 חלה החמרה במצבו של התובע אשר סבל מכאבים והגבלת תנועה בגב על כן הופנה לבירור מעמיק ממנו עלה באופן ברור כי חלה החמרה במצבו. משהובהר לתובע על ידי רופאיו כי הליקוי ממנו סובל הוא וההחמרה במצבו הינו תוצאת האירוע התאונתי , פנה לנתבע בבקשה לקביעת דרגת נכות. עם הגשת הבקשה התברר לתובע כי האירוע הנטען כלל לא הוכר כתאונת עבודה על ידי הנתבע שכן המכון לא דיווח לנתבע על קרות האירוע התאונתי סמוך למועד בו התרחש הוא. בשל כך הגיש התובע ביום 22.7.13 תביעה חדשה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.
6.מקום בו קיימת עילה סבירה לשיהוי בהגשת התביעה , כשבע שנים לאחר קרות האירוע, אין ליתן לעובדה זו לפעול לרעת התובע. תצהיר התובע וגרסתו לא נסתרו בעדותו ואף לא נסתרה הצהרתו בדבר הסיבות האירוע.
7.התבססות הנתבע על הממצא במסמך הרפואי בו נרשם "כאבים בעכוז מזה שלושה ימים" כבסיס לטענה בדבר סתירה במניין הימים , אין לה על מה לסמוך. מחישוב פשוט עולה כי ימי המחלה אשר ניתנו לתובע עבור יום 8.6.06, הינם בחלוף 3 ימים מיום קרות האירוע התאונתי, על כן יש בכך ליישב את הסתירה במניין הימים המופיעים במסמך הרפואי. כמו כן אין בציון התלונה על פגיעה בעכוז וברגל ימין במסמך הרפואי כדי ללמד על חוסר מהימנות גרסת התובע אשר העיד בחקירתו כי יתכן כי פגיעה באזור הגב תקרין לאזור העכוז והרגל.
8.עדותו של עד התובע מר ישראל שכט, עולה בקנה אחד עם עדות התובע ותמכה בגרסתו בעניין נסיבות קרות האירוע. עדות העד הייתה עקבית , מהימנה ולא נסתרה על ידי הנתבע. על כן יש לקבל את עדות התובע במלואה כבסיס לתשתית העובדתית אשר תגובש ותונח בפני מומחה אשר ימונה על ידי בית הדין.
9.בנסיבות מקרה זה תביעת התובע לא נדחתה לאור חלוף המועד להגשת התביעה שכן בהחלטת הדחייה מיום 25.12.13 , לא העלה הנתבע כל טענת שיהוי או איחור בהגשת התביעה והחליט לדון בתביעת התובע ואף לחקור אותו מבלי שדרש פרטים נוספים. על כן הדבר מלמד כי כל המידע הדרוש היה בפני הנתבע ובכך נזנחה טענת השיהוי על ידו, טענה אשר לא היוותה נימוק או בסיס להחלטתו.