פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעת התובע להכרה במחלת סרטן הגרון/הלוע האפי כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.בתאריך 16.8.2023 נשלחה לתובע הודעה מטעם הנתבע, בזו הלשון:

"אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין סרטן נזופרינקס, אולם לצערנו עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:

על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

"תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.

"מחלת מקצוע" היא מחלה, שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות והמבוטח חלה בה עקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.

1. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך

2. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

   השפעת העבודה אף אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

   לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה.".

    

   3.לאור דחיית תביעתו הגיש התובע לבית הדין ביום 10.4.24 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

    

   4.הפלוגתאות שנקבעו בתיק הן, כדלקמן: ״התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה/מחלת מקצוע בעבודת התובע ובשאלת הקשר הסיבתי בין תשתית כאמור אם תוכח, ומחלת התובע". (החלטת הרש' שרון חג'ג מיום 18.6.24 ).

    

   5.ביום 10.2.25 התקיים דיון הוכחות בתיק בסופו הוסכם שהצדדים ינסו להגיע לתשתית עובדתית מוסכמת.

    

   6.ביום 11.5.25 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה בדבר רשימת עובדות מוסכמות אשר יועברו למומחה שימונה על ידי בית הדין (מומחה ברפואה תעסוקתית) לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלת הסרטן ממנה הוא סובל.

    

   7.בתאריך 21.5.25 ניתנה החלטה על מינוי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום הרפואה התעסוקתית, על פי העובדות המוסכמות שהגיעו הצדדים, כדלקמן:

    

   בכל הנוגע לחשיפה לחומר זפת:

    

   א.התובע יליד שנת 1974.

   ב.בין השנים 1992 – 1999 התובע עבד לסירוגין כפועל לאיטום גגות סה"כ כ- 18 חודשים.

   ג.במסגרת עבודתו כפועל איטום גגות התובע היה מבצע עבודות איטום של מגוון גגות. בתור כך, התובע היה מחמם זפת מוצק לנוזל וכן מחמם יריעות הביטומניות (יריעות זפת מוצקות) כך שנחשף לאדים רבים ועשן רב שעלו כתוצאה מחימום הזפת.

   ד.התובע עבד במשרה מלאה.

   ה.התובע לא השתמש באמצעי מיגון.

    

   בכל הנוגע לחשיפה לחומר לאסבסט:

    

   ו.החל משנת 2005 ועד היום התובע מנהל ובעלים של חנות ממתקים סיטונאית בשם "XXX בע"מ" הממוקמת בצומת XXX.

   ז.מדובר בחנות אשר התקרה שלה עשוי מאסבסט בלוי ומתפורר. התובע נחשף לחומר באופן כמעט יומיומי שכן בנוסף לגג השבור, בחנות מפוזרים שברי אסבסט ופירורי אסבסט.

   ח.החנות נמצאת במרחק של כ 4 וחצי מטר לערך מתקרת האסבסט. לתובע משרד הממוקם בתוך החנות בקומת הגלריה אשר קרובה יותר לתקרת החנות ונמצאת במרחק של 2 מטר מהתקרה. 30% לערך מיום עבודתו התובע עבר במשרד וכ 70% לערך מיום עבודתו התובע עבד בחנות עצמה.

   ט.לאורך השנים התובע עבד במשרה מלאה, 6 ימים בשבוע, כ 10-12 שעות בכל יום.

   י.התובע לא השתמש באמצעי מיגון.

   יא.יתר הפרטים כעולה מתיקו הרפואי

    

8.בהתאם לאמור, מונה ד"ר מריו סקולסקי כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלות:

א.מהו המחלה ממנו סובל התובע?

ב.האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ג.ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ד.ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקוי של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

9.ד"ר סקולסקי, בחוות דעתו מיום 25.6.25, השיב לשאלות בית הדין כך:

מהו המחלה ממנה סובל התובע?

בשנת 2022 אובחן כסובל מ גידול ממאיר של הלוע האפי - Malignant Neoplasm of Nasopharynx מסוג Non Keratinizing Undifferentiated Subtype.

האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים. 

על פי העובדות שנקבעות על ידי כבוד בית הדין, משך כ- 7 שנים (1992-1999) התובע נחשף לאדים רבים ועשן רב שעלו כתוצאה מחימום הזפת. התובע לא השתמש באמצעי מיגון . כמו כן, על פי אותן העובדות המוסכמות, משך כ - 20 שנה (החל משנת 2005 ועד היום) התובע עבד במקום בעל תקרה עשויה מאסבסט בלוי ומתפורר. התובע נחשף לחומר באופן כמעט יומיומי שכן בנוסף לגג השבור, בחנות מפוזרים שברי אסבסט ופירורי אסבסט. התובע לא השתמש באמצעי מיגון.

על פי הספרות הרפואית העדכנית שסוכמה בחלקה לעיל, סיכום הכולל סיכומים של ארגונים בינלאומיים כגון ה- IARC , ארגונים רפואיים לאומיים של ארה"ב ואחרים, אשר מתבססים על עשרות ומאות מחקרים אפידמיולוגיים.

באשר לאדים ועשן של זפת, נרקע כי חשיפה תעסוקתית לביטומן מחומצן ולפליטותיו במהלך עבודות איטום גגות היא "כנראה מסרטנת לבני אדם" ( IARC).

באשר לחשיפה לאסבסט, ה - IARC וארגוני ביראות אחרים בעולם קבעו כי קיימות ראיות מספקות בבני אדם לכך שכל הצורות של אסבסט הן מסרטנות . אסבסט גורם למזותליומה ולסרטן הריאה, הלוע והשחלה. כמו כן, נצפו קשרים חיוביים בין חשיפה לכל סוגי האסבסט לבין סרטן הלוע, הקיבה והמעי הגס והרקטום.

באשר לחשיפה לאסבסט מתפורר מגגות, בעבודת אפידמיולוגיות שונות, נמצא כי חשיפה לאזבסט מהווה גם דאגה בבניינים ישנים. אם חומרי בנייה המכילים אזבסט (כגון בידוד ישן ורצפות או אריחי תקרה) מתחילים להתפרק עם הזמן, סיבי האזבסט עלולים להתפזר באוויר הפנימי ולהוות סכנה בריאותית. אף נמצא כי קיימות עדויות מסוימות לכך שבני משפחה של עובדים שנחשפו לאזבסט ברמות גבוהות נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מזותליומה. סיכון זה נחשב כנובע מחשיפה לסיבי אזבסט שהובאו הביתה על גבי נעליים, בגדים, עור ושיער של העובדים.

באשר לעישון, הגורם הדומיננטי למחלה ממאירה מהסוג שהתובע סובל, הנתונים שנמצאו במסמכים הרפואיים שהיו ברשותי לא עקביים (ראה פרק על עישון לעיל), ואין באפשרותי להתבסס על נתונים אלה לעניין הקשר הסיבתי באופן ראוי . 

מדובר במקרה של התובע במקרה בו קיימות ספקות רבים, הן מבחינת העובדות (כגון עישון) והן מבחינת הספרות הרפואית (לא קיימות בספרות הרפואית העדכנית עדויות חותכות וחד משמעיות על הקשר הסיבתי) . 

לכן, הנני סבור כי בשל העובדה כי התובע אכן נחשף לאסבסט משך כ - 20 שנה, ובנוסף נחשף לעשן ואדים של זפת משך כ - 5 שנים, ללא שימוש באמצעי הגנה כלל, ולאור המצב בו אין נתונים עקביים על עישון סיגריות עליהם אפשר להתבסס, עלי להמליץ לאשר את עניין הקשר הסיבתי, וזאת מחמת הספק .

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות). 

התשובה חיובית. הנני סבור כי ניתן לומר כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי. זאת מחמת הספק.

ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקוי של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה). 

התשובה חיובית . הנני סבור כי לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקוי של התובע בשיעור של 20% ומעלה. זאת מחמת הספק."

10.ביום 4.8.25 הגיש הנתבע להעביר למומחה שאלות הבהרה שאושרו בהחלטת בית הדין מיום 6.12.25, כדלקמן:

"1.הנך מופנה לכך שהתובע נחשף לאדים ועשן וזפת במשך 18 חודשים בלבד, לסירוגין, במשך 7 שנים סך הכל. לאור זאת, בחשיפה של 18 חודשים לסירוגין לאדים ועשן זפת ובחשיפה של 25 שנים לאסבסט בלוי ומתפורר, נא השב על השאלה בדבר הקשר הסיבתי תוך הסתמכות על העובדות הנ"ל וכן כמתואר בתשתית העובדתית.

2.נא הבהר אם הקשר הסיבתי אותו קבעת הינו לחשיפה לאסבסט או לאדים ועשן זפת ונמק תשובתך.

3.נא הסבר את מנגנון הפגיעה. דהיינו: כיצד לדעתך גרמה החשיפה לחומר האמור בשאלה ב למצב הרפואי? והאם מדובר בפגיעה זעירה או בתהליך תחלואתי מתמשך?

4. נא נמק במפורט תשובתך לעניין מידת ההשפעה."

11.ביום 30.12.25 העביר המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה, כדלקמן:

הנך מופנה לכך שהתובע נחשף לאדים ועשן וזפת במשך 18 חודשים בלבד, לסירוגין, במשך 7 שנים סך הכל. לאור זאת, בחשיפה של 18 חודשים לסירוגין לאדים ועשן זפת ובחשיפה של 25 שנים לאסבסט בלוי ומתפורר, נא השב על השאלה בדבר הקשר הסיבתי תוך הסתמכות על העובדות הנ"ל וכן כמתואר בתשתית העובדתית -

קיימת התייחסות לעובדות אלה בגוף חוות הדעת:

"על פי העובדות שנקבעות על ידי כבוד בית הדין, משך כ - 7 שנים (1992-1999) התובע נחשף לאדים רבים ועשן רב שעלו כתוצאה מחימום הזפת. התובע לא השתמש באמצעי מיגון. כמו כן, על פי אותן העובדות המוסכמות, משך כ - 20 שנה (החל משנת 2005 ועד היום) התובע עבד במקום בעל תקרה עשויה מאסבסט בלוי ומתפורר. התובע נחשף לחומר באופן כמעט יומיומי שכן בנוסף לגג השבור, בחנות מפוזרים שברי אסבסט ופירורי אסבסט. התובע לא השתמש באמצעי מיגון ". (עמוד 8).

המסקנות בחוות הדעת אכן מתייחסות לעובדות שנקבעו על ידי בית הדין.

אין בעובדות המצוינות בשאלה זו כדי לשנות את המסקנות בחוות הדעת.

נא הבהר אם הקשר הסיבתי אותו קבעת הינו לחשיפה לאסבסט או לאדים ועשן זפת ונמק תשובתך -

הקשר הסיבתי שנקבע בחוות הדעת מתייחס לחשיפה לשני הגורמים הללו (חשיפה לאסבסט או לאדים ועשן זפת).

כפי שהוסבר בחוות הדעת ועל פי הסרפות שהוצגה בה, שני החומרים יכולים להיות קשורים סיבתית להתפתחות המחלה ממנה סבל התובע ( Malignant Neoplasm of Nasopharynx ).

נא הסבר את מנגנון הפגיעה. דהיינו: כיצד לדעתך גרמה החשיפה לחומר האמור בשאלה ב למצב הרפואי? והאם מדובר בפגיעה זעירה או בתהליך תחלואתי מתמשך -

כפי שידוע, מנגנון ההיווצרות של המחלות הממאירות אינו ידוע באופן מדויק עד היום. לכן, אין לי אפשרות לענות באופן מדויק לשאלה זו.

לעניות דעתי, לא ניתן לשלול כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות. לכן עניתי בחוות הדעת:

"הנני סבור כי ניתן לומר כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי. זאת מחמת הספק" .

12.הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

13.ב"כ התובע טענה בסיכומים, כי מסקנות חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין הינן ברורות ולפיה קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע באיטום וזיפות גגות וחשיפתו המצטברת לחומרים מזיקים במהלך השנים ובין הופעת מחלת סרטן הגרון/הלוע האפי ממנה הוא סובל. לפיכך מתבקש בית הדין לקבל את תביעתו של התובע.

14.בסיכומי הנתבע נטען, כי המומחה קבע "מחמת הספק" בלבד כי ישנו קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע ומחלתו לבין תנאי עבודתו וחשיפתו לחומרים מזיקים. בנוסף, לפי ההלכה המחייבת רבת השנים, אין די באפשרות של קש"ס אלא יש צורך להוכיח קש"ס. ההוכחה חייבת להיות ברורה ופוזיטיבית, לא מחמת הספק ולא בניסוח כגון "לא ניתן לשלול". עוד נטען שהמומחה לא השיב באופן ענייני ובהיר לחלק משאלות ההבהרה שנשאלו ע"י הנתבע. כמו כן, נטען כי המומחה התבסס על תקופות חשיפה שגויות. לפיכך טוען הנתבע, שאין לקבל את חוות דעת המומחה ויש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

15.הלכה פסוקה היא כי:

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע ז 374).

16.מעיון בחוות דעתו של המומחה (שהוגשה לתיק ביום 25.6.25) עולה, שהמומחה סבור שקיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי ומחלתו של התובע לבין חשיפתו לחומרים המזיקים במסגרת עבודתו. וכדברי המומחה: "לכן, הנני סבור כי בשל העובדה כי התובע אכן נחשף לאסבסט משך כ - 20 שנה, ובנוסף נחשף לעשן ואדים של זפת משך כ - 5 שנים, ללא שימוש באמצעי הגנה כלל, ולאור המצב בו אין נתונים עקביים על עישון סיגריות עליהם אפשר להתבסס, עלי להמליץ לאשר את עניין הקשר הסיבתי, וזאת מחמת הספק". עוד קובע המומחה, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי. ובסוף מציין המומחה שהוא סבור שלעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקוי של התובע בשיעור של 20% ומעלה. על עמדתו זו חזר המומחה גם במענה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו על ידי הנתבע.

17.חרף טענות הנתבע בסיכומים, מצאנו שקביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0  המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

18.על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק (עב"ל 110/98 זאב מנדל - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ. המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (18.5.03)).

בעב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (6.6.05), נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין...".

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון [פורסם בנבו] (15.5.07), שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לענין זה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם [פורסם בנבו] וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, [פורסם בנבו] פד"ע לד' 377)".

19.בענייננו, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה אשר סבור כי קיים קשר סיבתי בין חשיפתו של התובע לחומרים במסגרת עבודתו לבין מחלת הסרטן ממנה הוא סובל וכי יש לעבודתו השפעה משמעותית על ליקוייו. המומחה השיב לשאלות באופן ענייני והתייחס לכל שאלות ההבהרה שהועברו אליו בפירוט רב.

20.טענות הנתבע בסיכומים הן טענות היוצאות כנגד שיקול דעתו הרפואי של המומחה וחזקה שהמומחה קבע את קביעתו על סמך נסיונו ומקצועיותו רב השנים. נחזור ונזכיר שבהתאם לפסיקה שצוטטה לעיל בית הדין נוהג ליתן לחוות הדעת של המומחה משקל מכריע, שכן אין לבית הדין ידע רפואי.

21.באשר לטענת הנתבע על כך שהמומחה השתמש בביטוי "מחמת הספק" – כידוע, מדע הרפואה הוא אינו מדע מדוייק ולטעמנו המומחה קבע קיומו של קשר סיבתי, כאשר הביטוי מחמת הספק הוא ביטוי של זהירות בלבד והדבר לא גורע מן המסקנה הכוללת לקיומו של קשר סיבתי.

22.ממילא, שעה שעסקינן בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אנו סבורים שיש לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי ולקבל את התביעה. בהקשר זה נזכיר, כי גם אם ישנו ספק - ההלכה הפסוקה קובעת שככל שקיים ספק בהליך של ביטחון סוציאלי, הספק פועל לטובת המבוטח (בר"ע 164/09 יהודה בן שוהם נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 22.10.09). כמו כן, ראו: פסק דין אלברט סולטן (עב"ל 1055/02 אלברט סולטן נ' מוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.2.04).

סוף דבר:

23.התביעה מתקבלת. 

24.אנו קובעים כי מחלת סרטן הגרון/הלוע האפי ממנה סובל התובע מהווה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק.

25.הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שישולם בתוך 30 ימים מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י' סיוון תשפ"ו, (26 מאי 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.