ב"ל 2511-09-14

1. במכתבו של הנתבע מיום 14.08.2013 , הוא הכיר בתאונה, אשר אירעה לתובע ביום 12.08.2012 כתאונת עבודה (להלן:"התאונה"), אך דחה את בקשת האחרון לשלם לו דמי פגיעה לתקופה 13.08.2012 ועד ליום 25.09.2012 וזאת מכח הוראות סעיף 92 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995, הקובע כי "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה".

לטענת הנתבע, התובע כן עבד בתקופה הנ"ל ולכן לא היה מקום לשלם לו דמי פגיעה.

2.במסגרת דיון מוקדם שהתקיים ביום 31/12/14, הובהר כי בטופס התביעה שהגיש התובע, לנתבע, צויין (לטענת התובע לא על ידו אלא על ידי אדם כלשהו שהציג עצמו כנציג קופת חולים וסייע לו למלא את הטופס) כי "תאריך חזרה לעבודה" היה ביום "13/8/12".

כן הובהר כי מעבר לנתון זה, שלא הועיל לתובע בתביעתו לקבלת דמי פגיעה, מקום שבטופס שהוא מילא צויין כי חזר לעבודה יום אחרי תאונת העבודה שארעה לו, היו לנתבע שיקולים נוספים שהובילו אותו למסקנה שהתובע עבד בתקופה אשר ביחס אליה ביקש דמי פגיעה -

א.קיומו של דיווח מלא על הכנסות התובע, בתקופה אשר ביחס אליה ביקש לקבל דמי פגיעה, למרות שלא נטען כי הוא העסיק עובדים בתקופה זו.

ב.העובדה שהרכב החדש שהזמין התובע לאחר שהרכב שלו, שהיה מעורב בתאונת העבודה, נהרס (בבחינת - טוטאל לוס), התקבל אצלו כבר ביום 20.08.2012.

עוד התברר במהלך הדיון המוקדם כי במסמכים הרפואיים הסמוכים להתרחשות הארוע, אובחנה "פגיעה קלה".

בנוסף, הובהר, במהלך הדיון המוקדם, כי רישיונו של התובע נשלל שכן הוא שהיה אשם בתאונה - נתון אשר בגינו סבר ביה"ד, כי טוב יעשה הנתבע אם ישקול מחדש את עמדתו.

3.בתאריך 21/1/15, הודיע הנתבע כי "לאחר שיקול נוסף הוחלט לאשר את זכאותו של התובע לדמי פגיעה בגין הימים".

במסגרת החלטה שניתנה באותו מועד בירך ביה"ד את הנתבע על החלטתו הנ"ל וקצב לתובע מועד להתייחס אליה.

התובע, הודיע, כי יש לקבל את תביעתו, בהתאם להודעת הנתבע וכן פירט, בהרחבה, מדוע יש מקום, גם לחייב את הנתבע בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דינו של התובע.

4.בנסיבות הענין, הריני נותנת בזאת תוקף של פסק דין להודעת הנתבע במסגרתה ציין כי החליט לאשר את זכאות התובע לדמי הפגיעה.

5.בכל הקשור לבקשת התובע לחייב את הנתבע בהוצאות ובשכ"ט עו"ד - העובדה כי היה בנתון שמילא התובע (או מי מטעמו) בטופס התביעה שהגיש לנתבע כדי לבסס את מסקנתו הראשונית של הנתבע, מובילה למסקנה, שבמקרה ספציפי זה, אין מקום לחייבו בהוצאות משפט של התובע ובשכ"ט עורך דינו.

בנוסף וגם בהתחשב בשיקולים הנוספים שהובילו את הנתבע להחלטתו הראשונית (דיווח ההכנסות הנטען והמועד בו קיבל התובע את רכבו החדש), בצירוף האבחנה שעלתה מהמסמכים הרפואיים הסמוכים למועד התאונה, אין מקום לקבל את בקשת התובע בענין חיוב הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.