פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

עניינה של תביעה זו בדחיית תביעה להכרה בתאונת עבודה מיום 15.10.2021 לנוכח העדר רישום של התובע כעובד עצמאי במועד התאונה.

במכתבו מיום 8.3.2022 דחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק ולפיו התובע לא היה רשום כעובד עצמאי בעת הפגיעה או עשה את המוטל עליו כדי להירשם כאמור בסעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

אין מחלוקת שהתובע נרשם כעובד עצמאי רק ביום 19.10.2021, לאחר יום הפגיעה הנטען. לפיכך, השאלה הניצבת בפנינו היא האם התובע עשה את המוטל עליו על מנת להירשם כעצמאי בהתאם לסעיף 77(א) לחוק ולכן יש לראותו כ"מבוטח" לפי סעיף 75(א)(2) לחוק במועד התאונה.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וזימן לעדות את רו"ח טוני קזעורה שסייע בידו להסדיר את רישומו ברשות המסים וטיפל ברישומו אצל הנתבע.

ואלו העובדות הצריכות לעניינו:

התובע, יליד 1988, עבד כשכיר בחברת סנו – החברה הדרומית לשיווק בע"מ מחודש יולי 2013 ועד ליום 31.5.2020 וזאת במקביל להיותו שופט כדורגל בליגת העל.

בעקבות משבר הקורונה התובע קיבל דמי אבטלה מחודש יוני 2020 ועד לחודש אוגוסט 2021 (כולל). במהלך תקופה זו התובע עזר לאביו בעסק דודי שמש שבבעלותו, ללא קבלת שכר או תמורה כספית מהעסק.

בחודש אוגוסט 2021 התובע החליט לקחת על עצמו את העסק של אביו "XXX" ולפעול כמתקין דודי שמש ומערכות סולאריות באופן עצמאי. התובע התייעץ עם רו"ח קזעורה המטפל בהנהלת החשבונות של אביו וקיבל ממנו הדרכה כיצד עליו לפעול. ביום 15.8.2021 הוציא התובע חשבונית ראשונה של העסק שבבעלותו.

ביום 4.10.2021 התובע פנה לרשות המיסים לצורך פתיחת תיק כעצמאי החל מיום 1.10.2021. לתובע נקבעה פגישה לאותו היום במשרדי מחלקת שירות לקוחות ברשות המיסים, נפתח לו תיק במס הכנסה ומע"מ והוא קיבל תעודת עוסק מורשה החל מיום 1.10.2021 . באותו היום, התובע ניגש למשרדו של רו"ח קזעורה, שם מולא עבורו בכתב יד טופס "דין וחשבון רב שנתי" עבור הנתבע ותובע חתם על ייפוי כוח לרואה החשבון לצורך מינוי רו"ח קזעורה כמייצג בביטוח הלאומי. טופס ייפוי הכח הועבר למוסד לביטוח לאומי במעמד הפגישה באמצעות הפקס. רו"ח קזעורה הבהיר לתובע את המשמעות הנובעת מהיותו שכיר במקביל לפעילותו כעצמאי לצורך תיאום מס ותשלום דמי ביטוח ובתום הפגישה סוכם שהתובע ימציא לרו"ח קזעורה תלוש שכר מההתאחדות לכדורגל. בו ביום, התובע המציא לרו"ח קזעורה תלוש שכר באמצעות המייל.

ביום 7.10.2021 קיבל התובע מהנתבע (באמצעות האזור האישי) אישור ייפוי כוח למייצג, רו"ח מר טוני קזעורה.

רו"ח קזעורה הגיש את טופס דין וחשבון של התובע ביום 19.10.2021 באמצעות הנחתו בתיבת שירות של סניף המוסד בקריות. הטופס התקבל במוסד ביום 19.10.2021 וביום 25.10.2021 עודכן מעמדו של התובע כ"עובד עצמאי".

בסוף חודש אוקטובר 2021 קיבל התובע מקדמות לתשלום מהביטוח הלאומי.

ביום 15.10.2021 התובע נפגע מזכוכית בידו הימנית מזכוכית בזמן העבודה. בדיקת MRI מיום 1.2.2022 הדגימה קרע מלא או כמעט מלא של FCR לשורש כף יד ימין.

ביום 20.2.2022 הגיש התובע למוסד תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.

בשנת 2023 הפסיק התובע את פעילותו כעצמאי וכיום הוא עובד כשכיר בחברת יוניליוור בע"מ.

ביום 10.8.2022 הוגשה התביעה דנן.

תמצית טענות הצדדים

לטענת התובע, הוא עשה את המוטל עליו כדי להירשם כעובד עצמאי עוד ביום 4.10.2021, ולפני מועד התאונה. בסיכומיו הפנה התובע לשורת פסקי דין שניתנו בבתי הדין האזוריים בהם נקבע כי המבוטחים עשו את המוטל עליהם להירשם כעצמאיים ולו מחמת הספק בטענה שעניינו אינו שונה מעניינם של אותם תובעים. עוד נטען, שהוא עשוי להיות זכאי להענקה "מטעמי צדק" מכוח סעיף 387(3) לחוק.

מנגד, לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות היות והתובע לא היה רשום במוסד בעת הפגיעה הנטענת כעצמאי, ולא עשה את המוטל עליו להירשם. עוד נטען, כי התובע לא הציג הסבר סביר מדוע לא מילא את חובת הרישום ומדוע לא דיווח על היותו עצמאי מיד כשהתחיל לעבוד. לטענתו, התובע התחיל לעבוד כעצמאי הרבה לפני המועד הנטען על ידו כיום 1.10.2021 על מנת לקרב את מועד הדיווח למועד הפגיעה הנטענת מיום 15.10.2021. התובע פנה לנתבע להירשם כעובד עצמאי רק ביום 19.10.2021, לאחר יום התאונה הנטען. טענת ב"כ התובע בסיכומיו לעניין הענקה מטעמי צדק הועלתה לראשונה בסיכומים ומהווה הרחבת חזית אסורה. מכל מקום, התובע לא הגיש תביעה להענקה מטעמי צדק, כך שהתביעה כלל לא נדונה על ידי הנתבע והמדובר בתביעה מוקדמת שאף לא ניתן להגישה כיום לנוכח שיהוי.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 75(א)(2) לחוק מגדיר מיהו "מבוטח" לפי פרק ה' לחוק, העוסק בביטוח נפגעי עבודה, כדלקמן:

"עובד עצמאי, למעט מי שנמנה עם סוג אנשים שהוצאו מכלל עובדים עצמאיים, לענין סעיף זה, בתקנות ולאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה;....".

וסעיף 77(א) לחוק קובע:

"לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה היא שהתובע היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם".נ

19.הנה כי כן, החוק קובע שתי חלופות אשר במסגרתן עובד עצמאי זכאי לביטוח נפגעי עבודה, הראשונה תוצאתית - רישום כעצמאי במוסד; והשניה, התנהגותית - המבוטח עשה את המוטל עליו על מנת להסדיר את רישומו כעצמאי.

20. כאמור, בענייננו לפי עדותו של רו"ח קזעורה לא מתקיימת החלופה הראשונה שעניינה רישום בפועל כעצמאי במועד התאונה ולפיכך עלינו לפנות לחלופה השניה ולבחון אם התובע עשה את המוטל עליו כדי להירשם.

     

21. הרישום של עובד עצמאי הוסדר בתקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג-1963 (להלן – תקנות הרישום). תקנה 1 מונה את רשימת חייבים ברישום לענין ביטוח בענף נפגעי עבודה ובכללם עובד עצמאי ותקנה 2 קובעת כך:

     

     

    "לעניין הסעיפים 24א ו-24ב לחוק יראו עובד עצמאי או עובד לשעה כאמור בתקנה 1 (2) כרשום אם עשה אחד מאלה:

    (1) נרשם במוסד על ידי מילוי טופס כאמור בתקנה 9;

    (2) הגיש דין וחשבון ממנו נובע כי המבוטח הנו עובד עצמאי או עובד לשעה, הכל לפי העניין;

    (3) שילם בתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה כל דמי-הביטוח לפי פרטים 2 ו-6 בלוח י' והתשלום נעשה בציון שמו, מענו ומספר הזהות של המבוטח במרשם התושבים."

     

    ובתקנה 5א(א) נקבע כי חובת הרישום על עובד עצמאי חלה בתוך 90 ימים מהמועד שבו החל המבוטח לעבוד כעובד עצמאי.

     

22. בהתאם להלכה הפסוקה בחינת החלופה "עשה את המוטל עליו כדי להירשם" תיבחן לפי מבחן סבירות הפעולות שנעשו על ידי המבוטח לצורך רישומו כעובד עצמאי. בעב"ל (ארצי) 8148-04-23 המוסד לביטוח לאומי – עימראן קעדאן (11.2.2024) (להלן - ענין קעדאן) עמד בית הדין הארצי על ההלכה הפסוקה בנוגע למבחן סבירות הפעולות שעשה המבוטח כדי להיחשב כמי ש"עשה את המוטל עליו" לצורך רישומו כעובד עצמאי וחזר והבהיר כי הסבירות תיבחן לפי מעשיו של המבוטח ולא לפי כוונותיו וכדלקמן:

     

    "המבחן שנקבע כאמור בעניין כהן הוא סבירות הפעולות שעשה המבוטח לצורך רישומו כעובד עצמאי או סבירות מחדליו (עב"ל (ארצי) 7404-10-22 דוד שרעבי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (20.11.2023)). משמדובר במבחן התנהגותי, דהיינו כפי שהסעיף מתנסח לו במילה "עשה", אין מקום לבחון את כוונותיו של המבוטח – קרי, את תום ליבו. בהקשר זה נפסק בפרשת בדרה כי "המבחן בעניין רישום כחוק, אינו "תום ליבו" של העובד העצמאי, אלא רישום בפועל... אפילו אם תתקבל טענת המערער, כי התכוון לשלם דמי ביטוח לאומי, שרואה החשבון התרשל באי דיווח למוסד ושהמערער לא שם לב להעדר תשלום דמי ביטוח לאומי משך כשנה – אין בכך לענות על תנאי החוק שהוא יעשה את המוטל עליו להרשם במוסד. למעשה, כלפי המוסד, לא עשה המערער דבר בעניין רישום או תשלום דמי ביטוח" (דב"ע (ארצי) נה/0-184 אריה בדרה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (28.12.95) (להלן- ענין בדרה).

    באותו אופן נקבע בענין פואד כי"בצדק טען בא-כוח המשיב, כי סוגיית הרישום שייכת כל כולה למערכת היחסים שבין המבוטח לבין המוסד ולא בין המבוטח לבין גוף אחר. והשאלה העומדת לבירור בערעור זה היא: באילו צעדים נקט המערער כדי להביא לידי רישומו במוסד? כפי שעולה מפסק-הדין שבערעור, קנה המידה לפיו אומדים את פעלו של המבוטח (עשיית "המוטל עליו") אינו תום הלב, או העדר כוונה להשתמט מחובת הרישום ו/או חובת התשלום, ואף לא פעולה סידורית בגוף כל שהוא שאינו המוסד.

    במקרה דנן, עם כל האהדה למערער, אין אנו בדעה כי יש מקום להתערב במסקנותיו של בית-הדין האזורי שהינן נכונות ביסודן. המערער לא היה ער, די הצורך, לכל המשתמע עבורו - מבחינת החובות המוטלות עליו - מהעברתו למעמד של עובד עצמאי. איש לא הטעה אותו, לא השלה אותו ולא הכשיל אותו בדבר חובתו להירשם כמוסד (השווה דיון מס' לא/9- 0[1]), אלא שהוא עצמו לא ידע להינתק מהשיגרה אליה הורגל במשך שנים רבות ואשר לפיה הוסדרו הסידורים הנלווים לעבודתו, על-ידי מישהו אחר (המעביד).משהוצרך לדאוג בעצמו לסידור עניינו, היה טיפולו כושל ולוקה בחסר, ולא ניתן לומר שעשה את המוטל עליו כדי להירשם, ולמעשה לא עשה דבר, ביחסיו עם המוסד, לשם רישום".

    אבן הבוחן אם כן, היא מעשיו של המבוטח ולא כוונותיו או מחדליו.

    רישום ברשויות אחרות

    שגרת הרישום כעצמאי כוללת את הסדרת המעמד ופתיחת תיקים במס הכנסה, במס ערך מוסף ובמוסד לביטוח לאומי. על חובת הדיווח לשלושת הגורמים אין מחלוקת. אך האם שגרה זו שנעדרת רישום במוסד מלמדת על כך שהמבוטח עשה את המוטל עליו. דומה שהתשובה לכך ברורה. עצם פתיחת תיקים ברשויות אחרות אינה פוטרת מרישום במוסד ואינה מלמדת בהכרח על פעולה שעשה המבוטח כדי להירשם כעצמאי במוסד. האקטיביות המחויבת בהתאם לדרישות הסעיף היא ביחס למוסד ולא ביחס לרשויות אחרות (ענין כהן, ענין פואד)."

    22.עוד התייחס בית הדין הארצי בעניין קעדאן לעניין החובה העצמאית של המבוטח לעקוב אחר הבקשה לרישום או הגשת הדין וחשבון לרבות במקרה שבו הוא פנה לרואה חשבון על מנת שיסדיר את מעמדו במוסד לביטוח לאומי וכך נפסק:

    "משמעותה של ההלכה הפסוקה לעיל היא שהמבוטח אינו יכול להשיל מעצמו את האחריות כאשר הוא מעביר את הטיפול לרואה חשבון, שכן מעשיו או מחדליו של רואה החשבון, כמוהם כמעשיו או מחדליו של מבוטח, והדברים מתחדדים כאשר מדובר בתקופה ארוכה בה לא משולמים דמי הביטוח.

     

    החובה לעקוב אחר הבקשה לרישום או הגשת הדין וחשבון

     

    "דרך המלך במערכת היחסים שבין מבוטחים למוסד היא בהגשת תביעה, בקשה או כל פנייה שפועל יוצא ממנה הוא החלטה של המוסד שיש ותזכה בגמלה, ויש שתשנה מעמד. פנייה כזו למוסד אינה בגדר פעולה של "שגר ושכח". כשם שמוטלת חובה על המוסד להשיב לפנייה של מבוטח, קיימת גם חובה למבוטח לברר מה עלה בגורל הפנייה. חובה זו מקבלת משנה תוקף ככל שחולף הזמן רב ממועד הפנייה המחייב ברור עם המוסד האם התקבלה הפנייה ומה עלה בגורלה. דרכי הפנייה למוסד מגוונות וניתן היום לעשות כן באמצעות אתר מוסד, באזור האישי, באמצעות פנייה למוקד השירות הארצי ואפילו באמצעות הגעה לסניף המטפל. באופן דומה נקבע כי מי שתובע הבטחת הכנסה לא ימתין פרק זמן ממושך מבלי לברר מה עלה בגורל תביעתו ובמקום לשקוד באופן סביר על ברור גורל בקשתו המתין באפס מעשה במשך שלוש שנים (עב"ל (ארצי) 41882-03-14 הרצל צרור – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (18.5.2015). עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 5005/15 הרצל צרור נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (20.7.2015)). בהתאמה, מבקש שעתר לשינוי מועד חיוב בשובר שהונפק לו בעקבות חיובו בערובה, ולא קיבל החלטה בבקשתו, אינו יכול לשבת ולהמתין באפס מעשה, אלא עליו לשקוד באופן סביר לברר מה עלה בגורל בקשתו (רע"א 2153/12 ד"ר מאיר שטיגליץ נ' הנהלת בתי המשפט [פורסם בנבו](4.4.2012)).

     

    גם בעניין כהן נקבע כי "גם אם המערער אינו בקי ברזי החוק והתקנות, לא מצאנו בטיעוניו שום הסבר מניח את הדעת לכך שדמי הביטוח בעדו לא שולמו במשך תקופה של כשנה וחצי ולכך שבמשך למעלה משנה לא עקבו המערער ורו"ח שראל אחר רישומו של המערער במוסד כעצמאי". נדגיש שוב כי בחינת שאלת העמידה בחובה מושפעת גם ממשך הזמן שחולף מאז הגשת הבקשה. אין דינו של מי שלא ברר מה עלה בגורל בקשתו בחלוף זמן סביר לקבלת מענה למי שלא עושה כן במשך תקופה ארוכה של כעשרה חודשים (עד לתאונה) או שנה ויותר מכך עד לבירור המעמד. הדברים מתחדדים כאשר כל אותו פרק זמן משמעותי לא משולמים דמי ביטוח. " (ההדגשה במקור – א.ר.).

     

     

    מן הכלל אל הפרט

     

     

23. בענייננו, שוכנענו התובע עשה את המוטל עליו כדי להירשם כעובד עצמאי עובר לתאונה מיום 15.10.2021 ודין התביעה להתקבל. כפי שעולה מפנקס החשבוניות, התובע החל לפעול כעצמאי באמצע חודש אוגוסט 2021. בניגוד לנטען על ידי הנתבע לא הוכח שהתובע החל לפעול כעצמאי זמן רב לפני כן. כאמור, תקנה 5א(א) לתקנות הרישום מאפשרת למבוטח להירשם כעצמאי בתוך 90 ימים מהיום שהחל לעבוד כעצמאי, כך שאין קושי במועד תחילת העבודה בחודש אוגוסט 2021. לא הוכח שהתובע החל לעבוד כעצמאי כבר בחודש 5/2020 כפי שנטען על ידי הנתבע. אמנם, מספר הטלפון והתמונה של התובע הופיעו בפרסומים של העסק בפייסבוק מחודש יוני 2020 ואולם נתנו אמון בעדות התובע ולפיה הוא סייע לאביו בפרסום העסק ברשתות החברתיות. כך גם לא מצאנו שהעדר אזכור השם של האב בפוסט מחודש נובמבר 2020 מעיד על כך שהתובע החל לעבוד כעצמאי באותה תקופה. במהלך החקירה הנגדית, התובע התקשר לאביו שאשר בפנינו ששם העסק שלו XXX משנת 1975. גם בהמתנה למענה של אביו נשמעה הקלטה "שלום הגעתם לXXX", כך ששם העסק לא שונה על דרך הוצאת שם האב. לא הוכח שבתקופה שקדמה לחודש אוגוסט 2021 התובע קיבל שכר או תמורה אחרת מהעסק ועדותו של התובע ולפיה הוא סייע לאביו בתקופת הקורונה, תוך כדי בדיקת האפשרות להשתלב בעסק, לא נסתרה.

     

24. כפי שקבענו לעיל, התובע החל לפעול כעצמאי בחודש אוגוסט 2021. בהתחשב בחגי תשרי שחלו בחודש ספטמבר ובהתאם לייעוץ שקיבל התובע מרו"ח קזעורה, התובע הסדיר את רישומו כעצמאי במוסד לביטוח לאומי ביום 4.10.2021 וזאת במקביל להסדרת הרישום ברשות המיסים. כפי שעלה מעדותו של רו"ח קזעורה, בתקופה הרלוונטית לתביעה הוא לא השתמש במערכת הדיווח המקוון אלא נהג בשיטה הישנה והמוכרת לו ולפיה הוא היה מניח את המסמכים בתיבת השירות של המוסד, לאחר שריכז את הטיפול של מספר לקוחות וכשהזדמן לו להגיע לאזור הסניף של המוסד באותו החודש וכך פעל גם בעניינו של התובע. עוד עלה מעדותו של רו"ח קזעורה שהוא לא סבר שעלולה להיווצר בעיה כתוצאה מהגשת הדין וחשבון לאחר שבוע –עשרה ימים לנוכח העובדה שמדובר בהגשה במהלך אותו החודש שהתשלום בגינו יבוצע בחודש העוקב. בשונה מענין קעדאן ומהמקרים הנוספים המופיעים בפסיקה וזאת לנוכח פרק הזמן הקצר שחלף ממועד הפגישה אצל רואה החשבון ועד להגשת מסמכי הדין וחשבון על ידי רואה החשבון למוסד. במקרה זה, אין מדובר בפעולה של "שגר ושכח" או הסרת האחריות מהתובע כאמור בפסיקה, שכן לא מצופה ממבוטח שפנה לגורם מקצועי כגון רואה חשבון על מנת שייצגו מול הביטוח הלאומי, שיבדוק ו/או "ינדנד" לרואה חשבון בתוך פרק זמן של 10 ימים, האם המסמכים הוגשו למוסד ומה עלה בגורל ההגשה, בהתחשב בעובדה שטרם הגיע החודש העוקב ומועד התשלום הראשון של מקדמות דמי ביטוח.

     

25. אשר על כן, התביעה מתקבלת, כך שיש לראות בתובע כמי שעשה את המוטל עליו כדי להירשם כעצמאי אצל המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 77(א) לחוק. כפועל יוצא, יש לראות בתובע כמבוטח בביטוח נפגעי עבודה במועד התאונה מיום 15.10.2021.

     

26. הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

     

27. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

     

     

    ניתן היום, ט' אדר תשפ"ה, (09 מרץ 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

     

    מר אליהו נקאר נציג מעסיקים		איריס רש, שופטת		מר דוד שמחוני נציג עובדים