הרישום של עובד עצמאי הוסדר בתקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג-1963 (להלן – תקנות הרישום). תקנה 1 מונה את רשימת חייבים ברישום לענין ביטוח בענף נפגעי עבודה ובכללם עובד עצמאי ותקנה 2 קובעת כך:
"לעניין הסעיפים 24א ו-24ב לחוק יראו עובד עצמאי או עובד לשעה כאמור בתקנה 1 (2) כרשום אם עשה אחד מאלה:
(1) נרשם במוסד על ידי מילוי טופס כאמור בתקנה 9;
(2) הגיש דין וחשבון ממנו נובע כי המבוטח הנו עובד עצמאי או עובד לשעה, הכל לפי העניין;
(3) שילם בתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה כל דמי-הביטוח לפי פרטים 2 ו-6 בלוח י' והתשלום נעשה בציון שמו, מענו ומספר הזהות של המבוטח במרשם התושבים."
ובתקנה 5א(א) נקבע כי חובת הרישום על עובד עצמאי חלה בתוך 90 ימים מהמועד שבו החל המבוטח לעבוד כעובד עצמאי.
בהתאם להלכה הפסוקה בחינת החלופה "עשה את המוטל עליו כדי להירשם" תיבחן לפי מבחן סבירות הפעולות שנעשו על ידי המבוטח לצורך רישומו כעובד עצמאי. בעב"ל (ארצי) 8148-04-23 המוסד לביטוח לאומי – עימראן קעדאן (11.2.2024) (להלן - ענין קעדאן) עמד בית הדין הארצי על ההלכה הפסוקה בנוגע למבחן סבירות הפעולות שעשה המבוטח כדי להיחשב כמי ש"עשה את המוטל עליו" לצורך רישומו כעובד עצמאי וחזר והבהיר כי הסבירות תיבחן לפי מעשיו של המבוטח ולא לפי כוונותיו וכדלקמן:
"המבחן שנקבע כאמור בעניין כהן הוא סבירות הפעולות שעשה המבוטח לצורך רישומו כעובד עצמאי או סבירות מחדליו (עב"ל (ארצי) 7404-10-22 דוד שרעבי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (20.11.2023)). משמדובר במבחן התנהגותי, דהיינו כפי שהסעיף מתנסח לו במילה "עשה", אין מקום לבחון את כוונותיו של המבוטח – קרי, את תום ליבו. בהקשר זה נפסק בפרשת בדרה כי "המבחן בעניין רישום כחוק, אינו "תום ליבו" של העובד העצמאי, אלא רישום בפועל... אפילו אם תתקבל טענת המערער, כי התכוון לשלם דמי ביטוח לאומי, שרואה החשבון התרשל באי דיווח למוסד ושהמערער לא שם לב להעדר תשלום דמי ביטוח לאומי משך כשנה – אין בכך לענות על תנאי החוק שהוא יעשה את המוטל עליו להרשם במוסד. למעשה, כלפי המוסד, לא עשה המערער דבר בעניין רישום או תשלום דמי ביטוח" (דב"ע (ארצי) נה/0-184 אריה בדרה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (28.12.95) (להלן- ענין בדרה).
באותו אופן נקבע בענין פואד כי"בצדק טען בא-כוח המשיב, כי סוגיית הרישום שייכת כל כולה למערכת היחסים שבין המבוטח לבין המוסד ולא בין המבוטח לבין גוף אחר. והשאלה העומדת לבירור בערעור זה היא: באילו צעדים נקט המערער כדי להביא לידי רישומו במוסד? כפי שעולה מפסק-הדין שבערעור, קנה המידה לפיו אומדים את פעלו של המבוטח (עשיית "המוטל עליו") אינו תום הלב, או העדר כוונה להשתמט מחובת הרישום ו/או חובת התשלום, ואף לא פעולה סידורית בגוף כל שהוא שאינו המוסד.
במקרה דנן, עם כל האהדה למערער, אין אנו בדעה כי יש מקום להתערב במסקנותיו של בית-הדין האזורי שהינן נכונות ביסודן. המערער לא היה ער, די הצורך, לכל המשתמע עבורו - מבחינת החובות המוטלות עליו - מהעברתו למעמד של עובד עצמאי. איש לא הטעה אותו, לא השלה אותו ולא הכשיל אותו בדבר חובתו להירשם כמוסד (השווה דיון מס' לא/9- 0[1]), אלא שהוא עצמו לא ידע להינתק מהשיגרה אליה הורגל במשך שנים רבות ואשר לפיה הוסדרו הסידורים הנלווים לעבודתו, על-ידי מישהו אחר (המעביד).משהוצרך לדאוג בעצמו לסידור עניינו, היה טיפולו כושל ולוקה בחסר, ולא ניתן לומר שעשה את המוטל עליו כדי להירשם, ולמעשה לא עשה דבר, ביחסיו עם המוסד, לשם רישום".
אבן הבוחן אם כן, היא מעשיו של המבוטח ולא כוונותיו או מחדליו.
רישום ברשויות אחרות
שגרת הרישום כעצמאי כוללת את הסדרת המעמד ופתיחת תיקים במס הכנסה, במס ערך מוסף ובמוסד לביטוח לאומי. על חובת הדיווח לשלושת הגורמים אין מחלוקת. אך האם שגרה זו שנעדרת רישום במוסד מלמדת על כך שהמבוטח עשה את המוטל עליו. דומה שהתשובה לכך ברורה. עצם פתיחת תיקים ברשויות אחרות אינה פוטרת מרישום במוסד ואינה מלמדת בהכרח על פעולה שעשה המבוטח כדי להירשם כעצמאי במוסד. האקטיביות המחויבת בהתאם לדרישות הסעיף היא ביחס למוסד ולא ביחס לרשויות אחרות (ענין כהן, ענין פואד)."
22.עוד התייחס בית הדין הארצי בעניין קעדאן לעניין החובה העצמאית של המבוטח לעקוב אחר הבקשה לרישום או הגשת הדין וחשבון לרבות במקרה שבו הוא פנה לרואה חשבון על מנת שיסדיר את מעמדו במוסד לביטוח לאומי וכך נפסק:
"משמעותה של ההלכה הפסוקה לעיל היא שהמבוטח אינו יכול להשיל מעצמו את האחריות כאשר הוא מעביר את הטיפול לרואה חשבון, שכן מעשיו או מחדליו של רואה החשבון, כמוהם כמעשיו או מחדליו של מבוטח, והדברים מתחדדים כאשר מדובר בתקופה ארוכה בה לא משולמים דמי הביטוח.
החובה לעקוב אחר הבקשה לרישום או הגשת הדין וחשבון
"דרך המלך במערכת היחסים שבין מבוטחים למוסד היא בהגשת תביעה, בקשה או כל פנייה שפועל יוצא ממנה הוא החלטה של המוסד שיש ותזכה בגמלה, ויש שתשנה מעמד. פנייה כזו למוסד אינה בגדר פעולה של "שגר ושכח". כשם שמוטלת חובה על המוסד להשיב לפנייה של מבוטח, קיימת גם חובה למבוטח לברר מה עלה בגורל הפנייה. חובה זו מקבלת משנה תוקף ככל שחולף הזמן רב ממועד הפנייה המחייב ברור עם המוסד האם התקבלה הפנייה ומה עלה בגורלה. דרכי הפנייה למוסד מגוונות וניתן היום לעשות כן באמצעות אתר מוסד, באזור האישי, באמצעות פנייה למוקד השירות הארצי ואפילו באמצעות הגעה לסניף המטפל. באופן דומה נקבע כי מי שתובע הבטחת הכנסה לא ימתין פרק זמן ממושך מבלי לברר מה עלה בגורל תביעתו ובמקום לשקוד באופן סביר על ברור גורל בקשתו המתין באפס מעשה במשך שלוש שנים (עב"ל (ארצי) 41882-03-14 הרצל צרור – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (18.5.2015). עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 5005/15 הרצל צרור נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (20.7.2015)). בהתאמה, מבקש שעתר לשינוי מועד חיוב בשובר שהונפק לו בעקבות חיובו בערובה, ולא קיבל החלטה בבקשתו, אינו יכול לשבת ולהמתין באפס מעשה, אלא עליו לשקוד באופן סביר לברר מה עלה בגורל בקשתו (רע"א 2153/12 ד"ר מאיר שטיגליץ נ' הנהלת בתי המשפט [פורסם בנבו](4.4.2012)).
גם בעניין כהן נקבע כי "גם אם המערער אינו בקי ברזי החוק והתקנות, לא מצאנו בטיעוניו שום הסבר מניח את הדעת לכך שדמי הביטוח בעדו לא שולמו במשך תקופה של כשנה וחצי ולכך שבמשך למעלה משנה לא עקבו המערער ורו"ח שראל אחר רישומו של המערער במוסד כעצמאי". נדגיש שוב כי בחינת שאלת העמידה בחובה מושפעת גם ממשך הזמן שחולף מאז הגשת הבקשה. אין דינו של מי שלא ברר מה עלה בגורל בקשתו בחלוף זמן סביר לקבלת מענה למי שלא עושה כן במשך תקופה ארוכה של כעשרה חודשים (עד לתאונה) או שנה ויותר מכך עד לבירור המעמד. הדברים מתחדדים כאשר כל אותו פרק זמן משמעותי לא משולמים דמי ביטוח. " (ההדגשה במקור – א.ר.).
מן הכלל אל הפרט