ב"ל 23814-03-14

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 31.10.13, שקבעה כי המערערת לא איבדה מעל 50% מכושרה לתפקד במשק ביתה.

2.טענות המערערת בתמצית הן:

א.הוועדה לא בחנה את תלונות המערערת ולא בחנה את השפעת ליקוייה על כושרה לתפקד, כמו גם השפעת כל ליקוי בנפרד, ובמיוחד הליקויים בתחום הנפשי;

ב.נכותה הרפואית של המערערת מצדיקה קביעת דרגת נכות לפי פריטי הליקוי 34ג או 34 ד לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - -1956 (להלן – תקנות הנכות) שעניינם הגבלה ניכרת בכושר העבודה וההתאמה הסוציאלית. לפיכך קביעת הוועדה לפיה המערערת לא איבדה מעל 50% מכושרה לתפקד במשק הבית סותרת את הקביעה הרפואית בעניינה;

ג.היה על הוועדה לצאת מנקודת מוצא לפיה ליקוייה הרפואיים משקפים את כושרה לתפקד במשק הבית והיא לא עשתה כן;

ד.הוועדה התעלמה מהתעודות הרפואיות שהוצגו בפניה.

3.מנגד טען המשיב כי קביעה קודמת בדבר אובדן כושר לתפקד במשק הבית ניתנה באופן זמני לתקופה שהסתיימה ביום 1.12.10 ולכן אין בקביעה קודמת זו כדי לחייב כי יקבע אי כושר גם כיום. מאז התכנסו 3 ועדות אי כושר בתאריכים 5.4.11, 9.5.12 והוועדה נשוא הערעור שקבעו כולן כי המערערת לא איבדה מעל 50% מכושרה לתפקד במשק הבית.

עוד נטען כי החטת הוועדה מנומקת ומבוססת על ממצאי הוועדה.

4.על-פי הוראות סעיף 213 לחוק הערעור לפני בית הדין הינו "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

5.הקביעה בתחום הרפואי ששימשה יסוד להחלטת הוועדה היא נכות בשיעור משוקלל כולל של 53%, מהם 25% בתחום הנפשי, 5% בגין תסמונת תעלה קרפלית, 10% בגין יתר שומנים בדם, 10% בגין דליות ברגליים, 10% בגין סחרחורות, 10% בגין שרירן ו- 10% בגין הגבלות תנועה בעמוד השדרה המותני.

6.הרופא המוסמך, שקביעתו מיום 10.7.13 שימשה בסיס לקביעת הוועדה נשוא הערעור, קבע כי למערערת נכות בתחום הנפשי בשיעור 25% לפי פריט 34 בין ב- לג' לתוספת לתקנות הנכות.

פרטי ליקוי אלה אכן מציינים הגבלה בכושר העבודה. יחד עם זאת, מצאתי כי הוועדה אכן התייחסה להשפעת הליקוי הנפשי על יכולת התפקוד של המערערת ונתנה החלטה מנומקת בעניין זה.