קיארקובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובעת ילידת 1951, עבדה במס הכנסה באשקלון בשנת 1972 ועד שנת 2014, הגישה תביעה להכיר בפגיעה בכפות ידיה לפי תורת המיקרוטראומה, הנתבע דחה את תביעתה ולכן הגישה התובעת תובענה זו.

2.בתצהירה הצהירה התובעת לגבי אופי עבודתה:

"א.תחילה עבדתי כמפקחת שומה ובהמשך כמפקחת בכירה. יצוין, כי אופי העבודה לא השתנה ביחסים לשנים בהן עבדתי כמפקחת, מלבד הקידום בדרגה.

ב.במסגרת עבודתי, מטבע הדברים, נדרשת לעבוד שעות ארוכות בשימוש במחשב, תוך ביצוע פעולות חוזרות ונשנות מאומצות של הקלדה על המחשב בשתי הידיים ושימוש בעכבר המחשב ושימוש קבוע בעכבר המחשב ביד שמאל (יד דומיננטית) באופן שבו מופעל לחץ רב על שורשי כפות הידיים והאצבעות. להערכתי, עבודתי באמצעות המחשב (בהקלדה ושימוש בעכבר) בוצעה כ -6 שעות בממוצע מדי יום עבודה.

ג.אציין כי בשנים הראשונות בוצעה העבודה עם המחשבים מהדור הישן שההקלדה בהן מאומצת יותר."

3.בעדותה, העידה התובעת שרוב עבודתה התבצעה מול מחשב ואף מנהלתה אישרה שרוב עבודת התובעת הייתה מול מחשב. התובעת העידה שהיא נפגשה עם נישומים, יציאה מדי פעם לשטח, ניהלה פגישות ודיונים אך במשך כל שנות עבודתה הקלידה על מחשב והשתמשה בעכבר מחשב.

4.למרות השימוש הרב שעשתה התובעת במחשב ובעכבר מחשב, לא התרשמתי שמתקיימים היסודות הדרושים כדי להוכיח את עילת המיקרוטראומה. עבודת התובעת אינה מונוטונית, אין המדובר בעבודה של קלדן מקצועי שמקליד טקסטים, אלא מדובר בהקלדה של נתונים ומספרים. אין מדובר בעבודה בהקלדה ממושכת ורציפה אלא בעבודה שהשתנתה בין מקרה למקרה. התובעת העידה שהיא נדרשה לקריאה מרובה של מסמכים, השוואת נתונים, ניתוח נתונים, ניתוח חשבוניות, חשיבה יצירתית, טיפול שונה בין נישום לנישום וביקורים בבתי העסק, כן העידה שגם בשנים האחרונות ביצעה רישומים ידניים ולא כל העבודה נעשתה באמצעות המחשב. התובעת בסיכומיה טענה שאין מקום לערוך אבחנה בין הקלדה של סיפרה או אות או הקלדה של תרשומת פגישה, לבין הקלדה של קלדן מקצועי. אינני מקבל את עמדת התובעת. עיקר עבודת התובעת היה תפקידה כמפקחת שומה ומפקחת שומה בכירה, אמנם העבודה דרשה שימוש של שעות בשימוש במחשב, אולם אין מדובר בפעולות חוזרות ונשנות כנדרש על פי תורת המיקרוטראומה מאחר יש הבדל בין העבודה המגוונת שהתובעת ביצעה בין נישום לנישום ובין מקרה למקרה. התובעת העידה: "כל תיק לא דומה לאחר וכל תיק יש לו את המשתנים והבעיתיות שלו" (עמ' 7 שורה 27). ההקלדה הייתה בין היתר בטפסים מובנים שהתובעת הקלידה את הנתונים בתוכם (עמ' 10 שורה 10). התרשמתי שמדובר בתובעת שביצעה את עבודתה בצורה יעילה ואף ניכר שהשקיעה בעבודתה מעבר לנדרש, והראיה שהיא כעת ממשיכה להתנדב במשרדי מס הכנסה, עם זאת אין המדובר בעבודה שעיקרה הקלדה.

5.אין במסכת העובדתית כדי להוכיח עילת המקירוטראומה, עבודת הקלדה של התובעת היא עבודה לא רצופה ואין בה תשתית לכאורית לפעולות חוזרות ונשנות (ראו למשל עב"ל 11412-05-16 פורטנוי נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 6.4.17). בפסק הדין שניתן בבית הדין האזורי בעניינו של פורטנוי (שאושר בבית הדין הארצי), קבע סגן הנשיאה השופט סופר באותו מקרה שעבודת התובע אינה חורגת מכל עבודה של עובד מול מחשב כאשר אינו מקליד דרך קבע טקסטים, אלא משתמש במחשב כדי להזין בו נתונים ולקבל ממנו נתונים, כפי שרבים מהעובדים עושים זאת.

במספר פסקי דין בית הדין הארצי חזר והדגיש שאין מקום להרחיב את הוראת המיקרוטראומה, כך למשל בעב"ל 18324-05-14, חג'יאג נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 2.3.16.

6.אשר על כן משלא הוכחה תשתית לכאורית לעבודות חוזרות ונשנות, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

7.פסק הדין ניתן בדן יחיד לאור ההחלטה בפתח הדיון.