ב"ל 23172-05-14 ע' נ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 5/10/11 נפגע המערער בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

2.ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 2/2/14 וביום 2/3/14 (להלן: "הועדה"), קבעה כי למערער 10% נכות צמיתה החל מיום 5/1/12 בגין צלקת מכערת וכואבת בגב התחתון.

כנגד החלטת הועדה הנ"ל הוגש ערעור זה.

3.בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת לובנא תלחמי סוידאן, הודיע ב"כ המשיב על הסכמתו להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב על מנת שתנמק מדוע לא קבעה למערער נכות בגין הגבלה בתנועות ע"ש צווארי, וזאת בהתחשב בממצאיה לפיהן למערער "הגבלה קלה בתנועות יישור כיפוף וסיבובים", וכן תתייחס לחוות דעתו של ד"ר סלטי לפיה למערער 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר. בנוסף, על הועדה לנמק את קביעתה בסעיף 23 לפרוטוקול מיום 2/2/14 לפיה אין קשר בין מצבו של המערער לתאונה מבחינה אורטופדית ו/או נוירולוגית.

הואיל וטיעוניו של המערער בתחום האורטופדי נתקבלו, והמשיב הסכים להחזרת עניינו של המערער לועדה כאמור לעיל, אדון להלן ביתר טיעוניו של המערער המתמקדים בתחום הפלסטי ותחום הא.א.ג.

4.להלן עיקר טענות המערער:

א.טעתה הועדה עת קיבלה את מסקנתו של היועץ בתחום הרפואה הפלסטית, פרופ' פלד, לפיה לא נותרה למערער נכות פלסטית בגין הצלקת שנותרה מעל עין שמאל. חוות דעתו של פרופ' פלד אינה מנומקת ואינה מובנת.

ב.בסיכום האשפוז מיום 6/10/11 צוין כי המערער סובל מחתך קרוע מעל עין שמאל ובצע תפר, כך שלא מדובר בשפשופים כפי שקבע פרופ' פלד.

ג.לא ברור מדוע הועדה לא קבעה קיומו של קשר סיבתי בין מצבו של המערער בתחום א.א.ג. לבין התאונה.

ד.הועדה ציינה כי למערער ירידה בשמיעה משמאל. המערער נפגע בראשו בצד שמאל, דבר המחזק את הפגיעה בשמיעה ובטנטון שנגרמו לו בסמוך לאחר התאונה.

ה.נימוק הועדה בדבר דחיית מתן נכות בגין ליקוי השמיעה והטינטון אינו מובן כלל ובלתי מתקבל על הדעת.