של כב' הנשיאה דאז נילי ארד, ההדגשות במקור).
בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי אין מהרהרים אחר קיומו של קשר סיבתי בין נכות לבין פגיעה בעבודה שנקבעה באופן סופי על ידי ועדה רפואית קודמת (ראו דב"ע ל/0-6 אלחטיב - המוסד, פד"ע א' 157; דב"ע מד/01-666 רפאל עמית - המוסד, פד"ע יז 393, עב"ל 20299-09-13 המוסד - רבקה מימון, 21.11.13). אולם, בנוסף למקרה זה של פגימה שכבר נדונה על ידי הוועדה, קיימת אפשרות שהחמרת המצב תהיה בפגימה חדשה שלא נדונה עד אז על ידי ועדה רפואית.
בהתאם, אם אכן קבעה ועדה רפואית בהחלטה חלוטה שאין ולא יכול להיות כל קשר סיבתי בין הליקוי שלטענת התובע הוחמר (טנטון) לבין הפגיעה בעבודה, לא יכולה ועדה שדנה בהחמרת מצב לקבוע אחרת.
אולם במקרה שלפנינו, הקביעה היחידה של הוועדה הרפואית בתחום ליקוי השמיעה של התובע הייתה כי "בדיקת שמיעה תקינה" ולכן אין נכות בתחום זה.
יועץ לוועדה רפואית אינו חבר הוועדה, שהיא הגוף המוסמך בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 לקבוע נכות מהעבודה.
הוועדה אף לא אימצה מפורשות את מסקנות המומחה בנוגע לקשר הסיבתי האפשרי בין הופעת הטנטון לבין פגיעה מסוג "צליפת שוט".
אין להרחיב את ההלכה שמתייחסת לקביעות חלוטות של הוועדה לחוות-דעת של היועצים לוועדה. זאת, נוכח תכלית החוק ועקרון הפרשנות "לטובת המבוטח" שבדיני ביטחון הסוציאלי.
אשר על כן אנו סבורים כי החלטת פקיד התביעות שדחתה את בקשת התובע לבדיקה מחדש לפי תקנה 36 על בסיס דחיית קשר סיבתי בעבר - אינה כדין ויש לבטלה.
נוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת.
על פקיד התביעות של הנתבע לבחון שוב את בקשת התובע לבדיקה מחדש בשל החמרת מצב עקב טנטון כתוצאה מהפגיעה בעבודה וככל שמתקיימות הדרישות שבדין, הוא יועמד לפני ועדה רפואית.
על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.
7.לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.