ב"ל 22501-02-14 ד' נ' המוסד לביטוח לאומי

בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12/12/13, אשר דנה בתביעתה של המערערת לבדיקה מחדש (החמרת מצב) הועדה דחתה את התביעה תוך קביעה כי אין החמרה במצבה של המערערת וכי מצבה הנפשי של המערערת אינו קשור לתאונת העבודה מיום 24/1/12.

המערערת, ילידת 1969, נפגעה בקרסול בתאונת עבודה ביום 24/1/12. כתוצאה מהפגיעה טענה המערערת לנכות נפשית.

ועדה רפואית לעררים מיום 22/11/12 התאימה למערערת נכויות זמניות הן בגין הקרסול והן בגין מצבה הנפשי. בגין המצב הנפשי נקבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 10% עד ליום 21/11/13 תוך שהועדה קובעת כי הנכות הנפשית בשיעור האמור הינה נכות הקשורה לתאונה.

לפני תום תקופת הזמניות הגישה המערערת תביעה לבדיקה מחדש (החמרת מצב) בהתאם לסעיף 36 לתקנות.

ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 12/11/13 דנה בבקשה לבדיקה מחדש ודחתה את התביעה מהטעם ש"אין קשר בין ההחמרה למצבה הנפשי לתאונה".

הועדה לעררים נשוא ענייננו דחתה גם היא את תביעת המערערת וקבעה כי אין החמרה מבחינה נפשית בעקבות התאונה וכי אין קשר סיבתי בין המצב הנפשי לבין התאונה. על החלטתה זו נסוב הערעור שבפני.

טענות הצדדים