י' נ' המוסד לביטוח לאומי

האם תאונת הדרכים בה נפגע התובע בדרכו חזרה מהעבודה היא בגדר תאונת עבודה, אם לאו? האם היתה סטייה ממשית בדרך בשל כוונתו לנסוע לבית אחות רעיתו ובית הורי רעייתו? אלו השאלות העומדות בפנינו.

כללי

1. התובע עבד בתקופה הרלוונטית במלון לאונרדו ברח' אגרון בירושלים. ביום 17.8.2014 בשעה 22:30 לערך, בסמוך לשעת סיום עבודתו במלון, היה התובע מעורב בתאונת דרכים. התובע נהג ברכב והתאונה אירעה ברח' אגרון בסמוך למלון.

    

2. הרכב שבו נהג התובע היה שייך להוריה של רעייתו. ברכב נסעו באותה עת התובע, רעייתו נעמי ואחותה מוריה. התובע ואשתו התכוונו לנסוע ברכב לביתם, כאשר בדרך תכננו להוריד את האחות מוריה בביתה ולאחר מכן להמשיך בנסיעה לבית הורי רעיית התובע במעלה אדומים ולהחזיר להם את הרכב, כאשר משם יסיע אותם ברכב מי מבני המשפחה לבית התובע ורעייתו שבקידר הסמוכה למעלה אדומים.

    

3. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת הדרכים מיום 17.8.2014. הנתבע דחה את התביעה בהחלטה מיום 3.6.2015.

    

   גדר המחלוקת

4. הפלוגתאות בתיק זה כפי שנקבעו בדיון המוקדם מיום 9.2.16 הן אלו:

   1.האם תאונת הדרכים מיום 17.8.2014 היא בגדר תאונת עבודה? בתוך כך האם נכונה טענת הנתבע כי אירעה "הפסקה" או "סטייה של ממש" מהדרך המקובלת שאינן קשורות למילוי חובותיו של התובע כלפי מעסיקתו.

   2.בכפוף לאמור האם כדין נדחתה תביעת התובע?

    

5. הצדדים הסכימו כי מאחר שאין ביניהם מחלוקות עובדתיות יגישו סיכומיהם בכתב. הצדדים הסכימו כי התשתית העובדתית הצריכה לעניין היא כפי שנכתבה בהודעת התובע לחוקר הנתבע מיום 27.4.15 (צורפה לכתב ההגנה. להלן: "הודעת התובע").

    

   טענות הצדדים

6. לטענת התובע אין לראות בתכנון שלו להוריד את גיסתו בביתה ולהמשיך לבית הורי רעייתו על מנת שיקחו אותם משם לביתם, משום הפסקה או סטייה של ממש בדרכו מעבודתו חזרה לביתו. אין חולק כי בפועל לא הייתה כל הפסקה, כיוון שהתאונה אירעה זמן קצר לאחר שנסע ברכב מעבודתו לכיוון הבית. מטרת הנסיעה היתה להגיע לביתו ולא ביקורים משפחתיים, שכן לא תכננו להתעכב אצל הורי רעייתו לנוכח השעה המאוחרת אלא רק להחזיר את הרכב ושמישהו ייקח אותם ברכב לביתם. לא היתה אותה שעה תחבורה ציבורית לביתם שביישוב קדר וממילא זו היתה הדרך המקובלת והאפשרית להגעה לביתו. הורדת גיסתו בביתה לא היתה מתוכננת מראש ומכל מקום מדובר במספר דקות מועט בפרק זמן קצר על הדרך שאין בו משום סטייה מהמסלול המקובל.

    

7. לטענת הנתבע עצם העובדה שגיסתו ורעייתו של התובע היו עמו ברכב של הורי רעייתו, עם עלותו לרכב ובזמן קרות התאונה, יש בה כדי ללמד שלא תכנן לנסוע לביתו אלא לבית האחות (שכן לא היה מוריד אותה על הכביש בדרך) ומשם לבית הורי רעייתו. מדובר אפוא בנסיעה שמטרתה אינה הגעה לבית ועל כן על אף שהתאונה אירעה בסמוך ליציאת התובע ממקום העבודה למעשה לא אירעה בדרכו מהעבודה לבית. הנתבע הצביע על כי בנסיעה מהעבודה למעון יש צמצום נוסף של היעד הרלוונטי – כך שלא נכלל מקום בו הוא לן אם אינו מעונו, שכן צוין במפורש לגבי הבוקר בהגעה לעבודה. יש בכך כדי להצביע על כוונת המחוקק שלא להתיר הרחבה של הנסיעות השונות שעושה אדם בצאתו מעבודתו לשלל סידורים ועניינים שונים בדרכו לביתו, אלא רק נסיעה ממוקדת שכל מטרתה היא הגעה לבית המבוטח מהעבודה.

    

   הכרעה

8. סעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") קובע בזו הלשון:

   "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -

   1. אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;" (ההדגשה שלי, א.א.)

       

9. סעיף 81 לחוק קובע כי במקרה של הפסקה או סטייה ממשית מהדרך, הדבר יגרום לכך שלא יראו בתאונה כתאונה בעבודה:

   (א)תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.

    

10. בהודעתו של התובע לחוקר המוסד מיום 27.4.2015, עליה הסכימו הצדדים כי היא מהווה חלק מהתשתית העובדתית, מסר התובע כך:

    "ש. לאן התכוונתם לנסוע אתה נעמי ומוריה באותו ערב 17.8.2014

    ת. נעמי באה עם הרכב של אימא שלה מהבית של מוריה בגבעה הצרפתית והתכוונו להחזיר את הרכב לבית של אימא של נעמי במעלה אדומים ומישהו היה אמור להקפיץ אותנו משם לקידר מאחר ולא היה לנו רכב באותה תקופה, הכוונה הייתה להוריד את מוריה בגבעה הצרפתית בבית שלה ואז לנסוע לבית של ההורים של נעמי ומשם כפי שאמרתי מישהו מבני המשפחה היה מקפיץ אותנו לישוב קידר שנמצא ליד מעלה אדומים.

    ש. האם התכוונתם להתעכב אצל מוריה או בבית של ההורים של נעמי במעלה אדומים?

    ת. לא התכוונו להתעכב, שאלתי את נעמי באמת למה מוריה באה איתך והיא אמרה סתם סיבוב ושנחזיר אותה כי זה על הדרך אבל לא הספקנו כי מיד עשיתי את התאונה."

    (הודעת התובע עמ' 2 ש' 25 -36) (ההדגשות שלי, א.א.)

     

11. מדברי התובע עולה כי כל מטרת הנסיעה היתה אכן להגיע לביתו, והדרך בה הדבר נעשה היה כיוון שסברו שזו הדרך הקצרה להגיע הביתה. לנוכח השעה המאוחרת הם לא התכוונו להתעכב אצל ההורים או בבית האחות, וניכר כי מטרת הנסיעה היתה ממוקדת - להגיע לביתם. מטרת הנסיעה היתה אפוא בית התובע, אולם נותרה השאלה אם היו בדרך סטיות או הפסקות של ממש הקוטעות את רצף הנסיעה.

     

12. בעבל (ארצי) 51335-09-12 יצחק דב פלג נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.4.14) קובע בית הדין הארצי כי הדרך המקובלת יכולה להיות גם אחת משתי דרכים שבהן נסע התובע דרך כלל לעבודתו וממנה, בהתאם לנסיבות (כגון עומס הפקקים), אף אם יש דרך קצרה ממנה מבחינת מספר הקילומטרים.

     

13. בענייננו התובע הדגיש והבהיר כי לא היתה אפשרות של תחבורה ציבורית בשעת הלילה המאוחרת במועד הרלוונטי:

    ש. האם התכוונתם להיכנס לבית הורי אישתך?

    ת. כן רצינו לתת לה את הרכב ושיקחו אותנו, לא תיכננו למשהו מעבר לזה , מישהו היה חייב לקחת אותנו בשעה כזאת כי אין תחבורה ציבורית.

    (הודעת התובע עמ' 2 ש' 39– 41) (ההדגשה אינה במקור, א.א.)

     

    הנתבע לא חלק על טענת התובע בהודעתו לפיה לא היתה תחבורה ציבורית לביתו שביישוב קדר אותה שעה. למעשה, הנתבע לא נוקב בדרך אפשרית שעמדה בפני התובע להגיע לביתו בשעת לילה מאוחרת (שבה סיים את עבודתו בהתאם לצרכי מעסיקו). ניתן לשער שהדרך שהיתה מקובלת על הנתבע (באופן שאין בה משום סטייה או הפסקה) היא באמצעות מונית או "טרמפים" ישירות לבית התובע שביישוב קדר. מדובר בדרכים שיש להן השלכות משמעותיות מבחינה תקציבית או משך הזמן. התובע בחר בדרך אחרת, באמצעות רכבם של הורי אשתו, כאשר במהלך הנסיעה תכננו לעבור ליד בית ההורים שבמעלה אדומים (הסמוך לבית התובע בקדר) על מנת להחליף נהג במי שיוכל להשיב את האוטו לאחר מכן לבית ההורים. הנתבע לא טען כי דרך זו ארוכה יותר מהדרכים האחרות שהוצעו לעיל, ולמעשה כלל לא התייחס לחלופה אפשרית שעמדה בפני התובע, בהעדר תחבורה ציבורית. הדרך בה בחר התובע אפוא היא למעשה דרך מקובלת להגעה לביתו, באופן שהמסלול לביתו הינו כמעט ישיר ולכל הפחות ללא הפסקה או סטייה של ממש (למעט החלפת נהג בבית ההורים שביישוב סמוך), והינו זול משמעותית לעומת החלופה של מונית וככל הנראה קצר בזמן באופן משמעותי לעומת האפשרות של המתנה לטרמפ.

     

14. באשר להורדתה המתוכננת של האחות מוריה בביתה מסר התובע בהודעתו כך:

    "ש. איך התכוונת לנסוע באותו מהערב הבייתה?

    ת. לרדת באגרון עד ממילא, שמאלה בשלמה המלך, לנסוע עד הפסל הלבן, ימינה ואז שמאלה למוריה לרח' בר כוכבא ומשם לחזור למנהרה ולרדת למעלה אדומים".

    (הודעת התובע עמ' 3 ש' 52- 55) (ההדגשה אינה במקור, שגיאות הכתיב במקור, א.א.)

     

15. ברי כי התובע ורעייתו לא תכננו לרדת מהרכב בעצמם או להיכנס לבית האחות. ניכר מתיאור המסלול שהסטייה המתכוננת להורדת מוריה היתה סטייה קלה ביותר בדרך מהמסלול המקורי שלאחריה מיד היתה אמורה להיות שיבה למסלול המקורי. בעניין עבל (ארצי) 32733-09-13 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודית כהן (ניתן ביום 17.7.14) מתייחס בית הדין למקרה בו התובעת נסעה להוריד את בעלה במקום עבודתו כאשר דובר בכיוון מנוגד לדרך שממעונה למקום עבודתה, כאשר אמנם הנסיעה למקום עבודת הבעל ארכה כמה דקות לכל כיוון אך כך גם הנסיעה מהבית למקום עבודתה שלה. בענייננו לעומת זאת, לא מדובר בנסיעה לכיוון אחר או בנסיעה שחלקה היחסי במכלול הדרך הוא גדול, אלא בנסיעה באותו כיוון שהינה זניחה במרחק ובזמן ביחס לדרך כולה לבית התובע ועל כן אף היא אינה מהווה סטייה של ממש. מדובר אפוא, בסטייה סבירה מתוכננת קלה וקצרה בזמן בדרכו של התובע מעבודתו למעונו, שלאחריה תוכננה חזרה לתוואי הרגיל של הדרך באופן שיהווה ריפוי של הסטייה הקלה (ראו למשל עב"ל (ארצי) 18890-03-11 חיים שלמה נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 30.11.12)).

     

    סוף דבר

16. התביעה מתקבלת במובן זה שנקבע כי התאונה שקרתה לתובע ביום 17.8.14 אירעה בדרכו של התובע חזרה מעבודתו לביתו ללא שאירעו סטייה או הפסקה של ממש.

     

17. הואיל והתובע יוצג מכוח מינוי של הלשכה לסיוע משפט, אין צו להוצאות.

     

    ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ו, (29 יוני 2016), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.