ב"ל 2236-04-14.17 הילאנה בסל נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת ועדת עררים בענף הסיעוד מיום 6.2.14, שקבעה כי המערערת תלויה במידה רבה בזולת לביצוע פעולות היומיום ואינה זקוקה להשגחה.

2.הוועדה התכנסה מכוח הוראות פסק-דין מיום 7.1.14 בבל 281001-06-13 (להלן – פסק-הדין) שחייב את הוועדה לדון מחדש בערר המערערת בכל הקשור למצבה התפקודי לצורך קבלת גמלת הסיעוד, לאחר שתעיין במסמכים רפואיים מתאריכים 5.2.13 ו- 27.11.13 של רופא המשפחה ד"ר רמזי מטאנס לפיהם המערערת זקוקה לחמצן משנת 2009 בכל ימות היממה.

על-פי האמור בפסק-הדין על הוועדה לבחון האם יש באותו מידע רפואי אודות השימוש בחמצן כדי לשנות מהניקוד שהוענק למערערת בהתייחס לכל פעולות היומיום: ניידות, הלבשה, רחצה, אכילה ושתיה, הפרשות ולרבות סעיף ההשגחה.

3.המערער טען, כי הוועדה התעלמה מהוראות פסק-הדין, לא בדקה את המערערת כדבעי, לא נתנה משקל ראוי למגבלותיה וליקויים, וכי קביעת הוועדה אינה מתיישבת עם האמור במסמכים הרפואיים.

4. מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, שבדקה את המערערת בהתאם להוראות פסק-הדין והתרשמה ממצבה התפקודי, מדרך השימוש בחמצן, והגיעה לכלל החלטה מנומקת.

5.הדיון בפני בית הדין בערעור על החלטת הועדה לעררים בענף הסיעוד מצטמצם ל"שאלה משפטית בלבד" (בהתאם להוראות סעיף 230ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, המחיל על החלטת הועדה לעררים בענף הסיעוד את הוראות סעיף 213 לחוק זה). לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

6.עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה התכנסה ביום 6.2.14, ציינה כי פסק-הדין הונח בפניה כמו גם מכתבי רופא המשפחה ד"ר רמזי מטאנס, ואיבחון של פסיכוגריאטר ד"ר אליונס מיום 15.6.13. המערערת נכלה בדיון מלווה בבתה, הגב' בשארה לביבה.

הוועדה רשמה את תלונות המערערת ובתה בפניה, וציינה לסיכום מצבה הרפואי כי רופא המשפחה מתאר במכתבו מיום 5.12.13 כי המערערת מטופלת בחמצן מ- 9/09, וכי האמור לא מופיע במסמך קודם של אותו הרופא, ד"ר מטאנס רמזי. באשר לבדיקתה הרפואית ציינה הוועדה: "הוכנסה בכסא גלגלים כשמשקפי חמצן מותקנים על האף, בעודף משקל מרכזי, ללא בצקות בגפיים, ללא סימני אי ספיקה לבבית או נשימתית. יש לציין שבנוכח משקפי חמצן באף נושמת דרך הפה בלבד, מנסה להציג תמונה חמורה יותר ממציאות כאשר מציגה כפיון בכתפיים ללא יכולתן להזיזן, בהסחת דעתה יש לראות טווחים תפקודיים בכתפיים. מציגה חולשה קיצונית בכפות ידיה ובכפות רגליה שמשתפרת עד רמה תקינה בהסחת דעתה. סרבה להציג קימה מכסא גלגלים בטענה שמפחדת ליפול. לא עקבה אחרי אצבע בבדיקה פורמלית כאשר ראייתה הינה תפקודית ועוקבת במבט מחוץ לבדיקה. לאחר הסרת משקפי חמצן החזירה אותם באופן אוטומטי בעצמה, בצורה נכונה. צלולה, שמורה קוגניטיבית".

לאחר שבחנה את האמור במכתב הפסיכוגריאטר הוסיפה הוועדה כי "יש לציין שהבת ציינה שחלק מהדברים אינה יודעת וחלק מהדברים סתרה – שימוש בחיתולים/ כסא גלגלים ורחיצת פנים וידיים".

7.באשר לתפקודה של המערערת בביצוע פעולות היומיום ציינה הוועדה:

א.ניידות – בהסתמך על ביקור הבית שם נעמדה באיטיות בסיוע הליכון והתהלכה ביציבות עם צליעה ובצעדים קטנים, ובהסתמך על דברי המערערת ובתה לפיהם המערערת מתהלכת קצת בבית עם הליכון, קבעה הוועדה כי המערערת עצמאית בניידות בתוך הבית.

ב.נפילות – הוועדה קבעה כי אינה נופלת, שכן בביקור הבית ובוועדה לא נמסר על נפילות.