פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

השופט דורי ספיבק:

1.בפנינו תביעה, בגידרה אנו מבקשים לבטל את כל החוב על סך 142,929 ₪ שיצר הנתבע לתובע בדצמבר 2010 בגין קצבת נכות מעבודה לה לא היה זכאי, חוב שמרביתו (כ-85%) קוזזה מגמלת הנכות הכללית לה היה זכאי התובע, וחלקו (23,731 ₪) כבר בוטל בהחלטת הוועדה לבחינת חובות מחודש יוני 2017, לאחר תחילת ההליכים בתיק זה.

התשתית העובדתית

2.התובע, יליד 1953, פרש מסיבות בריאותיות בשנת 1996 מעבודתו כמסגר בחברת מעליות נחושתן בע"מ. במהלך שנת 1995 הגיש התובע תביעה להכרה במחלת האסטמה שבה לקה כפגיעה בעבודה, ולאחר שזו נדחתה הגיש בשנת 1996 תביעה לבית-דין זה. ביום 16.4.01 ניתן פסק דין שבו התקבלה תביעתו (בל 1290/96 גדעון נ' המוסד לביטוח לאומי, כב' השופטת ורדה סאמט, נספח ד' לכתב התביעה).

3.המוסד לביטוח לאומי ערער על פסק הדין (עב"ל 1138/01), וביום 15.1.04 ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין בערעור, שלפיו הוחזר עניינו של התובע לבית דין זה על מנת שימנה מומחה נוסף על בסיס התשתית העובדתית הקיימת. לאחר שהמומחה הנוסף נתן את חוות דעתו, ניתן ביום 14.3.07 פסק דין שלפיו התביעה נדחתה (פסק הדין נספח ו' לכתב התביעה). התובע פנה לבית-הדין הארצי (עב"ל 314-07), אשר בפסק דין שניתן ביום 10.10.10 דחה את ערעורו (פסק הדין בערעור נספח ח' לכתב התביעה).

4.במהלך השנים והחל משנת 2001, שבה ניתן פסק הדין הראשון שבו התקבלה תביעתו, קיבל התובע קצבה בגין תאונת העבודה, רטרואקטיבית משנת 1995 שבה הגיש לראשונה את תביעתו. לאחר שניתן בשנת 2007 פסק הדין שדחה את התביעה, החל התובע לקבל קצבת נכות כללית בסך 1,294 ₪ לחודש (בהתאם להחלטה מיום 24.9.08, שהכירה בזכותו לקצבת נכות החל מיום 5.6.07, צורפה כנספח י"א לכתב התביעה).

5.ברם, מאחר שהתובע הגיש בשנת 1995 תביעה להכיר בפגיעתו כתאונת עבודה בלבד, ולא הגיש בד בבד תביעה להכרה בנכות כללית, יצר הנתבע לתובע ביום 13.12.10 חוב בסך 142,929 ₪ בגין התשלומים ששולמו לו על פגיעה בעבודה (נספח י"ד לתצהיר התובע), וזאת מבלי להכיר במסגרת חשבון עובר ושב בכך שהיה כפי הנראה זכאי לקצבת נכות כללית החל משנת 1995, לו רק היה מגיש תביעה לקבלתה בד בבד או בסמוך לאחר הגשת תביעתו בעניין פגיעה בעבודה.

6.התובע פנה לוועדת חריגים בבקשה להפחתת חובו נוכח שלילת מעמדו כנפגע עבודה והחוב שנוצר לו כתוצאה מכך (ראו מכתב בא כוחו מיום 20.8.12, שנשלח פעם נוספת גם ביום 3.3.14 (נספח יב לתצהירו). לאחר שהתובע לא קיבל כל תשובה, הגיש את התביעה שבפנינו ביום 9.3.16.

מהלך ההתדיינות

7.הנתבע הגיש כתב הגנה שבו טען התיישנות כטענת סף בדבר התיישנות, ולחלופין טען שדין התביעה להידחות לגופה. זאת, שכן לא קיימת אפשרות חוקית לשלם גמלה רטרואקטיבית מעבר ל-15 יום מהמועד הקובע. לפי הנתבע, בהינתן שדרגת אי הכושר נקבעה לתובע החל מיום 5.6.07, הרי שבדין נקבע שהיה זכאי לקצבת נכות רק מיום 3.9.07.

8.דיון מקדמי ראשון התקיים בפני חברתי כב' השופטת חנה טרכטינגוט. במהלכו, הסכים התובע, מבלי לוותר על כל טענה, לפנות באמצעות בא כוח הנתבע לוועדה למחיקת חובות. הפנייה הועברה ביום 27.2.17 (ת/1).

החלטת הוועדה למחיקת חובות נתקבלה ביום 28.6.17. במסגרתה הוחלט על ביטול מלוא יתרת חובו של התובע, שביום ההחלטה עמדה על סך 23,731 ₪ בלבד, לאחר שמרבית החוב שנוצר כבר נגבה באמצעות קיזוזים שוטפים מקצבת הנכות שלו. ההחלטה הוגשה לבית הדין ביום 9.7.17.

לאור החלטה זו, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן. דיון מקדמי נוסף התקיים בפני חברתי כב' השופטת חנה טרכטינגוט ביום 9.5.18, במהלכו הודיע הנתבע כי הוא מבקש שהות על מנת לבחון את עמדתו לאור המלצת בית-הדין להסכים לביטול מלוא חובו של התובע.

9.ביום 7.10.18 הודיע הנתבע כי הוא מסכים להחזרת עניינו של התובע פעם נוספת לוועדה למחיקת חובות, וכך נעשה. ביום 5.2.19 ניתנה החלטת הוועדה, שמפאת חשיבותה נצטטה להלן במלואה:

"1. החוב נוצר עקב התנהלות ארוכת שנים של החייב מול הוועדה הרפואיות השונות. החייב הגיש תביעה להכרה במחלת ריאות כפגיעה בעבודה. זו נדחתה ע"י המוסד ואושרה רק לאחר קבלת ערעורו של החייב בפני בית הדין האיזורי לעבודה. בדיעבד ניתן לומר כי היה מקום לקבל את בקשת המוסד לעיכוב ביצוע של פסק הדין.

2. שני מומחים רפואיים מטעם בית הדין קבעו כי אין קשר סיבתי בין המחלה לבין עבודתו של החייב. תביעה שנייה בנושא נדחתה ע"י ביה"ד האזורי לעבודה וערעורו של החייב לביה"ד הארצי נמחק. מכאן עולה כי מלכתחילה לא היה מקום להכיר במחלת הריאות כפגיעה בעבודה.

3. לאחר שהוצע לחייב הנ"ל הגיש תביעה לנכות כללית (באיחור משמעותי וללא מסמכים רפואיים בתחילה) ונמצא כמצוי בדרגת אי כושר יציגה של 65% החל משנת 2007. המחלוקת היתה לגבי תחולתה הרטרואקטיבית של דרגת אי הכושר.

4. בהתאם לחוות דעת רופא המוסד החייב איבד את כושרו להשתכר רק החל משנת 2007, ולפני כן היה מסוגל לעבודה מלאה בתנאי אוורור מלאים. לפיכך נשללה, רטרואקטיבית, זכאותו של החייב לגמלת נפגעי עבודה.

5. החוב נוצר על סך 142,929 ₪ בחודש 12.10. מרבית החוב (כ-85%) קוזזה מגמלת הנכות הכללית לה נמצא זכאי החייב, כאמור לעיל. הוועדה לבחינת חובות הורתה על ביטול סכום של 23,731 ₪ בחודש 6/17. לפיכך נכון להיום לא קיימת יתרת חוב.

6. החוב נוצר בשל מספר גורמים ביניהם מתן פסק דין שגוי ע"י ביה"ד לעבודה, דחיית בקשה לעיכוב ביצוע והגשת תביעה לנכות כללית באיחור ניכר (על אף כי התובע יודע על כך בזמן אמת).

7. לאור האמור לעיל מן הראוי לראות החוב הנ"ל כנוצר עקב טעות משותפת מצד החייב ומצד המוסד.

8. הוועדה נוהגת להורות על ביטול חוב מקורי שמשמעותו החזרת כספים בפועל לחייבים אך ורק במקרים חריגים בהם קיימת למוסד חלק משמעותי ביצירת החוב ומוכח מצב רפואי ו/או סוציו-אקונומי המצדיק זאת.

9.לבקשה זו לא צורפו כל אסמכתאות עדכניות אשר מצביעות על מצב חריג.

10. יתרה מכך, כל החלטה על ביטול כמוה כעקיפת החלטות חלוטות לעניין שיעור או תחולת הנכות ודרגת אי הכושר של החייב. למיותר לציין כי החלטות אלו אינן מצויות בתחום סמכותה של הוועדה.

11. יצוין כי החייב זכאי לגמלת נכות כללית בסך של כ- 3,200 ₪ מדי חודש, דהיינו גם דחיית הזכאות לעיל וניכוי החוב הותירו בידיו גמלה חודשית אשר מסייעת לו להתקיים.

12. לאור האמור לעיל הוועדה דוחה את הבקשה".

10.לאחר הודעה זו הועבר התיק לשמיעת ההוכחות על ידי מותב זה, כשהפלוגתא שנקבעה הינה האם בדין נוצר החוב והאם שיקולי הוועדה לבחינת חובות סבירים ונכונים. דיון הוכחות התקיים ביום 18.6.19, כשבסיומו סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

תמצית טענות הצדדים

11.התובע טוען כי לאחר שבית הדין הארצי דחה את תביעתו של התובע להכרה בנכותו כנובעת מתאונת עבודה, קיבל הודעה מהנתבע ובה החלטה על חוב שנוצר, וזאת ללא פירוט, וכי למעשה עד היום לא קיבל כל פירוט ביחס לחובו הנטען. עוד הוא טוען כי לא חלה על תביעתו התיישנות שכן אין המדובר בתובענה ביחס להחלטה של הנתבע שנתקבלה, וכי בכל מקרה לא קיבל הודעה על זכויותיו ולא ניתנה לו זכות טיעון לפני קבלת ההחלטה. בהתייחס להחלטה הראשונה של הוועדה לביטול חובות, שאליה פנו הצדדים בהתאם להמלצת בית הדין, הרי שזו נתקבלה מבלי שטענותיו נשקלו לעומק, ועל סמך טענה סתמית כי התובע לא צרף אסמכתאות, שלא נתבקשו על ידה.

הנתבע טוען כי ככל שהתובע מלין על אי קבלת ההחלטה בבקשתו לביטול חובו, שנשלחה לראשונה בשנת 2012 לנתבע, היה עליו להגיש תביעתו בתוך כשנה, כשבמקום זאת, בחר לשלוח מכתב פעם נוספת בשנת 2014, שגם בעקבותיו לא קיבל תשובה, כך שהתביעה הוגשה גם לאחר חלוף שנה ממועד זה. לטענת הנתבע עצם הגשת הבקשה לביטול החוב מהווה הודאה בקיומו ובסכומו של החוב, ועל כן יש לדחות את טענות התובע הן מחמת התיישנות והן מחמת מניעות, שכן הוא מנוע מלהעלות טענות לעצם החוב שעה שהגיש בקשה לביטולו. מעבר לכך, לעניין החלטת הוועדה לביטול חובות, התובע בחר שלא להגיש מסמכים על אף שהעבירם בעבר לוועדה, ויש לזקוף זאת לחובתו ולא לחובת הוועדה שלא עיינה במסמכים שלא העביר. התובע לא הצביע על הבדל בין מצבו בשנת 2019 לעומת 2017, כאשר הוועדה האחרונה קיבלה את החלטתה בצורה מפורטת ומאוזנת.

דיון והכרעה

12.אקדים ואומר שאין בידינו לקבל את טענת הנתבע כי דין התביעה להידחות בשל התיישנות. כפי שתיארנו בפרק תיאור העובדות מעלה, התובע פנה אל הנתבע בעניין החוב שנוצר לו בשנת 2012 (נספח י"ב לתביעתו), חודשים ספורים לאחר שנמסרה לו האזהרה בפני עיקול החוב, וביקש את ביטולו. למרות פניה זו, ולמרות תזכורת שנשלחה בעניין, לא נשלח לתובע כל מכתב תשובה, ולכן צודק התובע כי יכול היה להניח כי העניין בטיפול, ו"מרוץ ההתיישנות" לעניין הגשת תביעה לבית-הדין טרם החל. נוסיף, בבחינת למעלה מהנדרש, כי אפילו היינו מניחים כי תקופת ההתיישנות חלפה, הרי שבנסיבות המיוחדות של המקרה קיימים טעמים המצדיקים את הארכת התקופה (ראו: עב"ל 33351-11-12 דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.17); עב"ל 59462-12-15 מאלו נ' המוסד לביטוח לאומי (24.8.18)), ובהם סיכויי התביעה, העובדה שברור שהתובע לא זנח את תביעתו לאורך השנים, העובדה שהנתבע היה אמור ליתן לתובע זכות טיעון לפני יצירת החוב – ראו דיון בנקודה מהותית זו להלן – וכן העובדה שהנתבע עצמו הסכים במהלך ההתדיינות לדון מחדש, במסגרת הוועדה לביטול חוב, בעניינו של התובע, ואף קיבל החלטה בדבר ביטול חלק של החוב שנוצר לתובע.

13.לגופה של המחלוקת שבין הצדדים – צודק הנתבע בטענתו כי במקרה שלפנינו, לאור פסקי הדין החלוטים שניתנו בעניינו של התובע, הוא לא היה זכאי לקצבת הנכות מהעבודה שקיבל, והיה מקום ליצור לו חוב עקב כך (ראו: סעיף 312 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995). עם זאת, למוסד שיקול דעת רחב בעניין, הנתון לביקורתו השיפוטית של בית-דין זה, הן מבחינה מהותית והן בכל הנוגע להליך המינהלי שנערך קודם לקבלת החלטה על יצירת חוב (עב"ל 233/98 סבג נ' המוסד לביטוח לאומי (22.8.00); עב"ל 40921-03-14 בר לבב נ' המוסד לביטוח לאומי (21.3.17)). וכך קבע בית-הדין הארצי לאחרונה בעניין זה (עב"ל 65145-05-16 אבידר נ' המוסד לביטוח לאומי (7.7.19, כב' השופטת לאה גליקסמן):

"בטרם קבלת ההחלטה על שלילה רטרואקטיבית של גמלה והיווצרות חוב, ובטרם נקיטת הליכים לגביית תשלומים ששולמו למבוטח ביתר, לרבות קיזוז וניכוי על פי סעיפים 312 ו- 315 לחוק (או מכוח כל הוראה אחרת), על המוסד ליתן למבוטח זכות טיעון, ולאפשר למבוטח להעלות טענותיו לעניין עצם היווצרות החוב – האם אכן המבוטח חב כספים למוסד; לעניין עצם גביית החוב –האם יש מקום כי המוסד יוותר על גביית החוב, במלואו או בחלקו; ולעניין אופן ניכוי/קיזוז החוב – שיעור הסכום שינוכה מדי חודש מהגמלה השוטפת של המבוטח, וחיוב המבוטח בהפרשי הצמדה וריבית".

כן ראו: עב"ל 31278-09-16 אלפונס נ' המוסד לביטוח לאומי (16.4.19).

14.במקרה שלפנינו, אין מחלוקת כי לאחר שהוועדה לביטול חובות התכנסה ביום 26.6.17 ודנה בעניינו, לאחר פתיחת ההליכים בתיק זה, היא מצאה כי אכן יש מקום לבטל באופן מלא את חובו של הנתבע. ברם החלטה זו לא היתה מנומקת, כך שלא ניתן להתחקות כלל אחר הלך מחשבתה של הוועדה, ואין לנו אלא להניח כי זו הביאה בחשבון בקבלה החלטה זו שורה של שיקולים, ובהם את מצבו הבריאותי והכלכלי הקשה של התובע, את התמשכות ההליכים בבית-דין זה שלא באשמתו של התובע, את העובדה שלא מדובר בחוב שנוצר עקב התנהלות בחוסר תום לב של התובע, וכן את העובדה שככל שהיה מקדים ומגיש תביעה לקצבת נכות כללית, במקביל לתביעתו לנכות מעבודה, כי אז היה כפי הנראה היה זכאי לה במועד מוקדם הרבה יותר מהמועד שבו קיבלה בפועל, ולא היה נוצר לו חוב כלל, או שהיה נוצר לו חוב קטן בהרבה.

אלא מאי? העובדה שהוועדה התכנסה רק בשנת 2017, גרמה לכך שחלק גדול של החוב שנוצר לתובע בשנת 2010 כבר נגבה ממנו, באמצעות קיזוז של כ- 800 ₪ מקצבתו מדי חודש, החל משנת 2010 ועד שנת 2017. הוועדה בהחלטתה הנוספת משנת 2019, נמנעה מלתקן פגם זה ולהשיב לתובע את שקוזז ממנו. בכך, לדעתי, יתכן שנתפסה הוועדה לטעות, ומכל מקום היא פעלה בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם כללי הצדק הטבעי, הסבירות והמידתיות, שהרי אין זה סביר שהתובע יינזק ממחדליו של הנתבע, ובכלל זה שייתכן שלא יידע אותו בזמן אמת על זכותו לפנות לוועדה לביטול חובות, ומכך שגם כאשר פנה – בשנת 2012 ושוב בשנת 2014 – נותרו פניותיו ללא מענה, עד לכינוס הוועדה בשנת 2017.

15.כיצד היה על הוועדה לפעול עם התכנסותה בסופו של דבר? לדעתי, בראש ובראשונה היה על הוועדה לבצע חישוב תיאורטי של הגמלה שהיתה משתלמת לתובע, בנכות כללית, אילו היה מגיש את תביעתו בד בבד עם הגשת התביעה לנכות בעבודה (ואדגיש שבמקרה הלא-טיפוסי שלפנינו, להבנתי, היו לנתבע את כל הנתונים לצורך ביצוע חישוב שכזה, שכן התובע עבר ועדות רפואיות לצורך קבלת קצבת נכות בעבודה). חישוב שכזה היה נדרש על מנת שיהיה בפני הוועדה, בטרם קבלת ההחלטה הסופית, הנתון בדבר הנזק האמיתי שנגרם לתובע כתוצאה מכך שלא הגיש תביעה לנכות כללית בד בבד עם הגשת התביעה לנכות בעבודה. בהינתן שהוועדה עצמה הגיעה למסקנה שכפי הנראה קיימת אחריות משותפת – לתובע כמו גם לנתבע – לכך שתובע לא הגיש תביעה לנכות כללית במועד מוקדם יותר, הרי שבהחלט יתכן שהנתון החסר הזה היה מאפשר לוועדה לנהוג ביתר גמישות עם התובע, דהיינו לבטל חלק גדול יותר, או אולי אפילו את כל החוב שנוצר לתובע (הכוונה לאותו חלק של החוב שקוזז, להבדיל מהחוב שנותר בשנת 2017, ובוטל במלואו על ידי הוועדה). פגם נוסף נפל לדעתי בהחלטת הוועדה בכך שהוועדה טענה כי התובע הגיש את תביעתו לגמלת נכות באיחור ניכר, על אף ש"יודע על כך בזמן אמת" – אך הוועדה לא פירטה בהחלטתה כיצד ומתי בדיוק, קודם לשנת 2010, יודע התובע על כך שהוא זכאי להגיש תביעה לגמלת נכות.

16.מהו הסעד הראוי במקרה שכזה? כפי שנפסק בעניין אבידר, דרך המלך ככלל במקרים שכאלה הינה החזרת עניינו של המבוטח לוועדה לביטול חובות, על מנת שתרפא את הפגמים עליהם עמדנו, תשמע את המבוטח מחדש ותקבל מחדש החלטה, וככל שתתקבל דעתי, כך ייעשה.

אבהיר, כי על הוועדה לבצע את החישוב לפי ההסבר המפורט בסעיף 15 לפסק דין זה, ולאורו, כמו גם לאור בדיקה שתערוך בשאלה האם ומתי יודע התובע על ידי הנתבע על כך שנכון יעשה אם יקדים ויפנה בבקשה לקצבת נכות, ולאור שאר השיקולים הרלוונטיים, לקבל החלטה חדשה.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

נציגת הציבור סיגל רונן כץ:

1. לאחר שעיינתי בחוות דעתו של חברי השופט ספיבק. אף אני כמותו סבורה שנפל פגם בהחלטה הוועדה, אך לדעתי אין צורך בהחזרת הדיון לוועדה. להלן אסביר מדוע.

2. כפי שציין אב בית הדין, כב' השופט ספיבק, צודק הנתבע בטענתו כי במקרה שלפנינו, לאור פסקי הדין החלוטים שניתנו בעניינו של התובע, הוא לא היה זכאי לקצבת הנכות מהעבודה שקיבל, והיה מקום ליצור לו חוב עקב כך.

3. סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, מקנה לנתבע שיקול דעת שלא לגבות את מלוא החוב או את חלקו במקרים המתאימים וזאת "בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ונסיבות הענין".

4. כמצוין, בפסק דינו של כב' השופט ספיבק: "בטרם נקיטת הליכים לגביית תשלומים ששולמו למבוטח ביתר, לרבות קיזוז וניכוי על פי סעיפים 312 ו315 לחוק (או מכוח כל הוראה אחרת), על המוסד ליתן למבוטח זכות טיעון" (עב"ל 65145-05-16 אבידר נ' המוסד לביטוח לאומי (7.7.19, כב' השופטת לאה גליקסמן).

5. במקרה שלפנינו הנתבע לא רק שמעל בחובתו ולא נתן לתובע זכות טיעון טרם החלטתו לנכות את סכום החוב שנוצר לתובע מקצבת הנכות לה היה זכאי התובע, אלא בנוסף התעלם הנתבע פעמיים ממכתביו של ב"כ התובע ומפנייתו לוועדת חריגים בבקשה להפחתת חובו של התובע (ראו מכתב בא כוחו מיום 20.8.12, שנשלח פעם נוספת גם ביום 3.3.14, נספח יב לתצהירו).

6. רק ביום 28.6.2017, דנה הוועדה למחיקת חובות בעניינו של התובע ושמעה את טענותיו. הוועדה, אשר בניגוד לדין לא נימקה את החלטתה, החליטה על ביטול מלוא יתרת חובו של התובע, שביום ההחלטה עמדה על סך 23,731 ₪ בלבד, לאחר שמרבית החוב שנוצר כבר נגבה באמצעות קיזוזים שוטפים מקצבת הנכות של התובע.

7. בעקבות דיון בבית דין זה, הסכים הנתבע להחזרת עניינו של התובע פעם נוספת לוועדה למחיקת חובות, ובהחלטתה מיום 05.02.19, דחתה הוועדה את בקשתו של התובע לבטל את החוב המקורי ולהחזיר לו בפועל את הכספים שנוכו, בין היתר היות ועל פי מדיניות הנתבע ביטול חוב מקורי יעשה על פי קריטריונים מחמירים יותר "אך ורק במקרים חריגים בהם קיימת למוסד חלק משמעותי ביצירת החוב ומוכח מצב רפואי ו/או סוציו-אקונומי המצדיק זאת".

8. במחדליו אלו, שעה שהנתבע נמנע מלתת לתובע את זכות הטיעון טרם החלטתו לנכות את כספי החוב מקצבת הנכות לה זכאי התובע, ובהתעלמותו מפניותיו החוזרות ונשנות של התובע לוועדת חריגים בבקשה להפחתת חובו, פגע הנתבע בתובע. סביר להניח שלו היה הנתבע שוקל את טענותיו של התובע טרם החלטתו לנכות את כספי החוב, או לפחות בשנת 2012, עת פנה התובע לראשונה בבקשה לוועדת חריגים, היה הנתבע נכון למחוק חלק גדול יותר מהחוב, שכן גובה החוב שנוכה בפועל עד אותה עת היה נמוך יותר ויתרת החובה שהיתה נמחקת היתה גדולה יותר:

" בהקשר זה נציין כי ככל שעניינו של המבוטח הגיע לדיון לפני הוועדה לבחינת חובות לאחר שנגבה החוב, כולו או חלקו, בשל הפרת זכות הטיעון של המבוטח ואי יידוע המבוטח במועד על זכותו להגיש בקשה לבחינת חובות, לא ניתן לשקול את העובדה כי החוב נגבה בפועל לחובת המבוטח. מהאמור לעיל עולה איפוא כי מתן זכות טיעון בפני הוועדה לבחינת חובות בדיעבד, זמן רב לאחר שהחל ניכוי החוב בפועל ולאחר שחלק הארי של החוב נוכה בפועל, פגע במערערת, שכן בשל העובדה שההליך התנהל בדיעבד, בקשתה בנוגע לאותו חלק של החוב שכבר נוכה נדונה על יסוד קריטריונים מחמירים יותר, ויש אפשרות סבירה כי כתוצאה מבחינת עניינה במועד מוקדם יותר היה נמחל שיעור גבוה יותר מהחוב." (עב"ל 65145-05-16 אבידר נ' המוסד לביטוח ,שם פסקה 53.2).

9. בפס"ד אבידר מפרט בית הדין הארצי את הפרמטרים המצויים בנהלי הנתבע לגביית חוב וביניהם: מידת האשמה של החייב או המוסד לביטוח לאומי ביצירת החוב, הכנסות התא המשפחתי של החייב, משך הזמן בו שולמה הגמלה השגויה - ככל שהתקופה עבורה שולמה הגמלה שלא כדין ארוכה יותר, כך אחוזי אי גביית החוב יהיו גבוהים יותר ומשך הזמן שחלף ללא טיפול בחוב. כמו כן מוסיף בית הדין שיקולים נוספים:

"מבלי להתיימר למצות, על המוסד לשקול, לצד נסיבות היווצרות החוב ואחריות המבוטח להיווצרות החוב (ראו סעיף 34.1 לעיל) בין היתר, את מידת תלותו של המבוטח בגמלה המשולמת לו על ידי המוסד והשלכות הפחתת הגמלה על יכולתו של המבוטח לספק לעצמו את צרכי המחייה השוטפים והחיוניים; המצב הרפואי של המבוטח ובני משפחתו והשלכותיו (כגון - עלות חודשית של טיפולים רפואיים ותרופות); גילו של המבוטח; נסיבות משפחתיות מיוחדות ו/או חריגות של המבוטח; שיקולים רלוונטיים אחרים, שהועלו על ידי המבוטח." (פסק דין אבידר, פסקה 44 ).

10. לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את כל הפרמטרים, אני סבורה שסירובה של הוועדה למחיקת חובות לבטל את החוב המקורי של התובע ולהחזיר לו בפועל את הכספים שנוכו אינה עומדת במבחן הסבירות והצדק ודינה להתבטל, מהנימוקים הבאים:

א.החוב לא נוצר באשמת התובע, והתובע פעל בתום לב למיצוי זכויותיו. התובע הסתמך על פסיקת בית הדין לעבודה מיום 16.04.01 שקיבלה את תביעתו להכרה בתאונת עבודה, פסיקה אשר התהפכה והפכה למצער לחלוטה רק בשנת 2010.

ב. הנתבע לא הוכיח את טענתו כי יידע את התובע, עוד קודם לשנת 2007, כי עליו להגיש גם תביעה לנכות כללית ובכך להימנע מהמציאות בה נוצר לו חוב עקב הקביעה בדיעבד שהוא אינו זכאי לנכות מהעבודה .

ג. כפי שציינתי קודם בהרחבה הנתבע במחדליו, שעה שנמנע מלתת לתובע את זכות הטיעון טרם החלטתו לנכות את כספי החוב ומהתעלמותו מפניותיו החוזרות ונשנות של התובע לוועדת חריגים בבקשה להפחתת חובו, גרם לכך שרוב החוב קוזז, והסיכויים למחיקת יתרת חוב גדולה יותר, קטנו.

ד.יתרה מזו בסעיף 7 להחלטתה מיום 05.02.19 ציינה הוועדה למחיקת חובות כי מן הראוי לראות החוב הנ"ל כנוצר עקב טעות משותפת מצד החייב ומצד המוסד. למרות שאליבא הנתבע מדובר בטעות משותפת נשאלת השאלה מדוע החליטה הוועדה שעל התובע לשאת בעלות של כ -85% מהחוב , ואילו הנתבע בעלות של כ- 15% בלבד מהחוב?

ה. משך הזמן בו שולמה הגמלה השגויה היה ארוך מאוד, במשך כ 15 שנה. אליבא נהלי הנתבע, ככל שהתקופה עבורה שולמה הגמלה שלא כדין ארוכה יותר, כך אחוזי אי גביית החוב יהיו גבוהים יותר.

ו. התובע , יליד 1953, סובל מנכות עקב מחלת ריאות ממושכת, הוא אינו עובד במשך שנים ומתקיים בדוחק מקצבאות הביטוח הלאומי.

ה. התובע כבר ניזוק מכך שהגיש בהתחלה רק תביעה להכרה בנכות מהעבודה , שכן סביר להניח שאילו היה מגיש כבר בשנת 1995 תביעה לנכות כללית היתה תביעתו מתקבלת והתובע היה זכאי לגמלה גבוהה יותר מהגמלה שקיבל.

11. לאור כל האמור, לדעתי עלינו לקבל את התביעה באופן מלא, דהיינו להורות לנתבע להחזיר לתובע את כל כספי החוב שנוכו מקצבת הנכות. כמו כן, הייתי פוסקת כי על הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

נציג הציבור אבינועם בן יוסף:

לאחר עיון בחוות הדעת של חבריי למותב, הריני לצרף את דעתי לדעתה של חברתי נציגת הציבור רונן-כץ.

לסיכום

על דעת רוב חברי המותב, וכנגד דעתו החולקת של אב בית הדין כב' השופט ספיבק, הוחלט לקבל את התביעה באופן מלא, דהיינו להורות לנתבע להחזיר לתובע את כל כספי החוב שנוכו מקצבת הנכות שלו, וכן לשלם לו הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי בירושלים. ערעור יש להגיש לא יאוחר מ- 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ט, (13 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.