ב"ל 20468-05-14.20 נובמבר 2014

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 27.4.14 (להלן – הוועדה).

2.למערער נקבעו בשנת 1999 10% נכות בגין טנטון תמידי לפי פריט ליקוי 72(4)ד II לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות).

לאחר שהמערער הגיש תביעה להחמרת מצב קבעה ועדה רפואית ביום 23.12.13 כי למערער 19% נכות, כך שנוספו לאחוזי הנכות בגין טנטון 10% נכות בגין ליקוי שמיעה. בקביעתה זו התחשבה הוועדה מהדרג הראשון בתוצאות בדיקת שמיעה מיום 15.9.13 אשר לדברי הוועדה (סעיף לפרוטוקול "מראה על ליקוי תחושתי עצבי קל לאורך תדרי דיבור עם סף שליטת דיבור של 30 DB בשתי האוזניים וירידה נוספת בטונים הגבוהים".

על החלטה זו הגיש המשיב ערר, מכוחו התכנסה הוועדה נשוא הערעור.

בערר נטען כי "לדעת המוסד גרגת הנכות לפי סעיף 72(1) נקבעת על סמך מרכיב תחושתי עצבי ולא על סמך מרכיב הולכתי. אי לכף, על הוועדה היה לקבוע את דרגת הנכות בגין ליקוי השמיעה לפי סף שמיעה בשיעור של 20 ד"צ ולכן דרגת הנכות המתאימה לסף זה היא בשיעור של 0% ולא 10% כפי שהוועדה קבעה. הוועדה לעררים מתבקשת לקבוע את מידת התאמת הממצאים הרפואיים לאחוזי הנכות שיש לקבוע לתובע ולפסוק בהתאם".

3.ביום 16.2.14 התכנסה הוועדה נשוא הערעור לישיבתה הראשונה. במועד זה העומדו בפניה, בין השאר, אישור החמרת מצב וכן איבחון אודיולוגי מיום 15.9.13. בסעיף 21 לפרוטוקול ישיבה זו צוין כי "בתיקו מעקב בדיקות שמיעה משנת 1989, כאשר הבדיקה האחרונה היא מ- 27/10/13, בדיקת סיקור. הבדיקה המקצועית האחרונה היא מ- 15/9/13 ובה ירידה חושית עצבית בטונים הגבוהים כאשר בטונים של דיבור ישנו פער הולכתי קטן של כ- 10 ד"ב עם ממוצע השמיעה בתדרי הדיבור בהולכת עצם של 20 ד"ב משני הצדדים".

בשלב זה, עצרה הוועדה את הדיון לצורך קבלת בדיקת שמיעה נוספת, וכפי שצוין בסעיף 23 לפרוטוקול ישיבה זו "כדי לוודא את רמת שמיעתו האמיתית בתדרי הדיבור הוועדה מבקשת בדיקת שמיעה במכון אחר, כולל מענים קוכלאריים. עם קבלת הבדיקה תסכם הוועדה את הדיון בהעדר הנפגע".

4.ביום 27.4.14 התכנסה הוועדה לישיבתה המסכמת, והונחה בפניה בדיקת שמיעה מיום 18.3.14. לאחר עיון בה קבעה הוועדה "נוספה לתיקו בדיקת שמיעה מ- 18/3/14 ובה שמיעה בגדר הנורמה בתדרי הדיבור עם ירידה חושית עצבית החל מתדר 2000 הרץ. ממוצע השמיעה בתדרי הדיבור בהולעת עצם 13 ד"ב מימין ו- 18 ד"ב משמאל. באותה בדיקה ביצעו גם כן בדיקת מענים קוכלאריים ונמצאה מימין עד 2000 הרץ ומשמאל עד 3,400 הרץ מה שמצביע על כך שבתדרי הדיבור שמיעתו בגדר הנורמה".

הוועדה סיכמה כי היא מקבלת את הערר וקובעת כי נכותו של המערער בגין ירידה בשמיעה מצדיקה קביעה של 0% נכות לפי פריט ליקוי 72(1)א1, וכי אין החמרה במצבו.

מכאן הערעור שלפני.

5.לטענת המערער, הוועדה הסתפקה בהתיטיחסות לבדיקת שמיעה אחת בלבד ולא התייחסה לכל בדיקות השמיעה הקיימות בתיק לרבות זו עליה הסתמכה הוועדה מהדרג הראשון כמו גם לזו שצורפה לתביעה להחמרת מצב. בנסיבות אלה היה על הוועדה לדון בתוצאות כלל הבדיקות ולהסביר מדוע היא מעדיפה בדיקה אחת על רעותה.

6.מנגד טוען המשיב, כי הוועדה התייחסה הישיבתה הראשונה לבדיקת השמיעה עליה הסתמכה הוועדה מהדרג הראשון, וכי הוועדה רשאית להעדיף את הבדיקה המאוחרת, העדכנית והטובה יותר.