פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעה להכרה באירוע לבבי כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובע יליד 1958, עבד במועדים הרלוונטיים לתביעה כשומר ואב בית בבניין עיריית שדרות.

    

2. לטענת התובע, ביום 9.12.2020 בשעה 09:30-10:00 לערך בבוקר נקלע התובע לוויכוח קולני וסוער עם שתי פונות, אם וביתה, אשר הגיעו לאגף הרווחה בעירייה והתעקשו להיכנס למרות שלא התקיימה באותו יום קבלת קהל. השיח בין הצדדים התדרדר למהומה שהתרחשה בקומת הכניסה לאגף, ובמסגרתה הטיחו הצדדים האחד כלפי משנהו צעקות ואיומים. הפונות צרחו וקיללו את התובע ואיימו שהן יתלוננו עליו לשר הרווחה ולראש העירייה על רקע סירובו להכניס אותן לבניין העירייה. על אף שהתובע ידוע בסבלנותו הרבה ובנועם הליכותיו, נוכח עצמת הצרחות והאופן המבזה והמשתלח של הפונות כלפיו, התובע נגרר למהומה והחל גם הוא צועק על הפונות. התובע היה נרגש, פניו האדימו והוא החל להזיע בפניו. בשלב זה הגיעה למקום גב' קטי בלולו, מזכירת אגף הרווחה, אשר ניסתה להרגיע את הרוחות. לאחר שהפונות עזבו את המקום גב' בלולו ניסתה להרגיע את התובע והביאה לו כוס מים, ישבה לידו וביקשה ממנו לנשום ולהירגע. בחלוף כ- 15-20 דקות התובע אמר לגב' לגבי בלולו כי הוא אינו מרגיש טוב וכי הוא חש "שריפה" בבית החזה. לטענת התובע, הוא חשב שמדובר בצרבת שנגרמה לו כתוצאה מהכעס והצעקות. על פי הצעתה של גב' בלולו ובנוכחותה, התקשר התובע לרופא המשפחה ונקבע לו תור למחרת היום. בשעות אחר הצהריים, כשלא חל שיפור במצבו, פנה התובע לטיפול רפואי דחוף ב"טרם", ושם הוחלט לפנותו לבית החולים עם אבחנה שמדובר באירוע לבבי. לאור האמור, לטענת התובע יש להכיר באירוע בעבודה כאירוע חריג שבעקבותיו לקה התובע בליבו, ולחילופין למנות מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי.

    

3. לטענת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), התובע לא הוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה. האירוע אותו מתאר התובע כאירוע חריג הוא למעשה אירוע שגרתי בעבודה בשל אופי העבודה והאוכלוסייה עמה בא התובע במגע, ואף האם וביתה אשר עימם היה התובע מעורב בוויכוח מוכרות לתובע ושייכות לאוכלוסייה עמה הוא בא במגע יומיומי. התובע עצמו לא ראה באירוע כאירוע חריג בזמן אמת ודיווח על האירוע באיחור רב. כמו כן, גם מהמסמכים הרפואיים בסמוך לאירוע עולה כי התובע לא קישר בין האירוע בעבודה לאירוע הלבבי, עובדה נוספת אשר מחזקת את הטענה כי אין מדובר באירוע חריג. בנסיבות אלה, לטענת המוסד, התובע לא הוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה ויש לדחות את התביעה מבלי להידרש למינוי מומחה רפואי.

    

   דיון והכרעה

    

4. בסעיף 79 לחוק הוגדרה תאונת עבודה כך: "תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

    

5. על פי ההלכה הפסוקה, בתאונה אשר נגרמה כתוצאה מגורמים שאינם נראים לעין חל מבחן "האירוע החריג", לפיו "יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה שהינו בלתי שגרתי לעובד אשר התרחש עובר לקרות אירוע הפגיעה הגופנית. מדובר באירוע אשר יכלול הפעלת מאמץ פיזי מיוחד, דחק נפשי, מתח או התרגזות יוצאת דופן שהעובד אינו מורגל בה בעבודת היום יום שלו" (עב"ל (ארצי) 24894-10-21 עובד גוהר - המוסד לביטוח לאומי (מיום 15.6.2022); עב"ל 32691-06-10 (ארצי) אליהו דהן - המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן (מיום 19.6.2012)).

    

6. עוד נפסק כי חריגותו של אירוע נבחנת באופן סובייקטיבי ביחס למבוטח הספציפי, כך שגם אם סביר להניח כי אירוע מסוים לא יחווה על ידי רוב אנשים כחריג, אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי מבחינת המבוטח הספציפי אותו אירוע יהווה אירוע חריג. עם זאת, גרסתו של המבוטח צריכה להיבחן גם בשים לב לראיות אובייקטיביות שקיימות או נעדרות לצורך הערכת גרסת המבוטח (עב"ל (ארצי) 18610-05-16 משה סידי - המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.9.2017)).

    

7. בית הדין הארצי לעבודה עמד לאחרונה על ההבחנה בין מאמץ גופני חריג לדחק חריג. לעניין זה נפסק, כי כאשר מבוקש להוכיח כי אירוע הלב נגרם כתוצאה של דחק חריג, על המבוטח להוכיח במאזן ההסתברויות קיומו של אירוע יסוד שאירע עקב העבודה בעבודה, וכן כי אותו אירוע יסוד גרם לו לדחק חריג. לעניין היקף הדרישה הראייתית להוכחת דחק חריג, נפסק כי נדרשות ראיות אובייקטיביות להוכחת חריגות הדחק וככלל לא די לעניין זה בעדות המבוטח. בצד זאת נקבע כי "ככל שחֲרִיגוּת אירוע היסוד שהוכח קיצונית יותר, כך ניתן יהיה להקל בהיקף הדרישה לראיות אובייקטיביות, אשר יעידו על הדחק החריג שנגרם למבוטח בעקבות אירוע היסוד" (עב"ל (ארצי) 25208-01-23 חוסני מסארווה – המוסד לביטוח לאומי (מיום 20.5.2024)).

    

8. אם קיים ספק בדבר חריגות האירוע, אך הוכחה סמיכות זמנים הנדרשת בין האירוע בעבודה לאירוע הלבבי, יש למנות מומחה יועץ רפואי, על מנת שלא לנעול את דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין הפגיעה הגופנית בה לקה המבוטח (עב"ל (ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין – המוסד לביטוח לאומי (מיום 23.7.2014); עב"ל (ארצי) 27065-05-15 מישה ציונוב – המוסד לביטוח לאומי (מיום 21.2.2016)).

    

9. מן הכלל את הפרט – לאחר שבחנו את טענות הצדדים, העדויות ושאר הראיות אשר הונחו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובע הוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה. הוכחו לפנינו הן אירוע יסוד חריג בעבודה – קיומו של וויכוח קולני וחריג בעבודה, והן דחק והתרגזות חריגה של התובע כתוצאה מהוויכוח.

    

10. ראשית נציין, כי עדותו של התובע לפנינו הייתה עקבית ומהימנה ותואמת את גרסתו בהודעה שמסר לחוקר המוסד. כמו כן, עדותו של התובע נתמכת בעדותה של גב' קטי בלולו מזכירת אגף הרווחה בעירייה, אשר הייתה עדת ראייה לאירוע החריג ולמצבו של התובע לאחריו.

     

11. מסיכומי המוסד עולה כי המחלוקת היא בשאלה האם מדובר באירוע חריג או באירוע שגרתי, בעוד שהמוסד אינו חולק בסיכומיו על עצם קיומו של הוויכוח בעבודה. משכך, איננו נדרשים להרחיב בעניין זה. נציין רק בתמצית רבה כי מצאנו את גרסתו של התובע בנוגע לוויכוח הקולני שהתרחש ביום 9.12.2020 כאמינה ועקבית. כאמור, עדותו של התובע נתמכת גם בעדותה של גב' בלולו אשר הייתה עדת ראייה לאירוע. בהודעתה של גב' בלולו בפני חוקר המוסד היא גם ציינה את זהותן של שתי הפונות אשר התווכחו עם התובע באותו בוקר, וחוקר המוסד אישר את זהות הפונות בבדיקה שערך במערכות המוסד (נ/4).

     

12. אשר לחריגותו של הוויכוח – איננו מקבלים את טענת המוסד כי מדובר באירוע שגרתי בעבודתו של התובע נוכח אופי עבודתו וסוג האוכלוסייה הפונה לאגף הרווחה בעירייה. התובע העיד לפנינו כי היו מקרים קודמים בהם הגיעו עבריינים לעירייה: "היו מקרים עם עבריינים אבל איתם אני לא מתעסק. אני מזמין משטרה ולא מתעסק" (ע' 5, ש' 17), וכי ביחס לפונות הוא מצא לנכון לטפל בעניין בעצמו ולא להזמין משטרה מאחר שמדובר ב"אנשים מסכנים" וכי להזמין להן משטרה "זה לא שייך" (ע' 8, ש' 1). עוד העיד התובע שאמנם האוכלוסייה המגיעה לאגף הרווחה היא לא קלה, אך ההתנהגות של הפונות באותו יום הייתה חריגה גם ביחס לאוכלוסייה זו:

     

    "ש. התנהגות כמו של הגברת הזאת שאני מבינה שהאוכלוסייה שאתם מקבלים היא לא קלה, כמו שאמרת מקללים.

    ת. זה היה מעל הנורמה.

    ש. מה?

    ת. צעקות, קללות, איומים. זה מוציא אותך מדעתך.

    ש. אתה אומר גם איומים, מה זה איומים?

    ת. שהיא תתקשר לשר הרווחה, תתלונן עליי שיפטרו אותי.

    ש. אתה מבין שזה לא דבר שהוא התקיים מתישהו שמדובר בבן אדם שכה מביע את הכעס שלו אז מה חריג פה לעומת האוכלוסייה שפונה אליכם?

    ת. מה זאת אומרת את צריכה לעמוד מולם ולהתמודד עם המצבים האלה. זה היה מצב מאוד חריג. לא קרה לי מקרה כזה מאז שאני עובד באגף הרווחה במשך 4 שנים לא היה לי מצב כזה" (ע' 5, ש' 21-32).

     

13. העובדה שמדובר באירוע חריג בעבודתו של התובע נתמכת גם בעדותה של גב' בלולו, אשר העידה כך:

     

    "ש: בסעיף 7 לתצהיר שלך, את אומרת שהתפתחה מהומה, שהגברת גם איימה שתפנה לראש עירייה, שתפנה שיפטרו אותו וכולי וכולי,

    ת.: גם לשר הרווחה, כן.

    ש.: אז היא...

    עוה"ד קנפו-לוי: היא משיבה, שתפנה לשר הרווחה...

    ת.: כן, לשר הרווחה שיפטרו אותו, זה היה מהומה, זה היה משהו לא רגיל, מאד חריג.

    עוה"ד קנפו-לוי: רגע, רגע.

    ש.: הבנתי, אז אם הגברת הזאת הספציפית, היא מוכרת לכם, וההתנהגות שלה היא מוכרת לכם, אז מה היה לא רגיל? בהתנהגות שלה?

    ת.: זה היה, קודם כל לא היתה קבלת קהל והיא רצתה להיכנס בכוח, ואמרנו לה שאי אפשר להיכנס, וזה היה...התפרצה וקיללה ואיימה וכל מיני, משהו שזה לא רגיל, זה היה משהו ממש חריג, עם צרחות, עם צעקות, שממש היה צריך להזיז אותה מהמקום.

    ש.: וזאת היא היחידה שהיא מתנהגת ככה? שאם לא נותנים להיכנס? שכל היתר אוכלוסייה הם עומדים בשקט?

    ת.: לא, יש אירועים, אבל לא משהו חריג כמו שהיה באותו יום."

     

14. לאור עדויות אלה, שוכנענו כי על אף שהתובע נדרש במסגרת עבודתו כשומר בניין העירייה לטפל באירועים שונים ולעיתים מורכבים, אירוע הוויכוח עם הפונות לאגף הרווחה ביום 9.12.2020 היה חריג בכל קנה מידה, לרבות ביחס לעבודתו השגרתית של התובע.

     

15. כמו כן, הוכח לפנינו כי כתוצאה מהוויכוח בעבודה נגרם לתובע דחק חריג אשר התבטא בצעקות מצד התובע כלפי הפונות ובכעס והתרגזות של התובע, וכי בסמוך לאירוע החריג החל התובע לחוש תחושת צרבת בחזה. בעניין זה העיד התובע כך:

     

    "יש צעקות ויש צעקות. לשאלת בית הדין איך הגבתי לצעקות אני משיב שזה הוציא אותי מדעתי. אני אדם דתי ולא מדבר לשון הרע. אמרתי להם לכו לעזאזל ולכו קיבינימט ותעשו מה שאתם רוצים. זה הוציא אותי מדעתי. ירדתי לרמה שלהם. לשאלת בית הדין גם אני צעקתי (ע' 8, ש' 29-32).

     

16. עוד העיד התובע כי כעשרים דקות לאחר שהפונות עזבו את המקום, הוא נכנס למשרד של גב' בלולו ואמר לה שהוא לא מרגיש טוב וכי הוא מרגיש צריבה בחזה (ע' 7, ש' 15-18).

     

17. גם בעניין זה עדותו של התובע נתמכת בעדותה של גב' בלולו. גב' בלולו העידה לפנינו כי כשהיא ירדה למקום האירוע היא ראתה שהתובע נסער וכי "הוא היה אדום, הוא היה ממש כזה בסערת רגשות" והיא לא ראתה אותו במצב כזה בעבר (ע' 10 ש' 36 – ע' 11 ש' 5). עוד אישרה גב' בלולו בעדותה כי לאחר האירוע התובע נכנס למשרד שלה והיא הביאה לו כוס מים על מנת שיירגע, והתובע אמר לה שכואב לו ושהוא לא מרגיש טוב (ע' 8, ש' 37-38).

     

18. אכן התובע אישר בחקירתו הנגדית כי בזמן אמת הוא לא קישר בין הוויכוח בעבודה לאירוע הלבבי, וכאשר הוא פונה לבית החולים הוא התלונן על צרבת (ע' 8, ש' 33-34). כמו כן, גם הדיווח של התובע למעסיקו על תאונת עבודה היה באיחור. אולם, בשים לב לאופי הפגיעה ולמצבו הרפואי של התובע, בשילוב העובדות שהוכחו לפנינו כמפורט לעיל, אין בדיווח המאוחר כדי לסתור את קיומו של האירוע החריג בעבודה.

     

19. מעיון בתיק המוצגים ניכר כי החלטת המוסד לדחיית התביעה התקבלה בעיקרה נוכח התייחסותו של מר שמעון ביטון ממונה הבטיחות של העירייה מיום 27.3.2021, בה המליץ מר ביטון שלא להכיר באירוע כתאונת עבודה (נ/3). במסמך זה כתב מר ביטון כי תמוהה בעיניו הצהרתה של גב' בלולו ביחס לאירוע, וכי בתשאול שהוא ערך לתובע הוא לא ציין כי היה לו דין ודברים עם אדם כלשהוא. מאחר שכאמור עצם קיומו של אירוע הוויכוח אינו במחלוקת, איננו נדרשים ביתר פירוט להתייחסותו של מר ביטון. נציין רק בקצרה כי מעדותו של מר ביטון לפנינו עולה כי נפלו כשלים משמעותיים באופן שבו הוא בדק את עניינו של התובע. כך, מר ביטון העיד כי הוא אינו זוכר מתי הוא שוחח עם התובע וכי הוא לא ערך תרשומת של שיחה זו (ע' 12, ש' 1-3). כמו כן, מר ביטון העיד כי הוא לא מצא לנכון לפנות ולשוחח עם גב' בלולו במסגרת הבדיקה שערך (ע' 11, ש' 12), על אף שהיא הייתה עדת ראייה לאירוע ולמרות התמיהה שהוא הביע במסמך שכתב ביחס להצהרתה. מר ביטון לא שוחח גם עם מנהל אגף הרווחה אשר חתום על טופס הדיווח של התובע, ולמעשה אישר כי התייחסותו מבוססת רק על שיחה טלפונית עם התובע במועד שאינו זכור לו (ע' 12 ש' 27 – ע' 13 ש' 1). עוד עולה מעדותו של מר ביטון כי הסיבה העיקרית לכך שהוא המליץ שלא להכיר באירוע כתאונת עבודה היא שביום האירוע התובע התפנה לבית החולים בשעות הערב לאחר שכבר היה בביתו ולא בעבודה (ע' 10, ש' 10-13). נוכח הכשלים שנפלו בבדיקה שערך ממונה הבטיחות, איננו סבורים שיש לתת משקל להתייחסותו והמלצתו.

     

20. לסיכום, לאור כל האמור שוכנענו כי ביום 9.12.2020 התרחש ויכוח קולני וחריג בעבודתו של התובע וכי כתוצאה מאירוע חריג זה נגרמו לתובע כעס והתרגזות חריגים. נסיבות אלה עולות כדי אירוע חריג בעבודה בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה, באופן המצדיק למנות מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לאירוע הלבבי שהתרחשו בסמיכות זמנים.

     

21. להלן העובדות, ככל שנידרש למינוי מומחה רפואי:

     

    1. התובע יליד 1958, עבד במועדים הרלוונטיים לתביעה כשומר ואב בית בבניין עיריית שדרות.

        

    2. ביום 9.12.2020 בשעה 09:30-10:00 לערך בבוקר נקלע התובע לוויכוח קולני וסוער עם שתי פונות אשר הגיעו לאגף הרווחה בעירייה והתעקשו להיכנס למרות שלא התקיימה באותו יום קבלת קהל.

        

    3. השיח בין הצדדים התדרדר למהומה שהתרחשה בקומת הכניסה לאגף, ובמסגרתה הטיחו הצדדים האחד כלפי משנהו צעקות ואיומים. הפונות צרחו וקיללו את התובע ואיימו שהן יתלוננו עליו לשר הרווחה ולראש העירייה על רקע סירובו להכניס אותן לבניין העירייה. התובע נגרר אף הוא למהומה והחל גם הוא צועק על הפונות. התובע היה נרגש, פניו האדימו והוא החל להזיע בפניו (להלן – האירוע החריג).

        

    4. לאחר שהפונות עזבו את המקום מזכירת אגף הרווחה בעירייה ניסתה להרגיע את התובע והביאה לו כוס מים, ישבה לידו וביקשה ממנו לנשום ולהירגע. בחלוף כ- 15-20 דקות התובע אמר למזכירה כי הוא אינו מרגיש טוב וכי הוא חש "שריפה" בבית החזה. באותה עת התובע חשב שמדובר בצרבת שנגרמה לו כתוצאה מהכעס והצעקות. בעקבות זאת התקשר התובע לרופא המשפחה ונקבע לו תור למחרת היום.

        

    5. באותו יום בשעות אחר הצהריים, כשלא חל שיפור במצבו, פנה התובע לטיפול רפואי דחוף במרפאת "טרם", ושם הוחלט לפנותו לבית החולים עם אבחנה שמדובר באירוע לבבי.

        

    6. מצבו הרפואי של התובע כעולה מתיקו הרפואי.

22. בתום דיון ההוכחות הודיעה ב"כ המוסד כי ככל שבית הדין יקבע שהתקיים אירוע חריג בעבודה, המוסד יבקש לקיים התייעצות רפואית טרם החלטה על מינוי מומחה. לאור האמור, המוסד יודיע תוך 14 יום האם הוא מכיר באירוע הלבבי כפגיעה בעבודה או שיש צורך למנות מומחה רפואי.

     

23. לעיון במועד.

     

    ניתנה היום, ד' תמוז תשפ"ה, (30 יוני 2025), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

    מר ריאתה סאלם נציג ציבור (עובדים)		עדו בן-צור שופט		מר רמי שטיינפלד נציג ציבור (מעסיקים)