ב"ל 19005-05-14 ח'מיס נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 12.5.14 הגיש התובע תביעה בה ביקש להצהיר על תאונה שלטענתנו התרחשה ביום 15.9.12, כפגיעה בעבודה.

לכתב התביעה צירף התובע עותק ממכתב הדחיה הנושא תאריך 19.8.13.

מעיון במכתב הדחייה עולה כי התביעה שהגיש התובע נדחתה וזאת מאחר ולדידו של פקיד התביעות: "לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 15.9.12 גרם לך לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כושר בעבודה.

על כן, לא אירעה לך תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי".

2.ביום 20.8.14 הגיש הנתבע כתב הגנה בו טען, בין היתר, כי בתאריך הנטען לא אירע לתובע אירוע תאונתי.

3.ביום 29.10.14 התקיים דיון מוקדם בו מחה התובע על כך שהנתבע בוחר להעלות במסגרת כתב ההגנה טענות חדשות שלא הוזכרו במכתב הדחייה.

במסגרת התנגדותו, הפנה ב"כ התובע לפסק דין שניתן, לאחרונה, ע"י בית המשפט העליון, מבלי שהזכיר את פרטי פסק הדין, אשר בו נדונה סוגייה דומה שהועלתה בקשר להחלטות הניתנות על ידי חברות הביטוח בתביעותיהם של מבוטחים.

4.לעומת זאת, הנתבע טען כי מאחר והוא מציין במכתב הדחיה שמדובר ב- "אירוע נטען", הרי ברור כי אינו מכיר באירוע עצמו ואין כל מניעה מלהעלות טענה בדבר אי התרחשותו.

במסגרת הדיון שב וטען הנתבע, כי הוא חולק על קיומו של האירוע וזאת בהסתמך, בין היתר, על המסמכים הרפואיים.

ב"כ הנתבע הוסיפה כי פסק הדין אליו הפנה התובע, מתייחס לחברות ביטוח ולא לתביעות מכוח חוק הביטוח הלאומי.

5.לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ובשים לב להלכה הפסוקה, לא מצאתי מקום לקבל את טענות התובע, שכן הנתבע טען במסגרת כתב ההגנה להיעדר קיומו של אירוע תאונתי.

אין בעובדה כי במסגרת מכתב הדחייה עניין האירוע לא הוזכר באופן מפורש, כדי למנוע מהנתבע מלהעלות עניין זה במסגרת כתב ההגנה.

בהקשר זה, אין לי אלא להפנות להחלטה שניתנה על ידי בית הדין הארצי בבר"ע 19474-06-12, אבי אלמוג – המוסד לביטוח לאומי [החלטה מיום 2.7.12] (להלן: "פרשת אלמוג").