א.מ. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בשל אירוע תאונתי אשר ארע לטענתו

ביום 14.8.13 נדחתה על ידי הנתבע, מכאן ההליך אשר בפני.

טענות התובע:

2.התובע עובד בעבודות בניין במשך כ- 30 שנים. התובע עבד בחברת "אחים שרון את אדוארד הנדסת בניין וחשמל בע"מ"(להלן-"החברה) משנת 1986 ועד צאתו לפנסיה בשנת 2005 ולאחר מכן נקרא מדי פעם לביצוע פרויקטים שונים. בהתאם לכך עבד התובע בחברה מיום 1.3.2013 בתפקיד תפסן עד למועד פגיעתו ביום 14.8.13 עת התבקש יחד עם שני פועלים נוספים לפרוק קרטוני אריחי קרמיקה, כ- 300 קרטונים במספר כאשר כל קרטון שקל כ-25 ק"ג. את הקרטונים היה עליהם לפרוק מהמשאית וכל עובד הרים לבדו קרטון. מנוף המשאית הוריד את המשטח עם הקרטונים והתובע הרים את הקרטונים מהמשטח וסחב אותם עד למעלית מרחק של כ- 20 מטר. ביום הפגיעה הרים התובע מספר רב של קרטונים מהשעה 7:00 בבוקר עד השעה 15:00 למעט הפסקות להרמת קרטונים , העבודה היחידה אותה בצע התובע.

3.לאחר שחזר התובע מיום העבודה החלו כאבים עזים בכתף ימין עד כי לא יכול היה להזיז את הכתף ואצבעות יד ימין לא זזו. במהלך העבודה התובע התרכז בעבודתו על כן לא חש כאב אלא כשהגיע לביתו. התובע הציג אישורים רפואיים בעניין הפנייה לחדר מיון ואבחנת הפגיעה וכן צרף את מכתב המעסיק המאשר כי ביום הפגיעה התובע הרים קרמיקה. כמו כן בחקירתו חזר ואשר התובע את גרסתו כפי שהצהיר במסגרת תצהירו.

4.האירוע בעבודה הופיע סמוך מאד להופעת הכאבים מהם סבל התובע ומבחינה כרונולוגית קיימת סמיכות זמנים המלמדת על המקרה כמקרה הראוי להפעלת החזקה בדבר קיומו של קשר סיבתי. כמו כן במקרה של ספק ראוי כי יפורש הוא לטובת התובע לאור תכליתו ועיקרו של חוק הביטוח הלאומי.

טענות הנתבע:

5.התובע לא טען לתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה אולם עם זאת הנתבע בחן את תביעתו של התובע על פי עילה זו אך לא מצא כי מתקיימת התשתית העובדתית הנדרשת מאחר והתובע לא נפגע פגיעות זעירות חוזרות ונשנות בכתפו.

6.מחקירת התובע עולה כי הינו תפסן ועובד בניין המבצע מגוון רחב של עבודות במסגרתן הרים דברים שונים, עבד עם בטון, העמיד לוחות, יצק בטון וכדומה. מדובר בפעולות שונות אותן בצע התובע אשר אינן מעידות על פגיעה בכתף ימין דווקא וכן לא מדובר בפעולות זהות וחוזרות הפועלות דווקא על כתף ימין.

7.ככל ותתקבל טענת התובע כי עבד בעבודה פיזית קשה , לא הובאה בדל ראיה של הוכחה בדבר פגיעה חוזרת ונשנית. לא מדובר בפעולות זהות במהותן אשר פעלו בזו אחר זו והזיקו לכתפו של התובע אלא מדובר במגוון אבירים בגוף בהתאם לפעולה אותה בצע התובע. כמו כן ענינו של התובע אינו דומה להלכה הפסוקה בעניין מיקרוטראומה על פיה אין ספור טיפות מים הנופלות על סלע הן שמנקבות אותו. מעדותו , מתצהירו ומחקירתו על ידי חוקר הנתבע עולה כי מדובר בתנועות שונות אשר בצע התובע ובמאמץ שונה בהתאם לפעולה אשר בצע. על כן יש לדחות תביעתו להכרה בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה.

8.אשר לטענתו בדבר תאונת עבודה- לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בחוק, וכן לא היה אירוע חריג בנסיבות מקרה זה. התובע העיד מפורשות כי מדובר בעבודה שגרתית אשר בוצעה בבניין על כן, לא הצליח להוכיח כי ארע אירוע תאונתי ביום 14.8.13. התובע אף לא פנה באותו יום לרופא אלא רק למחרת. מעדות התובע עולה כי אין כל קשר סיבתי בין עבודתו לבין פגימתו. כמו כן למרות שהתובע עבד עם פועלים נוספים לא הביא לעדות עובד מבין העובדים עמם עבד.