א.א. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ,מיום 11.2.16 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי אין החמרה במצבה הרפואי של המערערת.

טענות המערערת:

2.ביום 24.2.09 במהלך עבודתה בבה"ח "איכילוב" ארעה למערערת תאונה בדרכה לחדר הניתוח עת נסגרה הדלת החשמלית על פני המערערת ונגרמו לה נזקי גוף.

3.הוועדה הרפואית שגתה עת לא התמודדה ואינה מנמקת מדוע קביעת הרופא התעסוקתי אשר קבע כי ישנה החמרת מצב למערערת, אינה נכונה. היה על הוועדה לזמן את הרופא התעסוקתי ולדון עמו בעניינה של המערערת לעניין החמרת מצב. הוועדה התעלמה ממסמך זה הקובע החמרת מצב ואינה מאזכרת אותו בדו"ח מטעמה כאילו לא הובא לידיעתה.

4.הוועדה התעלמה מלב ליבה של החמרת המצב שעה שלא נתנה ליבה לכך שהמערערת אבדה לחלוטין את חוש הריח. מדובר בהחמרת מצב של ממש של אובדן חוש ריח המשפיע על כושר עבודת המערערת ומסכן את בריאותה.

5.הוועדה לא נמקה את ממצאיה ובפרוטוקול הוועדה נכתבו דברים בצורה שטחית ובלתי מנומקת, ללא התייחסות לממצאים הרפואיים המופיעים במסמכים הרפואיים ומבלי לשמוע את המערערת.

טענות המשיב:

6.המערערת אינה מצביעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה על כן דין הערעור להידחות. המערערת חולקת על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ובית הדין נעדר סמכות להתערב בשיקול דעת זה.

7.בניגוד לטענת המערערת הוועדה אינה מחויבת להתייחס לטופס ההחמרה והעדר התייחסות לכך אינה מהווה פגם משפטי שכן לא מדובר בחוות דעת רפואית אליה מחויבת הוועדה להתייחס. מעבר לכך, האישור עצמו אינו כולל בדיקה קלינית או הסבר מדוע לטעמו של רופא התעסוקה חלה החמרה על כן לא ברור למשיב איזה התייחסות יכלה הוועדה להתייחס למסמך מעבר להסברה הכללי מדוע הפגיעה בחוש הריח לא נובעת מהתאונה. הוועדה הניחה כי דברי המערערת אמת וכי היא סובלת מאובדן חוש הריח אך הסבירה כי אובדן זה אינו נובע מהתאונה בשל היותה תאונה נקודתית ללא הליך פרוגרסיבי מתמשך.

8.להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי בדיון אשר התקיים ביום 17.1.17 הסכים הנתבע לבחון מסמכים רפואיים אשר לא הונחו בפני הוועדה ועניינם בתיעוד רפואי בעניין הפגיעה בחוש הריח מיום התאונה ועד למועד התכנסות הוועדה., ככל שיאותרו על ידי המערערת.

9.לאחר שאותרה אסופת מסמכים על ידי ב"כ המערערת והועברה לתגובת המשיב, הודיע המשיב כי אין במסמכים כדי לשנות עמדתו מאחר ולא הומצאו מסמכים חדשים. עוד נטען כי התיעוד הראשון בעניין אובדן חוש הריח הינו מיום 23.2.14 , תיעוד אשר עמד בפני הוועדה אשר ציינה מפורשות כי התלונות החלו חמש שנים לאחר הוועדה על כן לא מצאה כל קשר סיבתי. לפיכך, התיעוד אינו משנה דבר לעניין המחלוקת נשוא ערעור זה ואין להתערב בקביעות הוועדה.