ב"ל 1597-09 מ' נגד המוסד לביטוח לאומי

1.הוגשה תביעה בעניין חוב גמלה שנוצר לתובע בחודש 2/08 עקב תשלום ביתר של תוספת קצבה לבת זוג, במסגרת קצבת זקנה המשתלמת לתובע.

רקע עובדתי

2.התובע, יליד 1929, פרש לגמלאות מעבודתו כמורה בשנת 2000 ופנה לנתבע בתביעה לתשלום קצבת זקנה.

3.לתובע אושרה קצבת זקנה עם תוספת קצבה בעד בת זוג.

4.בת זוגו של התובע היא עצמאית, המגישה לנתבע באופן שוטף דו"חות בדבר הכנסותיה (לצורך תשלום דמי הביטוח).

5.בחודש 2/08 – הודיע הנתבע לתובע על יצירת חוב עקב תשלום גמלאות ביתר. בהודעת הנתבע נטען כי בחודש 1/01 וכן החל משנת 2003, עלו הכנסותיה של בת זוגו של התובע על ההכנסה המותרת. לפיכך נשללה זכאותו לתוספת בת זוג בגין תקופות אלה ונוצר לו חוב בסך 77,086 ₪ (נומינלי).

6.בעקבות ההודעה פנה התובע לסניף הנתבע בעירו והעלה טענותיו בעניין החוב. עניינו של התובע הועבר לועדה לביטול חובות (בכפוף למחלוקת בשאלה מי יזם את הפניה).

ביום 7/8/08 ניתנה החלטת הועדה לפיה הבקשה לביטול החוב נדחית, בהתחשב בנסיבות היווצרות החוב ומצבו הכלכלי של התובע.

7.התובע פנה לנתבע פעם נוספת וביום 30/10/08 נשלח אליו מכתב מטעם הנתבע לפיו בהתאם להחלטת הועדה לביטול חובות, הוחלט שלא לבטל את החוב.

במכתב צוין כי לתובע עומדת הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין תוך 6 חודשים מיום קבלת החלטת הועדה לביטול חובות.