-
לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לאי כושר מיום 17/6/14 (להלן: הועדה) אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.
-
הרקע לערעור: א.המערער, יליד 1949, כשע"פ האמור בכתב הערעור הינו בעל השכלה בסיסית, ועבד כל חייו בעבודות בלתי מקצועיות. ב.למערער נקבעו 77% נכות רפואית משוקללת לפי הפירוט הבא: סוכרת עם סיבוכים -65%; ליקוי שמיעה - ירידה בשמיעה של 50% דו צדדי של 50 דציבל – 25% וליקויים ריאתיים – 10%. ג.הוועדה לאי כושר ציינה את שנת הולדתו של התובע ושמעה את תלונותיו כדלקמן: "לא עובד כבר שנה וחצי. הפסקתי לעבוד מסיבות רפואיות. קשה לי לעבוד, מתעייף מהר, עבדתי קצת בתקופת הבחירות, עבדתי כיועץ לרב אמסלם. לפעמים יש לי ירידת סוכר. עבדתי כנהג שר לפני כ-30 שנה". ד.ב"כ המערער הופיע אף הוא בפני הוועדה והוסיף: "יש מכלול של ליקוים משמעותיים המשפיעים באופן ניכר על כושרו להשתכר. יש לקבוע אובדן כושר השתכרות. אין לו אויר כשעולה במדרגות. דרגת הנכות הרפואית אמורה בלהתבטא בדרגת אי כושר השתכרות. הנכות הרפואית שלו משמעותית מבחינה תפקודית"
ד.לאחר שהועדה שמעה את המערער ובא כוחו, ועל סמך קביעת הוועדה הרפואית לעררים קבעה כי: "התובע מסוגל לעבוד בכל עבודה שאינה כרוכה במאמצים פיזיים, במשרה מלאה, ללא חשיפה לרעש. לא איבד 50% מכושרו להשתכר. מסוגל לעבודת פקידותיות, שליחויות , קופאיות, מודיעין".
3.עיקר טענות ב"כ המערער: א. הוועדה לא נימקה כראוי את החלטתה, ולא פעלה על פי מבחני הפסיקה שנקבעו הן בבית המשפט העליון בתיק ע"א 4716/07 גרוברג נ' כלל, מיום 13/7/09 והן בעב"ל 327/03, עזאת מוהרה – המוסד לביטוח לאומי מיום ביום 14.4.2004 (להלן: פסק דין מוהרה).
ב.הוועדה לא פעלה כנדרש ממנה ע"פ סעיף 209 ב' לחוק הביטוח הלאומי, כאשר ברור שאותן נכויות שאין להן השפעה על כושר העבודה – ממילא נופו כבר על ידי המחוקק. לכן ברור גם שנכות של 65% בשל סוכרת עם סיבוכים – וודאי צריכה להשפיע על תפקודו של המערער.
ג.הוועדה שגתה עת החסירה בשיקוליה ו/או לא נתנה את המשקל הראוי למכלול ליקוייו הרפואיים של המערער, כהולמים בשיעורם את אי כושרו להשתכר. הוועדה לא שקלה את כלל השיקולים בבחינת המסוגלות התעסוקתית שלו.
4.עיקר טענות ב"כ המשיב:
א. עיקר נכותו של המערער הינה סוכרת (גם עם סיבוכים), כשליקוי השמיעה והליקוי הקל בריאותיו אינם אמורים להשפיע על תפקודו התעסוקתי. לעניין סוכרת – גם עם סיבוכים - כבר נפסק לא פעם כי סוג מחלה זה ידוע כי אינו מגביל את המבוטחים בדרך כלל מלעבוד, אף כי מדובר בשיעור נכות גבוה. ב"כ המערער היפנה לפס"ד של הח"מ בתיק בל 6660/11/11 בעניין מוסטפא – הביטוח הלאומי, שם נקבע בעניין הסוכרת כי: "אכן מדובר באחוזי נכות גבוהים, אלא שמרביתם ניתנו בשל סוכרת, כשבד"כ אין בסוכרת (גם עם סיבוכים), די, כדי לקבוע אי כושר מלא (אלא עבודות המותאמות ליכולות הפיזיות, כפי שסוברת הוועדה)". הבר"ע שהוגשה על פס"ד זה, בתיק 13363-04-12, נדחתה, ומשמעות הדבר כי בית הדין הארצי קיבל את האמור בפסה"ד.
ב.העובדה שהמערער עבר את סף הרפואי ועבר לאי הכושר אינו מלמד באופן אוטומטי כטענת חברי כי יש לקבוע כי איבד מעל 50%מכושרו להשתכר. ייתכן שהמערער איבד חלק מכושרו להשתכר, ואולם משהוועדה סבורה כי לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר, הוא אינו נמצא זכאי לקבלת גימלה. בנסיבות אלו, משהמערער לא מצביע על כל טעות משפטית של הוועדה, לפחות לא כזו הגלויה לעין, מתבקש בית הדין הנכבד לדחות את הערעור.
-
דיון:
א. על פי סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על פקיד התביעות כמו גם על וועדה לעררים (אי כושר), להביא בחשבון "את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו..."
ב. בפס"ד מוהרה נקבע לעניין זה כדלקמן:"בבואם לקבוע את דרגת אי הכושר על יסוד האמור, אין די בכך שהוועדה תנמק החלטתה בכך, שהיא 'בדעה שהתובע מסוגל לעבודה ביום עבודה מלא, שאינה מצריכה מאמץ פיסי ניכר וללא התכופפויות מרובות, בעבודות כגון: אריזה ומיון וכו'... האמור הינו מסקנה ולא הנמקה מספקת לקביעת דרגת אי הכושר ותמיד ניתן למצוא סוגי עבודות שנכה מסוגל לבצע... נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת"
ג. בענייננו קבעה הוועדה, לאחר ששמעה את תלונותיו של המערער בעניין כושרו, ועל בסיס אחוזי הנכות הרפואית שקבעה לו הוועדה הרפואית כי:" התובע סובל מסכרת עם סיבוכים (לב), מחלת ריאות קלה וליקוי שמיעה. התובע מסוגל לעבוד בכל עבודה שאינה כרוכה במאמצים פיזיים במשרה מלאה, ללא חשיפה לרעש". ד. מתוך דבריו של ב"כ מערער, שנכתבו בהרחבה רבה, ניתן להסיק כי לשיטתו, עצם העובדה שנקבע למערער סוכרת עם סיבוכים בשיעור של 65%, מלמדת בהכרח על איבוד כושרו להשתכר. ולא היא. אילו היה המחוקק סבור כי כך הדבר – לא היה צורך בוועדה לאי כושר, וניתן היה לקבוע, אוטומטית אי כושר למי שסובל מסוכרת עם סיבוכים.
ה.אעפ"כ, ולאחר עיון מדוקדק בתיק עולה כי הוועדה לא נימקה החלטתה כנדרש, ואף לא התייחסה כלל לנושא השכלתו של המערער. מתוך מסקנתה בעניין העבודות שהוצעו לו אף לא ברור האם שקלה בעת קבלת החלטתה את מכלול ליקוייו (כולל לעניין סיבוכי הלב כתוצאה המסוכרת), ליקוי שמיעה והליקוי בריאות, ולכך שהתובע לא עובד כבר שנה וחצי, וכי עבד כל חייו בעבודות בלתי מקצועיות (פרט להיותו נהג לפני כ-30 שנה). אכן, מקובלת עלי טענת ב"כ המשיב, כי לא בהכרח, מי שסובל מסכרת גם עם סיבוכים, איבד 50% מכושרו להשתכר (אחרת די היה בקביעת אחוזי הנכות הרפואית כדי לקבוע את אי כושר). אעפ"כ, בבחינת כלל ליקוייו (כולל העובדה שהסיבוכים הינם קרדיולוגיים) וחוסר תעסוקה בתקופה האחרונה ואי התייחסות כלל לנושא ההשכלה – מצדיקה החזרת עניינו של המערער לוועדה.
ו.התיק יוחזר, אפוא, לוועדה לעררים לעניין אי הכושר אשר תתייחס למכלול ליקוייו של המערער, לגילו, להשכלתו ולניסיונו (או היעדר ניסיונו) התעסוקתי, ולאור זאת תבחן מחדש האם איבד 50% מכושרו להשתכר. ככל שלא – מהם סוגי העבודות המתאימים למערער בהתחשב בכל האמור לעיל. ה. סוף דבר: הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לאי כושר אשר תפעל ע"פ האמור בסעיף 3 ו' דלעיל. המשיב ישלם למערער סך של 1,500 ₪ כשכ"ט עו"ד. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הצד המבקש לערער.