ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
15134-12-14
23/03/2015
|
בפני השופטת:
סגנית הנשיא איטה קציר
|
- נגד - |
מערערת:
ס.ר.
|
משיב:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד יעקובי
|
פסק דין |
1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 18.11.14 (להלן – הוועדה) בענף ביטוח נכות.
הוועדה התכנסה מכוח פסק-דינו של כב' השופט א' קוגן בבל 25800-09-13 מיום 18.5.14 (להלן- פסק-הדין). בפסק-הדין נקבע כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת ש"תתייחס לתלונותיה של המערערת לגבי הנזק הנפשי שנגרם לה כתוצאה מההפלה שעברה בעבר וכתוצאה מפיטוריה ולטיעון שלה שהיא לא מקבלת טיפול נפשי בשל הבושה. ככל שהוועדה הרפואית לעררים תעלה את נכותה היציבה של המערערת, יועבר עניינה של המערערת לוועדת אי כושר".
2.לאחר פסק-הדין התכנסה הוועדה ביום 18.11.14, חזרה על החלטתה בדבר קביעת 46% נכות משוקללת (מתוכם 0% נכות בשל הפרעה הסתגלותית לפי פריט ליקוי 34(1)(ב) למבחנים. ומכאן הערעור שלפני.
3.לטענת המערערת, הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין, ולא התייחסה להשפעת הפיטורים וההפלה על המצב הנפשי, כמו גם לטענתה כי לא פנתה לקבלת טיפול בשל בושה.
4.מנגד, טוען המשיב, כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק-הדין וקבעה באופן מנומק כי אין נכות נפשית המזכה באחוזים, ומשכך מתייתר הדיון במקורות לנזק לה.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
5.על-פי הוראות סעיף 213 לחוק, הערעור לפני בית הדין על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הוא "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.
בנסיבות המקרה כאן, עת הוועדה מתכנסת מכוח הוראות פסק-הדין, מוטל על בית לבחון אם פעלה הוועדה בהתאם להוראות שנקבעו בפסק-דין זה, הא ותו לא.
6.עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין. באשר לתלונות המערערת הנוגעות לסיבות שהובילו להידרדרות במצבה הנפשי – קבעה הוועדה בין ממצאיה כי "בבדיקה ללא שינוי בהשוואה לבדיקה קודמת. התובעת מסודרת בהופעתה החיצונית, עונה לשאלות מהר ולעניין, טוענת שהיא בדיכאון אך לאחר שאלות חוזרות אך מבחינתה דיכאון זה מחלת הסכרת... ייתכן והכוונה ליחס שלה להפרעת הסוכרת ש... לא מאוזנת. בבדיקה ללא ביטויים אובדניים ופסיכוטיים, עדיין מתעקשת ומוסרת שלא רוצה לפנות לפסיכיאטר או לפסיכולוג. ללא ביטוי כלשהוא שמצביע על קיום דיכאון מג'ורי או הפרעה פסיכוטית כלשהיא. אפקט עם גוון דיספורי אל מאוד תואם לתוכן חשיבה וסיבות. סף גירוי בגדר הנורמה. יש לציין שמרבה לבכות כי מרחמת על עצמה בגלל מחלת הסכרת".
מהאמור עולה כי הוועדה דנה במקורות תלונותיה של המערערת בתחום הנפשי, וקבעה באופן מנומק כי תלונות אלה מקורן בקשייה של המערערת בהתמודדות עם מחלת הסכרת. מכאן – שאין לומר כי הוועדה לא התמודדה עם טענתה של המערערת בדבר נזק נפשי ומקורותיו.