המוסד לביטוח לאומי נ' מ'

1.מבוא – לפניי ערעור המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.2.2017 (להלן : "הוועדה"), אשר קבעה כי דרכת הנכות של המשיב תעמוד על 23% נכות, החל מיום 1.12.2016.

2.רקע – ביום 7.10.2015 נפל המשיב, כאשר האירוע הוכר על ידי המל"ל כתאונת עבודה. בהתאם לאישור פקידת התביעות מיום 26.1.2016, הפגימות אשר הוכרו כתוצאה מהתאונה היו: שבר בחוליות D7-8 ושבר באצבע מס' 3 ביד שמאל (ראו מ/1). המשיב הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות (מ/4). ביום 6.12.2016 קבעה וועדה רפואית מדרג ראשון כי למשיב 9.75% נכות החל מיום 1.12.2016, וזאת בגין שני שברים בחוליות עמוד שדרה D7 ו-D8. כנגד החלטה זו הגיש המשיב ערר לוועדה הרפואית לעררים (מ/3).

3.כאמור, הוועדה התכנסה ביום 28.2.2017 והחליטה לקבל את הערר, תוך כדי קביעת הנכויות הבאות: 5% נכות בגין שבר בחוליה D7, 5% נכות בגין שבר בחוליה D8, 5% בגין קשיון נוח של אצבע מס' 4 ו-10% בגין קשיון לא נוח של אצבע מס' 3. דהיינו, הוועדה קבעה כי בנוסף לנכויות אשר נקבעו על ידי הוועדה הרפואית בדרג ראשון, בעניין חוליות הגב, למשיב נכויות נוספות באצבע 3 ו-4 בכף יד שמאל.

4.עיקר טענות המל"ל – יש להבהיר תחילה כי ערעור המל"ל הינו כנגד החלטת הוועדה לפיה למשיב 5% נכות בגין קשיון לא נוח באצבע מס' 4 בלבד. לגופו של עניין, טוען המל"ל כי אין קשר בין השינויים הניווניים במפרק ה-PIPT באצבע מס' 4 של המשיב, לבין התאונה. המל"ל טוען כי הוועדה לא נתנה את דעתה לסוגיית הקשר הסיבתי בין הנכות באצבע מס' 4 לתאונה, וכן לא הסבירה כיצד קביעת נכות בגין התאונה מתיישבת עם העובדה שמדובר בשינויים ניווניים.

5.עוד טוען המל"ל, כי בכל המסמכים שהופקו לאחר התאונה אין כל התייחסות לפגיעה כלשהי באצבע מס' 4 של המשיב, ורק בצילום ההדמיה מיום 12.11.2016 עלתה התייחסות לאצבע זו. גם בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (מ/5), מסר המשיב כי הוא נפגע באצבע מס' 3, וההכרה של פקידת התביעות היתה רק לעניין אצבע זו. בנוסף, נטען כי המשיב לא הציג כל מסמך רפואי המתייחס לפגיעה באצבע מס' 4, למעט צילום ההדמיה מיום 12.11.2016, ובעררו הוא גם לא טען ביחס לכך.

6.עיקר טענות המשיב – המשיב טוען כי לא נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטת הוועדה. לשיטתו, כבר בפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון הוא התלונן באופן מפורש על כאבים והגבלה בתנועות שתי האצבעות 3 ו-4 בכף יד שמאל, כאשר לנפגע קיימת זכות להוסיף על מצבו הרפואי בפני הוועדה מעבר, למה שנרשם בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות.

7.עוד טוען המשיב, כי הערר שלו הוגש כנגד החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר קבעה כי יש לו שינויים ניווניים בשתי האצבעות. המשיב מציין כי בפני הוועדה נשוא הליך זה, הוא התלונן על כאבים והגבלה באצבעות, והוועדה ראתה כי קיימים אצלו שינויים ניווניים בבדיקות ההדמיה. אולם, בבדיקתה הקלינית של הוועדה, אכן נמצא שיש לו הגבלה בתנועות האצבעות, נתון אשר לא נמצא על ידי הוועדה מדרג ראשון.

8.המשיב טוען בכלל זה, כי הבדיקה הקלינית שערכה לו הוועדה, גוברת על ממצאי ההדמיה, ועל פיה נקבעת הנכות בראש ובראשונה. בנוסף, עצם העובדה שהוא נשלח לביצוע בדיקות הדמיה על ידי הוועדה מדרג ראשון, משמעה שנקבע קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לתאונה, אולם הוועדה מדרג ראשון גרסה שאין קשר סיבתי בין סוג הפגיעה שנמצא לשיטתה – שינויים ניווניים, לבין התאונה.

9.החלטת הוועדה – המשיב הופיע בפני הוועדה והתלונן על "כאבי גב וקושי בסגירת אצבעות 3+4 בכף יד שמאל". הוועדה התייחסה לממצאי צילומי ההדמיה אשר עמדו בפניה, וקבעה כדלקמן: "צילום 12/11/16 בכף יד שמאל באצבעות 4+3 שינויים ארטריטים שלאחר שבר בין גליל מרכזי למקורב. בעמ"ש הגבי שברים בחוליות D7 – D8 עם דחיסה קלה". המשיב אף נבדק על ידי הוועדה בבדיקה קלינית, אשר ממצאיה נרשמו כדלקמן: "בעמ"ש גבי לא ניתן למשש או לראות גיבוס – אין נוקשות בתנועת עמ"ש מותני, הכיפוף והיישור תקינים. בעת כיפוף לפנים מוסר על כאבים ורגישות בעמ"ש מותני אולם אין לראות עיוות של שרירי המותן. בכף יד שמאל קיים קישיון נוח של אצבע 4 עם הגבלת תנועות במפרק הבין גלילי המקורב ואולם האצבע מגיעה עד כף היד. אצבע 3 קיים קישיון לא נוח של המפרק הבין גלילי המקורב, חוסר סגירה ועיוות שגורם לאצבע לסטוט לכיון אלנארי".